המתאם בין הירידה שער השקל לדולר לבין עליות המחירים (התמסורת) התגבר החל מהמחצית השנייה של 2022 עם העלייה בשיעור האינפלציה, כך מצאו חוקרי בנק ישראל במחקר שנערך לאחרונה. בחמש השנים שקדמו לכך עמדה התמסורת על 18% ומאז עלתה ל-27%. הממצאים מצביעים על כך שהיחלשות השקל בכ-10% בשנת 2022 תרמה כ-2.5 נקודות האחוז לשיעור האינפלציה. היחלשות נוספת של השקל בכ-6% במהלך 2023 תרמה לעלייה של נקודת האחוז באינפלציה. עוד מסבירים בבנק ישראל שבשנים שקדמו להתפרצות האינפלציונית השקל התחזק ולכן לשער החליפין הייתה השפעה שלילית (כלפי מטה) על שינוי המחירים.

חשוב לציין שהמחקר עסק במתאם בין שער החליפין והאינפלציה ולא בסיבתיות; הממצאים מראים שהמידה שבה המדדים נעים יחד התחזקה, אך בנק ישראל לא בדק אם התזוזה בשער החליפין השפיעה על האינפלציה או להפך. עם זאת, ההנחה שהיחלשות השקל מביאה לעליות מחירים סבירה בהחלט, מכיוון ששער החליפין מול הדולר משפיע על מחירי הייבוא: מוצרים ושירותים מיובאים נרכשים במטבע חוץ, בעיקר בדולרים; היחלשות השקל גורמת עלייה במחירם בפועל עבור היבואנים, שסביר שיגלגלו אותה אל המחירים המקומיים. לפי נתוני הבנק העולמי, ייבוא השירותים והטובין בישראל עמד על כמעט 30% מהתוצר בשנת 2022.

למעשה, גם בשנות ה-80, כשהגיעה האינפלציה לשיעור תלת ספרתי, התברר שלהיחלשות השקל מול הדולר היה תפקיד מכריע. במשך רוב המשבר, ובמידה רבה עד היום, נטען שהוצאות הממשלה העודפות הביאו להתפרצות האינפלציה; אך מחקר של בנק ישראל מ-1984 מצא שהפיחותים, החלשה מכוונת של ערך השקל, היו הגורם המרכזי לאינפלציה ולא הגירעון התקציבי. ואכן, שתי התוכניות שהצליחו להביא לבלימת האינפלציה, עסקת החבילה מנובמבר 1984 ותוכנית הייצוב הכלכלית ב-1985, כללו הקפאה של הפיחותים (באותה תקופה שער החליפין נוהל על ידי בנק ישראל בהנחיית משרד האוצר).

הסתייגות נוספת המצוינת במחקר היא שהתקופה שבה נצפתה העלייה היא קצרה יחסית ולכן יש להתייחס למסקנות בזהירות. ובכל זאת, מדגישים בבנק ישראל, התמסורת גבוהה.

הממצא המרכזי, כאמור, הוא התחזקות הקשר בין מדד המחירים לשער החליפין מול הדולר. החוקרים מציינים שממצא זה הולם מחקרים אמפיריים נוספים, שמצאו שעם עליית האינפלציה התמסורת מתחזקת. בדיקת התמסורת של שער החליפין עם האירו הניבה קשר חלש, ממצא המצביע על איתנות הדולר כמטבע המרכזי לסחר הישראלי ובכלל.