"קיבלו צו מניעה". כך צייץ הבוקר בחשבון הטוויטר שלו שר החינוך נפתלי בנט.
הורי ישראל: הלימודים מתקיימים ב9:00.
קיבלו צו מניעה.— Naftali Bennett בנט (@naftalibennett) January 3, 2017
סביר שמפאת מגבלות המדיה בחר השר לקמץ במילים וכלל לא להתייחס לכך שאלו 'שקיבלו' את הצו הם מאות אלפי מורות ומורי ישראל שלא קיבלו מאז ספטמבר את מלוא שכרם. מורות ומורים שהוא המעסיק שלהם, ומהם נמנעה הזכות לשבות ולעמוד על זכויותיהם. הערה לשר: יכולת גם לדאוג שכל הכספים שנגזלו מהם שלא כחוק יושבו אליהם. עכשיו, מידית, לא בתום תקופה, לא לאחר בדיקה. פשוט לשלם להם.
אך העניין הוא לא רק התשלום, כיוון שלתחושתי מדובר כאן בבעיה עמוקה יותר ועל כן, חמורה יותר. האין מדובר כאן בעוד הופעה של רוח הבלהות המהלכת על פני ארצנו ומבקשת להפוך את כל פעולות האדם, ובסופו של דבר את האדם עצמו, ללא יותר מסחורה הנסחרת למרבה במחיר (או במקרה של מורות ומורי ישראל – כל הממעיט ומקצץ בשכר)?
בעיני, אי אפשר שלא לזהות בשיח הציבורי שהתנהל כאן ביממה האחרונה, מאז הודעתה של הסתדרות המורים על שביתת האזהרה, את אותה תפישה המבקשת לצמצם את תודעת בני האדם לכדי זהות אחד ויחידה: הומו-קונסומרוס – האדם הצרכן.
החינוך כסחורה
והנה, בעוד ה"הם", ספקי הסחורה המתקראת במחוזותינו חינוך, 'קיבלו' צו מניעה – הרי ש "אנחנו", תלמידי ישראל והוריהם או שמא הלקוחות, יכולים לנשום לרווחה; כך מבקש להבהיר לנו השר בנט. שכן מאות אלפי ספקי סחורת החינוך לא נחשבים למי יודע מה, ודאי לא עד כדי התייחסות ישירה אליהם. אפילו בשמם, המגדיר אותם מקצועית, המורים של הילדים שלנו, לא מצא השר לנכון לנקוב. אולם כאשר מדובר בפעולת ההורות, או יותר נכון, הפן הצר והצרכני של תפקיד ההורה, המבקש לצרוך בשביל ילדיו עוד מאותה סחורה המתקראת החינוך – או אז מתייחס אלינו שר החינוך בכבוד הראוי לנו – הוריי ישראל.
תפיסה זו, אותה ביטא באופן סמלי בנט, לא עצרה במסדרונות משרד החינוך. גם ראשי העיריה של נשר (אבי בינמנו), קריית מוצקין (חיים צורי) וקריית ביאליק (אלי דוקורסקי) הכריזו אמש בראש חוצות כי אין הם מתכוונים "לתת יד לפגיעה בהורי וילדי העיר" ועל כן ישלחו עובדות חינוך מטעם העירייה להפעיל את הגנים בעיר, וזאת למרות שעובדות החינוך בגנים מאוגדות בהסתדרות המורים ואסור להן לצאת לעבודה (אלא אם הן עובדות קבלן המועסקות על ידי העירייה והן אינן מאוגדות, ועל פי הנתונים שפרסמנו הבוקר ב'דבר ראשון' ישנה סבירות רבה שכך הוא הדבר).
אז נכון, בשונה מעיריית קרית ביאליק שהצהירה כי אין לה "עמדה פוליטית" בנושא שכר המורים, ראש עיריית נשר אמר כי הוא תומך בשביתת המורים, אך הוסיף כי טובת ההורים והילדים קודמת לכל – חוץ מאותם הורים שמשמשים במקרה גם כאנשי החינוך של העיר ושטובתם, בדמות המשכורות שהיו אמורים לקבל לא מקבלת כאן ביטוי.
גם נציגי ההורים ונציגי התלמידים הביעו כביכול תמיכה בדרישותיהם המוצדקות של המורים, אך לא היססו לבקר את הפגיעה ב'אספקת' הסחורה החינוכית היומית שלהם – ועל כן הצטרפו, הלכה למעשה, למשרד החינוך ,שבאדישותו הבריונית פוגע באופן רציף בתנאי עבודתם של מוריו ובציניות שיווקית המאופיינת עם השיח הקפיטליסטי המנוכר – מספר לציבור הרחב סיפורים על כך שהמורים הם הכוחניים והאלימים על כך שהשביתה המוצדקת אליה יצאו פוגעת בילדי והורי ישראל.
ומי הבא בתור?
צדקה לילי בן עמי, מהקואליציה להעסקה ישירה לחינוך, כאשר ביקשה לראות את הפגיעה במורות ומורי ישראל כתופעה רחבה הנובעת מהאידיאולוגיה הניאו-ליברלית המבקשת לצמצם את אחריות המדינה בכל. אך יש כאן נדבך נוסף המתפרש מאידיאולוגיה זו, שכן היא גם מצמצמת את כל תודעת בני האדם לידי צרכנים ותו לא. כך, כאשר הנהגים יוצאים לשביתה – 'קהל הנוסעים' נפגע, כאשר עובדי הדואר יוצאים לשביתה 'קהל הלקוחות נפגע' וכאשר עובדי ההוראה יוצאים לשביתה קהל 'התלמידים, ההורים' ובעצם… המשק כולו נפגעים. וכשכולם "נפגעים" והכותרות בעיתונים הופכות לסנסציוניות 'על הפגיעה החמורה במשק ובהורים', כבודה של המורה העובדת נרמס. המורה של הילדים שלכם הפכה, בתווים המוגבלים בחשבון הטוויטר של שר החינוך, לכדי אובייקט סביל המלמד את ילדיכם מתוקף צווים משפטיים.
בינתיים עובדי העיריות, שלבטח יהיו הבאים בתור בהלנת שכרם בגל הקיצוצים הבא, נרתמים היום למהלך שבירת השביתה של ראשי העיריות וזועקים על הפגיעה בהם כהורים. לצערי הרב, באווירת המרפקים הפושה במדינתנו, בטוח ימצאו גם מורות ומורים שיזעקו על 'הפגיעה בתנאי השירות שלהם' כאשר אותם עובדי עיריות יכריזו על שביתה.
ומה נגיד על כך לילדנו? איך נסביר להם שמוריהם מושפלים ומכופפים, והכל לשם קודש אספקת הסחורה במחיר הזול ביותר וביעילות המירבית? כדאי לקוות שאנו והם לא נהיה הבאים בתור. או שנוכל לאמץ גישה אחרת, של סולידריות בין עובדים, של כבוד לאדם העובד ופועלו. הבה נזכור את דברי ההוכחה שבשיר:
If you tolerate this – then your children will be next
