עם פרוץ המלחמה החליטו בפייסבוק להוריד חשיפה לפרופילים על ידי שינוי האלגוריתם, כך שברירת המחדל בפוסטים חדשים היא ל"חברים בלבד". לדבריהם, הסיבה להגבלות היא מניעת פייק והסתה בעת מלחמה. אנחנו מודים לפייסבוק על הדאגה הכנה למצבנו, אך השאלה המתבקשת "איפה הייתם ב-7 באוקטובר?" נותרה בעינה.
פייסבוק, טלגרם, ווטסאפ, טיקטוק, אינסטגרם וטוויטר, לא הפסיקו לשדר בשידור ישיר את זוועות הטבח בעוטף עזה, היישר מבית היוצר של מחבלי הנוח'בה ומצלמות הגו פרו שנשאו עליהם. מעבר לכך שהמראות פגעו בנפגעים, במשפחותיהם ובנו כעם, הם גם שימשו כמקדם לשילהוב עזתים להגיע בהמוניהם לטבוח ולבזוז.
הפרק הראשון בסידרה החדשה "דו"ח רולניק" שעלתה ב"כאן 11" השבוע, מנסה לענות על השאלות המוסריות של שידורי זוועות, וכן להתחקות אחר האינטרסים המניעים את הרשתות החברתיות. בסופו של דבר המסקנה המתבקשת היא כי הרשתות ב-7 באוקטובר חשבו רק על שורת הרווח התאגידית. מלחמות טובות ל"טרפיק" – תנועת הגולשים, והטראפיק טוב לעסקים.
הדוגמה המזעזעת ביותר שמביא רולניק בפרק הראשון היא טבח העם הרוהינגי במיאנמר, טבח שהיה תוצאה ישירה של הסתה מעוררת פלצות בפייסבוק. השלטונות במיאנמר התחננו בפני פייסבוק להוריד את התכנים המסיתים, אך פייסבוק התעלמה מהם. בסופו של דבר נאלצה הממשלה לנתק את האינטרנט בכל המדינה כדי להפסיק את ההרג חסר הרחמים.
רבים מאיתנו, ובכללם גם אני, מכורים לרשתות. אני מחזיקה חשבונות בפייסבוק, טוויטר, תותים (מסטודון), בלו סקיי ואינסטגרם, כל אחד ברמה שונה של פעילות. הרשתות אינם וירטואליה בשבילי, אלא הם החיים עצמם. אני לומדת ברשתות דברים חדשים, מתעדכנת, רוכשת חברות וחברים, מתוודעת לעולמות שלא היכרתי ובעיקר כותבת, מגיבה וסופרת לייקים.
ד"ר שמעון אזולאי רואה ברשתות החברתיות עוד זירה של 'שחקני משמעת': "עולם שבו מתקיימת יצירה בלתי פוסקת של רעיונות ושל מוצרים הנמצאים בתחרות תמידית אלה עם אלה. כל מי שיוכל להשתתף במשחק המשמעות הזה יֵצא נשכר. מי שלא הוכשר אליו עלול להפוך ל"מיותר" בכל מובן המילה המצמררת הזאת".
אנחנו נמדדים ברשתות בדיוק כמו בחיים, בהצלחתנו להביא תכנים שיוצרים משמעות לאחרים ולקבל בחזרה חיזוקים והכרה. אנחנו צורכים רשתות כחלק אינטגרלי מהחיים עצמם.
רולניק והמרואיינים בסדרה מתארים עולם תאגידי קר ואכזר שמנהל מעקב מפורט אחר כל אחד ואחת מאיתנו ברשת. הם יודעים עלינו הכל, גם מה שאנחנו בעצמנו לא מודעים לו. את המידע הזה הם מוכרים ביוקר לגופים שונים ובכך הופכים אותנו למוצר. ההנחה המובלעת בפרק היא שאנחנו לא יודעים על כך, כאילו איסוף המידע נעשה במחשכים מבלי שנסכים לאבד את פרטיותנו. זו כמובן טעות, אנחנו יודעים שאנחנו המוצר, כל שיח הפרטיות הוא שיח שהוכרע מזמן: אנחנו בוחרים לאבד את הפרטיות, כי לפרטיות אין כבר משמעות לגבינו והרשת מספקת לנו צרכים חשובים אחרים.
הציניות של בעלי הרשתות החברתיות וענקיות האינטרנט, כפי שמובאת בסדרה מעוררת פלצות, גם האמצעים בהם הם נוקטים להשתיק את העובדים. אצלנו בשכונה היינו אומרים כי הם "מוכנים למכור את אמא שלהם בשביל כסף", והם אכן עושים זאת. כאן בישראל יושבים ישראלים נאמנים שב-7 באוקטובר יכלו לעשות יותר כדי להביא להפסקת השידורים החיים, אך הם לא עשו דבר. הם "מכרו" אותנו.
ניצחון והפסד במלחמות לא מוכרעים רק באדמה שנכבשה ובמספר החללים, הם מוכרעים גם בדעת הקהל, ומהבחינה הזו הפסדנו את הקרב של ה-7 באוקטובר. "העולם הזה יושמד אם זה ימשיך כך" אומר אחד המרואיינים האנונימיים בסדרה, ומאשים את הרשתות בליבוי יצרי מלחמה והרס.
בתקופת השואה לא היו רשתות חברתיות, הייתה "פרופוגנדה" מוסדרת. במסעות הצלב היו רשתות חברתיות של שמועות שנפוצו ברוח, נאומים משלהבים, מספרי סיפורים שעוברים מכפר לכפר; רשתות על פלטפורמה של סוס, חמור, או זוג רגליים, ולא על רשת אינטרנט. הרשתות האלה ידעו להביא את חמלניצקי ופורעיו לעשות ביהודים סדרות של פוגרומים שאין מלים לתאר את זוועותיהם, בלי פייסבוק ובלי טלגרם. ההצגות הכי טובות באימפריה הרומית היו הגלדיאטורים בזירה, ורבים לאורך הדורות נהרו לצפות בהוצאות להורג בכיכרות הערים. דבר לא השתנה מאז גם אם נדמה לנו. כך בקרב התודעה על ה-7 באוקטובר הפסדנו – החמאס סיפק את הסחורה המבוקשת, הוא הביא משמעות למי שצפה בסרטוני ה"סנאפ".
כן, בעלי הרשתות הם צינים קרי רוח, תאגידי ענק חסרי מצפון שכדאי לפרקם. אבל אין לעשות הנחות למין האנושי החלש בפני מניפולציות, זה שנוהה פעם אחר פעם אחרי מנהיגים רעים שעושים שימוש בהסתה, שילהוב ואובדן צלם אדם. הטכנולוגיה משתנה, אך הרוע נשאר אותו רוע.
לא נצליח להשמיד את הרשתות החברתיות, או לצנזר אותן, אנחנו צריכים אותן כי הן חלק ממשחק המשמעות שלנו בעולם. עתיד טוב יותר לא תלוי ברשתות החברתיות, עתיד שבו שחקני המשמעות בעזה ובישראל יהיו כאלה ששואבים את כוחם מהטוב האנושי תלוי בחינוך לאהבת אדם ומתן אופק של תקווה גם שם וגם פה.
