"המוני אנשים חוו אירועים שהנפש לא יודעת להכיל, באופן ישיר, בקרבה לאנשים שנפגעו, או בחשיפה לסרטונים עם תכנים קשים מאוד, בדרך כלל גם גרפיים מאוד", אומרת ל'דבר' יפעת שדה, יו"ר משותפת של התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית. "מתחילת המלחמה, החברה הישראלית בחוסר איזון מוחלט. יש פה משבר שלא הכרנו כמוהו. מצב שאין לו תקדים.

"איום טילים מתמשך, גיוס מילואים נרחב, פגיעה באיזון המשפחתי, משברי תעסוקה בבית ובשוק. והלחימה עוד מתמשכת וגובה חללים. יש אנשים שפונו מבתיהם, יש טלטלה חזקה גם במה שקשור לחוויה הבסיסית של מוגנות אישית, משפחתית וקהילתית, ובחוזה הבסיסי בין מדינה לאזרחים שלה, וביכולת של אנשים לתת אמון במדינה כגורם ששומר עליהם ודואג להם".

לדברי שדה, שינוי תנאי העבודה בתחום הציבורי יהיה מפתח לשינוי הפסיכולוגיה הציבורית, שכמו מערכות ציבוריות אחרות, יובשה במשך שנים. "המלחמה האמיתית, על הנפש של העם הזה", היא אומרת, "רק מתחילה".

"המשבר חידד עוד יותר את החשיבות של תשתיות שירות ציבורי שיכולות לספק מענה יציב וקבוע, לאפשר רצף טיפולי, תשתיות שמאורגנות ופרושות בארץ, מכירות את האוכלוסייה, ויודעות לתת מענה מערכתי וקהילתי לצד המענים הפרטניים"

היא מספרת שרוב הפונים לטיפול נפשי הם אנשים שמתחילים לצאת ממצב הישרדותי, ורבים עדיין לא הגיעו לשלב הזה. לדבריה, הביקוש לעזרה נפשית כבר עולה מאוד כי כולם על הקצה, ולפסיכולוגים בשטח ברור שהצונאמי של עלייה בצרכים עוד יבוא. "ברור שלא מדובר פה בפיק של שנה או שנתיים, אלא בתקופה ממושכת של שנים. עכשיו מלחמה, והצורך יעלה מאוד, בעשר השנים הקרובות לפחות". היא מוסיפה שרבים מהנזקקים לטיפול לא יפנו בעצמם, ולכן המערכת צריכה ליצור מענים נפשיים קרובים, נגישים וזמינים, וזה אתגר עבורה.

"המשבר חידד עוד יותר את החשיבות של תשתיות שירות ציבורי שיכולות לספק מענה יציב וקבוע, לאפשר רצף טיפולי, תשתיות שמאורגנות ופרושות בארץ, מכירות את האוכלוסייה, ויודעות לתת מענה מערכתי וקהילתי לצד המענים הפרטניים".

לפני כחודש סיכם יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הבריאות אוריאל בוסו על מתווה מענקים מיידי לפסיכולוגים הציבוריים. המתווה כולל מענק לפסיכולוגים במערכת הבריאות שיתחייבו להישאר במערכת הציבורית, מענק לעידוד פסיכולוגים להרחיב את היקף משרתם במגזר הציבורי, ומענק גיוס לפסיכולוגים שייקלטו לראשונה במערכת הבריאות הציבורית במהלך תקופת המתווה. סכומי המענק יוכלו להגיע לעשרות אלפי שקלים לפסיכולוג בשנה.

עם ההגעה להסכם, הדגיש בר-דוד שהמענק הוא "שלב ראשון וחשוב, אך בכך לא מסתיימת המשימה", והצדדים יחלו במשא ומתן על הסכם שכר חדש לפסיכולוגים הציבוריים.

"המערכת הורעבה והבריחה את כוח האדם המצוין לקליניקות פרטיות"

שדה מדגישה שהמערכת הייתה במצוקה עוד לפני 7 באוקטובר. "המדינה הגיעה ל-7 באוקטובר כשהיא מלקקת את פצעיה מהקורונה. החברה סובלת במשך שנים ממצב ביטחוני קשה, ולאחרונה גם ממשבר חברתי קשה מאוד".

את מצוקת כוח האדם בפסיכולוגיה הציבורית היא מכירה על בשרה. נוסף על היותה יו"ר משותפת של התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית, היא פסיכולוגית חינוכית מומחית בשירות הציבורי במשרה מלאה בתשע השנים האחרונות.

"באידיאל, הרבה משאבים צריכים ללכת למניעה של מקרים, וגם לאיתור מקרים", אומרת שדה. "אבל במצוקת תקנים, פסיכולוגים עוסקים בלית ברירה בכיבוי שריפות, או במצב של שמיכה קצרה, וצריך לבחור בין מורה שנמצאת בחרדה איומה עד חוסר תפקוד ולא מצליחה לחזור לעבוד, לבין ילדה בקשיים חברתיים משמעותיים, או ילד עם דחייה חברתית משמעותית וסיכון אובדני. כל הזמן מנסים לבחור בין מקרים. אם המערך הציבורי היה חזק, נגיש וזמין, זה היה יכול למנוע הידרדרות נפשית ותפקודית".

יפעת שדה, יו"ר התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית. "כל הזמן מנסים לבחור בין מקרים. אם המערך הציבורי היה חזק, נגיש וזמין, זה היה יכול למנוע הידרדרות נפשית ותפקודית" (צילום: אלבום פרטי)

בתחילת המלחמה, מתנדבים נתנו את רוב המענים הנפשיים בטווח המיידי. "המדינה לא הייתה ערוכה לספק את המענים שנדרשו. המערכת הורעבה במשך שנים, והבריחה את כוח האדם המצוין שהיה בה לקליניקות פרטיות. השכר השעתי הממוצע לפסיכולוג בשירות הציבורי הוא כ-50 שקלים לשעה".

"אז רשימות ההמתנה לטיפול עוד לפני המלחמה היו ארוכות. אנשים נאלצו לחכות בממוצע שמונה חודשים עד שנה. בפריפריה זה יכול להגיע גם לשלוש שנים. שירותים פסיכולוגיים שהמדינה מחויבת אליהם לפי חוק הפכו להיות מותרות רק למי שיכול להשיג את זה בשירות הפרטי. בריאות הנפש תמיד הייתה בחצר האחורית".

"גם שלושה חודשים אחרי, עולם כמנהגו נוהג ואין הפקת לקחים"

אחרי שנים של מאבק על קידום הפסיכולוגיה הציבורית, הופתעה שדה מתגובת המדינה ל-7 באוקטובר. "היינו די המומים. גם אחרי ההלם הראשוני, המדינה לא ידעה לתת מענה. אז אם בהתחלה ראינו גל אדיר של מתנדבים שהתגייסו ונרתמו, אחר כך ראינו שזה הפך לשיטה, ושיש קריאות של המדינה למתנדבים".

לדברי שדה, הביקורת הציבורית על כך שאנשים התבקשו להתנדב בעבודתם הובילה לניסיונות לשים פלסטר, בעיקר בדמות מודלים שונים של ספקי שירות עצמאים ופרילנסרים בשירות המדינה. לדבריה, מצבים אלו מייצרים עובד שלא מחויב למערכת, בלי להבטיח לו יציבות ורציפות, ובעיקר בלי חיזוק התשתיות של המערכת.

"גם היום, שלושה חודשים אחרי, עולם כמנהגו נוהג. המדינה התעוררה למציאות רבת-נפגעים, אבל המגמות הן אותן מגמות, ואין הפקת לקחים".

"מי שיצטרך את השירות הציבורי יקבל מענה מכוח אדם פחות מיומן, ומי שיוכל להרשות לעצמו, יקבל מענה של פסיכולוג מוסמך. קל יותר להתעלם ממצוקות נפשיות, במיוחד אלו שלא רואים"

גם יצירתם של מקצועות חדשים, כמו מתן אפשרות לבוגרי תואר ראשון לבצע טיפולים מסוימים כמענה לעומס הכבד, מטרידה את שדה. "שוב מי שיצטרך את השירות הציבורי יקבל מענה מכוח אדם פחות מיומן, ומי שיוכל להרשות לעצמו, יקבל מענה של פסיכולוג מוסמך. קל יותר להתעלם ממצוקות נפשיות, במיוחד אלו שלא רואים".

היעדר ההשקעה פוגע קשות במטופלים. "גם ילד שצריך אבחון בגיל שנה, כי יש חשד שהוא על הרצף האוטיסטי, ואנחנו יודעים ממחקרים שבגילים האלה אפשר לשנות נתיב התפתחות, הוא יחכה שנה לתור". וזה פוגע בחזרה גם במשק. "הערכות שמרניות מדברות על 60-50 מיליארד שקלים בשנה שיכולים להיחסך".

לדברי שדה, לפסיכולוגיה הציבורית לא היה ייצוג תעסוקתי הולם במשך שנים, עד לפני שש שנים, אז הוקמה חטיבת פסיכולוגים בהסתדרות המח"ר. החטיבה שותפה לשיח על הסכם השכר לפסיכולוגים בשירות הציבורי.

שדה, שהייתה במזכירות החטיבה בהסתדרות, אומרת שהשאלה הגדולה היא עד כמה הפעם יהיה טיפול שורש יסודי בשכר. "החשש שלנו הוא שאם לא תהיה תוספת משמעותית, אנשים יעזבו בזעם. כרגע אנשים באמת מחכים לראות מה יהיה בהסכם השכר. הבחירה של פסיכולוג כיום היא בין לתת שירות במגזר הפרטי בתשלום שעתי של בין 300 ל-400 שקלים לשעה, לבין לטפל במערכת הציבורית ב-50 שקלים לשעה. עתיד הפסיכולוגיה הציבורית מתחיל בשכר".