54% מהתושבים שהתפנו עצמאית מהגליל המזרחי חווים סימנים לפוסט טראומה, וכך גם 48% ממי שפונו מהאזור ו-40% מהתושבים שנשארו, כך עולה ממחקר ידע אזורי של אשכול גליל מזרחי והאקדמית תל-חי. התושבים שהתפנו עצמאית חיים מחוץ למסגרות קהילתיות, ולא מקבלים תמיכה נפשית מהמדינה באופן מסודר.

המחקר, אותו ערך מרכז הידע האזורי של המכללה האקדמית תל-חי ואשכול רשויות גליל מזרחי, בשיתוף עם קרן רונלד ראודברג ושותפות קהילות קנדה אצבע הגליל, מציג נתונים מדאיגים לגבי תושבי הגליל המזרחי. השתתפו בו כ-2,000 נשאלים מכלל הרשויות באיזור.

36% מכלל העונים הם גברים ו-64% הן נשים. לסקר ענו תושבים מכלל הגילאים (מעל 18), וגיל הנשאלים הממוצע היה 50. כ-90% ממשתפי המחקר הזדהו כיהודים, והשאר דרוזים, מוסלמים או נוצרים. כ-48% מהמשתתפים נשארו להתגורר בישוב מגוריהם, ואילו היתר (כ-52%) פונו או התפנו עצמאית מהאזור.

הרחקת החמושים חשובה לתושבים יותר ממיגוניות וכיתות כוננות 

חלקו הראשון של המחקר בחן מהם הנושאים המשפיעים ביותר על תחושת הביטחון של תושבי הגליל המזרחי. לתפיסתם של רוב תושבי האזור, הגורם אשר יתרום בצורה הטובה ביותר לתחושת הביטחון שלהם ויקל עליהם להמשיך להתגורר בישוב מגוריהם הוא הרחקת החמושים בגבול הצפון, תוך וידוא שחיזבאללה לא יפעל באזור המפורז בלבנון, כפי שהוגדר בהחלטת האו"ם 1701, לצד פגיעה בתשתיות הטרור.

התפעול הביטחוני השוטף בתוך היישובים, דרך אמצעים כמו נוכחות צבאית קבועה, הקמת מיגוניות במרחבים הציבוריים, או חיזוק כיתות הכוננות היישוביות, נתפסים כפחות משמעותיים לתחושת הביטחון של תושבי האשכול. בנושא זה לא התגלו הבדלים משמעותיים בעמדות תושבים שנשארו באזור לעומת אלו שפונו או התפנו.

פגיעה בחיים החברתיים בקרב 43% מהמפונים והמתפנים 

תושבי הגליל אשר נשארו בבתיהם מפגינים חוסן קהילתי גבוה יותר לעומת התושבים שפונו/ התפנו. לדוגמא, כ-90% מהם הביעו מידה רבה של הסכמה לאמירה כי לאחר סיום הלחימה הם מתכננים להמשיך ולהתגורר ביישובם, לעומת כ-60% בלבד מקרב המפונים.

בנוגע לתסמיני פוסט-טראומה ממצאי המחקר הנוכחי מעלים תמונה עגומה, החמורה במיוחד עבור המתפנים עצמאית.

לפי נתוני המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי, 16% מתושבי המדינה חוו תסמיני פוסט טראומה לפני תחילת סבב הלחימה. לאחר תחילת המלחמה המספרים עלו בצורה חדה ל-30%. ממצאי המחקר הנוכחי מעידים, כי תושבי הגליל המזרחי חווים תחושות פוסט טראומטיות במספרים גבוהים פי שלוש לעומת מצב השגרה לפני ה-7 באוקטובר. 54% מהתושבים שהתפנו עצמאית מהגליל המזרחי חווים סימנים לפוסט טראומה, וכך גם 48% ממי שפונו מהאזור ו-40% מהתושבים שנשארו.

43% מקרב המפונים והמתפנים העידו שמערכות היחסים האישיות וחיי החברה שלהם נפגעו בעקבות המצב, זאת לעומת 33% בקרב התושבים שנשארו. 50% מהתושבים המפונים העידו על פגיעה חמורה רבה ביכולתם לעבוד, לעומת 37% בקרב הנשארים.

48% מכלל הנשאלים דיווחו על הרעה במצבם הכלכלי. הפגיעה מובהקת בקרב בעלי עסקים ועצמאיים, ש-88% מהם דיווחו על פגיעה בהכנסותיהם בעקבות המלחמה. 50% מהעצמאיים בגליל המזרחי דיווחו על פגיעה חמורה במצבם הכלכלי, המתארת ירידה של לפחות 50% בהכנסותיהם בתקופה זו.

יו"ר אשכול גליל מזרחי: "אפס סובלנות לפתרונות ארעיים"

לדברי יו"ר אשכול גליל מזרחי וראש המועצה האזורית מבואות החרמון, בני בן-מובחר: "תוצאות המחקר ממחישות באופן ברור כי אין בכוונת תושבי הגליל המזרחי לשוב לבתיהם עד להשגת בטחון מוחלט באזור",  אמר בני בן-מובחר, יו"ר אשכול גליל מזרחי וראש המועצה האזורית מבואות החרמון. לצד האמון המלא שיש לנו בכוחות הביטחון – אנו דורשים פתרון צבאי – מדיני אחראי לתושבים. יש לנו אפס סובלנות לפתרונות ארעיים".

הוא הוסיף: "תושבי אשכול גליל מזרחי מצפים לקבל מענה שיש בו כדי לשקם, להצמיח ולהביא לפיתוח כלכלי- חברתי, פיזי ודמוגרפי של האזור. לשם כך נדרשת התערבות ותמיכה משמעותית מצד משרדי הממשלה".

לדברי ד"ר איילה כהן, מרצה בכירה בחוג לעבודה סוציאלית המובילה את המחקר ביחד עם ד"ר נועם כהן: "המחקר מציג תמונת מצב מדאיגה מאוד לגבי תושבי הצפון, וחמורה עוד יותר לגבי אלו שהתפנו. החוסן האישי והקהילתי שלהם נפגעו מאוד.

"הצבא והמדינה ניסו באמצעות הפינוי להגן על ביטחונם האישי של תושבי קו העימות, אולם חוסן לא מתבסס רק על ביטחון פיסי, הוא מורכב גם מחוסן מנטלי, ריגשי ורוחני, שכנראה נפגעו מאד כתוצאה מהניתוק מהבית, מהסביבה המוכרת ומהקהילה התומכת.

"כרגע תושבי הצפון המפונים מתמודדים עם קשיים רבים של שהות ממושכת בחדרים בבית מלון ובעיקר שרויים בחוסר ודאות גדול מאוד. על המדינה להקים בדחיפות מנהלת שתטפל בתושבי הצפון, ותייצר להם אופק ברור ככל הניתן לגבי העתיד".