1. "העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק"
רעידת האדמה שפגעה ביום הראשון של השנה בחצי האי נוטו במרכז יפן הייתה רק קדימון לשרשרת של אסונות. הרעש בעוצמה של 7.6 גרם להתמוטטות מאות מבנים, ולשריפות באחרים. אחריו בא הצונאמי ששטף את חצי האי החרב, ובימים האחרונים, סופת שלגים הפריעה למאמצי החילוץ. בתים סדוקים ומפוחמים, שנשטפו במי הים, כוסו במרבד לבן, מה שהקשה על המחלצים לאתר את מאות הנעדרים שנקברו תחת תלי ההריסות. אחרי כל אלה, הזהירו הרשויות ביפן מפני מפולות שלגים וגלישת אדמה שעלולים להפיל בניינים לתוך ערוצים או אפילו לים.
התזוזה בקרום כדור הארץ, ושרשרת אסונות הטבע שהגיעה בעקבותיה, הרגו 180 בני אדם לפחות, פצעו 565 וגרמו ליותר מ-30 אלף להתפנות למגורים זמניים באולמות ובבתי ספר, לפי מקורות רשמיים ביפן. עובדי הרשויות המקומיות חוששים מהתפרצות של מגפות כמו קורונה. הטבע מכה ביפן במלוא העוצמה. אך היפנים, כדרכם, מגיבים במתינות. מצב הרוח הלאומי בארץ השמש העולה לא שקע. זה התבטא, בין היתר, בעליות שערים בבורסות בטוקיו, שהביאו את מדד הניקאיי לשיא של 33 שנים.
2. "אדם שר שירים כי הים הוא עמוק"
רעידת האדמה הרסה 1,414 מבנים בחצי האי נוטו, אך כפר דייגים אחד שמרבית בתיו נבנו לפני עשרות שנים, נותר כמעט ללא פגע. כמה רעפים השתחררו ונפלו מהגג, אך אף אחד מבין כ-100 מבנים באקאסאקי, בחוף המערבי של מחוז אישיקאווה, לא קרס ברעידת האדמה, שהמוקד שלה היה רק כמה קילומטרים ממרכז הכפר. גם הצונאמי לא שטף את הכפר שיושב ממש על החוף. איש לא נפגע בכפר הקטן הזה, והנזק לרכוש היה קטן.
ב-2 בינואר, למחרת רעידת האדמה, נסע מאסאקי סאטו (43) כל הלילה 300 קילומטרים מביתו בטוקיו, כדי לבדוק את הבית בן ה-85 שרכש באקאסאקי לפני שש שנים. "זה בית קטן שמשמש צימר בחודשי הקיץ", אמר סאטו לעיתון ג'פאן טיימס. "אני מגיע לפה לנופש עם משפחתי, ובשאר הזמן משכיר אותו לנופשים אחרים". סאטו שמח לגלות שביתו לא נפגע מרעידת האדמה ומהצונאמי.
כמה כלים מקרמיקה התנפצו בביתו, מכשירי חשמל נפלו ודלת מעץ שנוספה לאחרונה נשברה, והותירה פסולת על הרצפה. בזה הסתכם הנזק. "הרגשתי כל כך רגוע, כי הכפר עדיין עמד שם", אמר סאטו, "אני חושב שזה בזכות עיצוב הבתים. הבית ניצב על מגרש צר, ויש בו הרבה חדרים קטנים, עם הרבה עמודים שהופכים אותו לחזק יותר".
Photo essay: Over the three-day weekend, a team from The Japan Times reported from the hard-hit Noto Peninsula, witnessing a massive relief effort and speaking to evacuees. https://t.co/u6bw4HtpKu pic.twitter.com/I1FeXcYtH6
— The Japan Times (@japantimes) January 9, 2024
כדי שיעמדו בגשם העז, בסופות השלג וברוחות האוקיינוסים שפוקדות את חוף הים של יפן, לבית של סאטו, ולרוב הבתים באקאסאקי, יש מעט חלונות זכוכית. הקירות החיצוניים שלהם עשויים מעמודי עץ יציבים, בשכבות אופקיות. המבנה נתמך בקורות עבות החוצות את התקרה. בתי הכפר בנויים כמה מטרים מעל גובה פני הים, והחוף ממוגן באמצעות גושי בטון ענקיים המונעים מגלי הצונאמי לשטוף את הכפר.
זה לא תמיד היה ככה. "בתחילת שנות ה-30", סיפר תושב הכפר לערוץ TV5 הצרפתי, "מוטטה רעידת אדמה את כל בתי הכפר. אחרי זה, כשבנו את הכפר מחדש, עשו זאת אחרת, מתוך ההבנה שרעידות אדמה נוספות יתרחשו בעתיד". הארכיטקטורה הייחודית של כפר הדייגים התעצבה בעקבות אסונות טבע והפכה למסורת. המסורת הצילה את התושבים הפעם.
3. "אם תעוף הציפור"
"צווחות של אלף דרורים – קריאה אחת של עגור". לא ידוע מי עומד מאחורי שיר ההייקו העתיק הזה שאנשי רוח יפנים מצטטים בכתביהם כבר מהמאה ה-16. ברבות השנים זכה המשפט לפרשנויות רבות. במשקפי האמן, ובמיוחד זה שמושפע מהאמנות היפנית, עדיפה משיכת מכחול מדויקת אחת מאלף קשקושים. במשקפיים של הפוליטיקאי, או הסמוראי, מבטאים הדרורים את רעשי הרקע של ההמון, שנחתכים כשהעגור מקבל החלטה (המילה היפנית שמבטא את קריאת העגור מתורגמת באנגלית ל-Statement – הצהרה). בפרשנות עדכנית ציוצי הדרורים מושווים לציוצים ברשת X (טוויטר לשעבר) ולגודש של המידע ברשתות החברתיות. הפילוסוף וחובב הטבע יגידו שהעגור לא סותר את הדרורים – הם מתקיימים זה לצד זה בשלום, הרי את העגור והדרורים כל זה לא מעניין.
ליפן מגיעים מדי חורף שלושה מיני עגורים – שלושתם די נדירים כיום, ורק יפנים מעטים זוכים לראותם מחוץ לגן החיות. בעבר צבאו מאות אלפי עגורים על ארץ השמש העולה. הם תפסו מקום מרכזי בתרבות היפנית, אלא שמפגעים סביבתיים, ציד וצמצום שטחי המחיה הביאו אותם לסף הכחדה.
העגור המזוהה ביותר עם התרבות היפנית הוא העגור אדום-הכתר. מין זה היה בין הציפורים הראשונות שהוכרזו מין בסכנת הכחדה, לפני יותר מ-50 שנה. חשיבותו התרבותית הקלה על שומרי הטבע ביפן לפתח ולממן תוכנית שיקום לעוף המיוחד הזה. בזכות תוכנית השימור הממשלתית, התאוששה אוכלוסיית העגורים בהוקאידו בצפון יפן, ולפי ספירת העגורים האחרונה שנערכה לפני כשנתיים, כיום היא מגיעה לכמחצית מהאוכלוסייה העולמית של המין הנדיר.
עגור אחר המעטר ציורים יפניים מאות שנים הוא העגור הסיבירי. מין זה, המצוי בסכנת הכחדה חמורה, מקנן רק במזרח סיביר, ומבלה את החורף בסין וביפן. עד 2002 התקיימה אוכלוסייה נוספת שקיננה במערב סיביר וחרפה בהודו, אבל היא נכחדה. פרט אחד בודד המשתייך לאוכלוסייה המערבית נצפה מדי חורף בצפון איראן.
ב-15 השנים האחרונות נהג העגור להגיע לאותה ביצה בשפלת הים הכספי בצפון איראן. הוא עבד כמו שעון, הגיע תמיד בתחילת נובמבר, ועזב בתחילת מרץ למסע של כ-5,000 קילומטרים לערבות סיביר בצפון. חובבי טבע איראנים עקבו אחריו, תיעדו אותו, והאמינו שיש לו תקווה – אולי, יום אחד, הוא ימצא עגורה סיבירית נוספת, והם יעמידו צאצאים. הם קראו לו אומיד, תקווה בפרסית.
רמי מזרחי, עובד משרד האוצר וצפר חובב, חלם לראות את כל מיני הציפורים במערב הפליארקטי (אירופה, צפון אפריקה ואגן הים התיכון). אחד המינים שחסרו לו ברשימה הוא העגור הסיבירי. מזרחי היה יכול לטוס ליפן ולראות אותו שם, אלא שאז המין הזה היה נכנס לרשימה העולמית שלו, ולא לרשימה של המערב הפליארקטי. כדי לרשום אותו במערב הפליארקטי הוא נזקק לאומיד, אבל איראן היא מדינת אויב.
"איך שהתחלתי לסרוק את האגם הגדול, איתרתי את אומיד ישן בניחותא על שפת האגם. אומנם רחוק מאוד, אבל זה הוא! בוודאות! קשה לתאר במילים את האושר באותם הרגעים. מסוג הרגעים שלא אשכח לעולם. מצאנו את העגור הסיבירי היחיד שנותר במערב הפליארקטי. איזה אושר"
במרץ 2020 חבר מזרחי לארבעה צפרים נוספים, אוסטרי, צרפתי ושני סקוטים, כדי למצוא את אומיד מחוץ לאיראן. "ידענו שהוא מבלה את החורף באיראן, מקום שאין לנו גישה אליו, ובקיץ הוא מגיע למערב סיביר", סיפר מזרחי. "התוכנית המקורית הייתה לחפש אותו באמצעות סירות בשפך של נהר הוולגה ברוסיה, באזור שינוח בו בדרך לסיביר, אבל העלויות היו גבוהות, וברגע האחרון החלטנו לשנות את היעד ולנסות למצוא אותו באזרבייג'ן. זה היה הימור מושכל, שמסתמך על כך שבעבר הרחוק, לפני עשרות שנים, נצפו עגורים סיביריים חולפים באזרבייג'ן בדרכם צפונה לסיביר. תזמון הטיול היה קריטי: אם נגיע מוקדם מדי, אומיד יהיה עוד באיראן, ואם נאחר – הוא כבר ימשיך צפונה למקום לא ידוע בסביר. התבססנו על התאריכים שאומיד עזב בהם את איראן בשנים האחרונות, כפי שפרסמו צפרים איראנים שעוקבים אחריו. החישוב שלנו היה מדויק: ביום שנחתנו באזרבייג'ן, אומיד עזב את איראן".
מזרחי וחבריו התחלקו לשלושה צוותים, חילקו ביניהם גזרות בשני גנים לאומיים במזרח אזרבייג'ן, ועם המון מוטיבציה והתלהבות התחילו לחפש את העגור. ביומיים הראשונים, העלו חרס בידיהם. בבוקר היום השלישי, מזרחי מצא את העגור הסיבירי האחרון מהאוכלוסייה המערבית. "איך שהתחלתי לסרוק את האגם הגדול, איתרתי את אומיד ישן בניחותא על שפת האגם. אומנם רחוק מאוד, אבל זה הוא! בוודאות! קשה לתאר במילים את האושר באותם הרגעים. מסוג הרגעים שלא אשכח לעולם. אחרי שסיימתי לקפוץ באוויר ולצעוק משמחה לעיניו המשתאות של הפקח המקומי, שלא הבין על מה המהומה, רועד כולי, שלחתי הודעה לחבריי על מציאת אומיד. מצאנו את העגור הסיבירי היחיד שנותר במערב הפליארקטי. איזה אושר".
Today´s Siberian Crane (Omid) at Shirvan (39.6798550,49.1862680), Azerbaijan by @macstronach pic.twitter.com/WqMl33bMNE
— Tarsiger (@TarsigerTeam) March 1, 2020
בחורף שעבר שוחררה בצפון איראן עגורה סיבירית שנולדה בגן חיות בהולנד, כדי שתחבור לאומיד ותעמיד לו צאצאים. העגורה רויה הועלתה על טיסה מבריסל לטהראן ב-24 בינואר 2022, ואחרי תקופת הסתגלות שוחררה בסוף אוקטובר 2022 סמוך לאומיד, שבדיוק חזר מסיביר בפעם ה-15. חובבי הטבע באיראן התרגשו, אך הם ידעו שהמבחן הגדול יגיע בעת הנדידה – רויה ההולנדית לעולם לא עפה בכוחות עצמה מרחק גדול כל כך.
בתחילת מרץ ההתרגשות של האיראנים הגיעה לשיאה, כשאומיד ורויה עזבו יחד את בית החורף שלהם, אלא שהפעם הצפרים האירופאים לא זכו לאתר אותם במיקום שמזרחי חשף באזרבייג'ן. ב-12 במרץ נמצאה רויה בביצה אחרת בצפון איראן. הסתבר שהיא לא עשתה עם אומיד את המסע. בנובמבר האחרון ציפו חובבי הטבע האיראנים לשובו של אומיד, עם תקווה בליבם שאולי באביב הבא רויה תצא איתו לנדודים, אלא שאומיד לא שב לאיראן.
מאז נערכו חיפושים רבים אחריו בצפון איראן ובאזרבייג'ן ללא הועיל. במקום לחזור עם צאצאים, גובר החשש שהעגור הסיבירי האחרון מהאוכלוסייה המערבית עלה השמיימה לבלי שוב.
4. "מה אכפת לציפור"
לאדם אכפת. האמנות היפנית שופעת בציורי עגורים. דגם העגור מעטר כלים, מניפות, פסלים ובגדי קימונו המיועדים לחתונות ולאירועים רשמיים. העגורים מככבים בספרות ובשירה היפנית, והאמונה הסינית שהעגור חי אלף שנים אומצה גם ביפן.
אהוד מנור כתב אגדה יפנית על ברבורים, אלא שמי שמככב על פי רוב באגדות יפניות הם דווקא העגורים. אחת האגדות האלה מבטיחה למי שיקפל אלף עגורי אוריגמי, שעגור יבקר אותו ויגשים את משאלותיו. אומנות קיפולי הנייר המסורתית, ששימשה בעבר בטקסים דתיים, מבוססת על תפיסה אסתטית מיסטית המייחסת ערך גבוהה ליכולת להפוך צורה גיאומטרית למשהו אחר בלי לפגום בה. מקורה של התפיסה במאה ה-14, והביטוי המוכר ביותר שלה הוא האוריגמי. על כן נוהגים היפנים לקפל אלף עגורי אוריגמי, להשחילם על חוט, ולתלות את שרשרת העגורים במקומות קדושים.
סַדַקוֹ סַסַקִי הייתה רק בת שנתיים כשפצצת האטום הוטלה על הירושימה, עיר הולדתה, ב-6 באוגוסט 1945. הקרינה הרדיואקטיבית שנספגה בגופה גרמה לה לחלות בלוקמיה של בלוטת הלימפה. אחרי שרופאיה העריכו שנותרה לה רק שנה לחיות, החליטה ססקי לקפל אלף עגורים. לפי המיתוס, שהתפרסם בספר "סדקו ואלף עגורי הנייר" של הסופרת אלינור קואר, ונפוץ ביפן ובשאר העולם, ססקי קיפלה את העגורים מתוך משאלה לשלום עולמי, אולם היא נפטרה אחרי שקיפלה רק 644 עגורים, וחברותיה השלימו את מלאכת הקיפול. לפי מוזיאון השלום בהירושימה, ססקי הצליחה לקפל אלף עגורים, ומשראתה שמשאלתה להבריא לא מתגשמת, המשיכה לקפל עגורים נוספים עד יום מותה.
קיפול העגורים מבטא את כוח ההתמדה. אחד המבחנים שעורכת הסוכנות היפנית לחקר החלל לאסטרונאוטים פוטנציאליים הוא לקפל אלף עגורים. עשרת העגורים האחרונים שמקפל המועמד מושווים לעשרת העגורים הראשונים שקיפל, וכך נאמד כושר ההתמדה של המועמד. אם דיוק העגורים אכן מעיד על יכולות במיזמי חלל, ואם הכול יעבוד כשורה, יפן תהפוך למדינה החמישית בהיסטוריה שמנחיתה חללית על הירח בעוד כשבוע וחצי.
סוכנות החלל היפנית צפויה להנחית את החללית LUNAR-A על הירח ב-20 בינואר במטרה לחקור את תולדות הירח והדרך שבה נוצר. בהמשך השנה מתכננים היפנים לשגר שתי חלליות עם גשושיות לחקר הירחים הקטנים של מאדים – פובוס ודיימוס. הגשושיות יעשו מה שגשושיות עושות: ינועו, יצלמו, יאספו דגימות קרקע, ואם הכול יעבוד כשורה, ישובו לכדור הארץ. אולי בעתיד יצליחו היפנים להשיב לארצם גם את רבבות העגורים.
קיפול אלף עגורים מנייר דורש דיוק. היפנים ידועים בדייקנותם, כמעט כמו השווייצרים. אלא שגם היפנים טועים לפעמים. טעות בתוכנה של חברת ההיי-טק היפנית פוג'יצו עומדת במרכז פרשת עובדי הדואר בבריטניה: בעקבות שגיאת מערכת בתוכנה היפנית שרכשו שירותי הדואר הבריטיים, הואשמו מאות עובדים בבריטניה בגנבה, בשחיתות ובטעות בספירה. הזעם הגובר בבריטניה גרם לרשות הדואר הבריטית להודיע השבוע שתגיש תביעה ייצוגית נגד החברה היפנית. ואם לא די בכך, אז בשבוע הבא ייאלצו נציגי החברה להגיע ללונדון ולהשתתף בשימוע שייערך בפרלמנט הבריטי.
