עשרות אלפים הגיעו ביממה האחרונה לקברו של הבבא סאלי בנתיבות, להילולא המסורתית שנהוג לבקש בה ישועות, לשמוח ולהתפלל.

40 שנים עברו ממותו של הרב ישראל אבוחצירא, שעוד בחייו נפוצה גדולתו בתורה ובכוח מילתו לפתור בעיות ולהביא רפואה. חודש אחרי מותו נולד ישראל שץ, מנהל מרחב נגב של ארגון ידידים, שנקרא על שמו.

שץ נמצא בהילולא כבר ממוצאי שבת, ואל הדוכן שהקים הארגון, לצד דוכני אוכל ומזכרות, מגיעים חוגגים רבים לתרום ולהודות. "לפני חצי שעה עזרתם לי עם האוטו", אומר בחור צעיר בחיוך והכרת טובה, דוחף שטר של 50 שקלים לקופה שעל הדוכן, ומספר שהמתנדבים סירבו לקחת כסף. זו האווירה בהילולא. משפחתיות מורחבת, עזרה הדדית, חסד, ולא מעט ערק.

שלט בהילולא. הבבא מגן על המגינים (צילום: יהל פרג')

להתאזר בסבלנות, ולא להתעכב (צילום: יהל פרג')

בכניסה לקבר כורזים שוב ושוב לא לדחוף ושכולם יכנסו, מאיצים בכולם לנשק ולהתקדם. החשש מאירוע מירון 2 נוכח בכל ההפקה, והפחד מאירוע ביטחוני מורגש בכל נשימה.

זורקים נרות אל האש. מסורת (צילום: יהל פרג')

גם העולם המקודש של הבבא סאלי לא היה יכול להתחמק מהמציאות. חוץ מזה שהאירוע הוקדש לחזרת החטופים ולשלום החיילים, במוצאי שבת נפלו באזור נתיבות שתי רקטות, ללא אזעקה, ואחר הצהריים היו נפילות באזור. לא נראה שזה הרתיע את המאמינות והמאמינים. אולי להפך. עוד הזדמנות להתפלל עבור החייל והשוטר שעובר. באופן כללי, לא פשוט להיות עם מדים בהילולא. כל רגע עוצרת אותך אישה אחרת ומברכת, מנשקת, דוחפת ברכה ואיזה שטר.

תמונת הרב ישראל אבוחצירא, הבבא סאלי. "יחיד בדורו" (צילום: יהל פרג')

פושטי יד רבים מכל הסוגים, עשרות דוכני אוכל, שתייה, ממתקים, פופקורן, סוכר על מקל. מכלית עצומה עם מים ופטל, אנשים מחלקים נרות, תפילות, ספרים, ברכות.

לכל חלק באירוע יש הפרדה מגדרית, שלטי גברים ונשים, הכול כתוב בגדול. אבל הכול בערבובייה. לא בהפגנתיות, לא כעמדה, בחיים עצמם. אימהות נכנסות עם ילדיהן לכניסת הגברים, קבצניות פושטות יד ליד המקום שהגברים זורקים בו נרות. אין פרובוקציה, לאף אחד לא מעירים, חיים בשלום עם המיני, עם החצאית ועם הפאה. הנחמנים שפתחו כמה נקודות ריקוד ושתייה לאורך המתחם משמיעים מוזיקה אמונית, קופצים ומדליקים את העוברים ושבים.

כניסת הגברים. הכול כתוב בגדול, אבל הכול בערבובייה (צילום: יהל פרג')

חיים מורסיאנו ובנו אורן נמצאים בדוכן של אושר וקנין, אחד מעשרות האנשים שפשוט פותחים שולחן "כדי שאף אחד לא יהיה רעב – מסורת של הכנסת אורחים". מדובר בעל האש ברמה גבוהה ביותר, בהפקה שעולה לא מעט כסף, והכול בלב פתוח. זו השנה ה-17 שהוא מגיע.

אושר וקנין על המנגל. "כדי שאף אחד לא יהיה רעב" (צילום: יהל פרג')

מורסיאנו לא זכה להכיר את סבא שלו, הבבא סאלי, אבל הקשר שלהם הוא אינסופי. סבתו, הרבנית סימא אבוחצירה, אישתו השלישית של הבבא סאלי, אימצה את אימו כשהייתה בת 6, והוא אסיר תודה. "זה קשר שאני לא יכול לתאר, כל יום אני הולך לקבר. חי את זה. הבבא סאלי היה יחיד בדורו, ההילולא רק הולכת וגדלה, ואני לא מרגיש שזה נלקח ממני, להפך, זה מראה לנו מי היה הסבא שלנו".

שלט היציאה. תוספת אקטואלית (צילום: יהל פרג')