תגובתה האיטית והחלשה של המדינה למתקפת 7 באוקטובר חשפה את חולשת השירותים הציבוריים בישראל, אחרי עשורים של ייבוש והפרטה. ובכל זאת, המסמך הקיצוני, שהכין משרד האוצר תחת הכותרת "תקציב 2024", מעיד שהקונספציה לא נסדקה.
מטרתה המרכזית של תוכנית הקיצוצים היא לא חיסכון בכסף למימון הוצאות המלחמה. ברבים מהסעיפים שבה החיסכון זעום, וממילא לישראל יש מרחב תמרון כלכלי גדול, והיא הייתה מסתדרת בלעדיהם בקלות. מרכז התוכנית הוא שינויים מבנים, פירוק מוסדות, הקטנת חלקה של המדינה וצעד גדול בשינוי אופיו של השירות הציבורי בישראל. זה אינו מהלך כלכלי, ובוודאי לא רציונלי. זה מהלך פוליטי ואידאולוגי של מי שמבקש לחולל שינוי. באמצע מלחמה, או אולי בחסותה.
קשה להסביר בטיעונים רציונליים מדוע לקצץ 300 מיליון שקלים מתקציב משרד הבריאות, שמתמודד כיום עם אלפי פצועים. גם חיסול מחלקות שלמות במשרד החקלאות, בשעה שהחקלאים נאבקים במחסור בעובדים ובטילים, בעודם מנסים לשמור על אספקת מזון טרי לישראל. כך גם התקציבים לרווחה, לחינוך, ולכלכלה. כשאנשים צריכים את תמיכת המדינה, המדינה בורחת להם.
קשה גם להסביר מדוע לסגור את המדען הראשי, יחידות המחקר של כל משרדי הממשלה. עבור 50 מיליון שקל בשנה, פרומיל מתקציב המלחמה, משרדי הממשלה יאבדו את יכולות המחקר והפיתוח שלהם. משרדים עדיין יזדקקו למחקר, הם פשוט יקנו אותו במיקור חוץ.
וגם: בתקופה הסוערת ביותר ביחסי יהודים וערבים, נכון לקצץ ב-15% את תוכנית תאקדום להשקעה בחברה הערבית ואת התוכנית למאבק בפשיעה? האם לא ברור שהמחיר הכלכלי של הקיצוץ הזה לא יהיה הרבה יותר גדול בעתיד? גם קיצוץ רוחבי בתמיכה בעמותות חינוך, בריאות ורווחה, שיוצאת מגדרן מאז התחילה המלחמה. גם הסיוע בדיור לעולים חדשים שלמרות המצב יבחרו להגיע לישראל, יקוצץ בצורה משמעותית.
השורה התחתונה ברורה: גזרות על הציבור מכל הכיוונים. פחות שירותים לציבור, יותר תשלום מהכיס הפרטי, ביטול השקעות עתידיות. מבחינה כלכלית מדובר במתכון להבסה עצמית גם בהסתכלות הכלכלית, בשל פגיעה בהתאוששות המשק.
באופן מצער, מרבית התקשורת הכלכלית מתייצבת לימין האוצר בדרישה לקיצוצים עמוקים וכואבים בתקציב, גם אם יש הבדלים בשאלה במה רצוי לקצץ. כשזה הוויכוח, האוצר מנציח את ההחלטה שבכלל רצוי לקצץ עכשיו בתקציב, בזמן שהחברה הישראלית מתגייסת בחזית וגם בעורף, ומשאיר מרווח תמרון קטן לשרים להזיז חלק מהגזירות מפה לשם, אבל לא על עצם קיומן.
במשך שנים מסבירים הכלכלנים את השמרנות התקציבית בהיערכות ליום סגריר, ויחס החוב תוצר של ישראל אכן נמצא בשפל של 63% בלבד. גם אם החוב יזנק והגרעון יעמוד על 7.5% כמו שמזהיר האוצר, הוא יישאר נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD, ואפילו אם חברות הדירוג יחליטו לפגוע בדירוג של ישראל, ההשפעה על כלכלת ישראל לא תהיה דרמטית.
במקום להיאבק סעיף סעיף, הדבר הרצוי ביותר שתעשה הממשלה היא לזרוק את התוכנית הזו כולה לפח, באמירה שלא חותכים בבשר החי בעת מלחמה. הלקח החשוב ביותר מהמלחמה הוא שקיצוצים קודמים במגזר הציבורי פגעו ביכולתו להגיב כראוי למצבי חירום. התשובה הרצויה לכך היא חיזוק של המגזר הציבורי ולא ההחלשה המחפירה שהאוצר מציע.
