"אני מאמינה למה שערבים אומרים בערבית, לקהל הביתי שלהם. מה שנאמר באנגלית או בעברית בדרך כלל שקרי", אומרת ל'דבר' אורית פרלוב, חוקרת מגמות שיח בעולם הערבי מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, על החוברת "הנרטיב שלנו למבצע שיטפון אל-אקצה", שפרסמה הזרוע המדינית של חמאס בשבוע שעבר.

שער החוברת של הזרוע המדינית של חמאס

לפי פרלוב, מטרת המסמך היא לצמצם את הנזקים התעמולתיים שנגרמו לחמאס במערב ולשמר את הלגיטימציה לזרוע המדינית של הארגון, בהתאם לתזה המערבית של שילוב הגורמים הקיצוניים בפוליטיקה הלגיטימית כדי למתן אותם. לדעתה, התגובה הרצויה של ישראל היא פרסום חומרים רבים ונוספים במאבק על התודעה, כדי להוסיף לזעזע את הקהל הבינלאומי, ולסרב סירוב עיקש לכל השתתפות פוליטית של חמאס אחרי המלחמה.

BREAKING: HAMAS RELEASE 17 PAGE BOOK ON WHAT REALLY HAPPENED ON OCT 7

HAMAS AL-AQSA FLOOD OPERATION

INTRODUCTION

In light of the ongoing Israeli aggression on the Gaza Strip and the West Bank, and as our people continue their battle for independence, dignity and… pic.twitter.com/IZAY68uHmt

— Sulaiman Ahmed (@ShaykhSulaiman) January 21, 2024

לפי החוברת של חמאס, סירובה של ישראל לציית להחלטות בינלאומיות לטובת הפלסטינים, ומחיקת הסיכוי להקמת מדינה פלסטינית באמצעות ההתנחלויות והמצור על עזה, דחפו את הפלסטינים "לתפוס יוזמה" ולנקוט צעד "הגנתי" שהוא "תגובה נורמלית" לתוקפנות הישראלית. חמאס מכחיש את הפגיעה המכוונת בילדים, נשים, זקנים ואזרחים בכלל, ומצהיר שהתמקד בתקיפת אוגדת עזה של צה"ל: "קרו כמה שגיאות בגלל ההתמוטטות המהירה של כוחות הביטחון הישראליים".

במסמך מזכיר חמאס שגופי חדשות ישראליים דיווחו על אזרחים שנהרגו מפעילות צה"ל ב-7 באוקטובר, אך טוען שכל האזרחים הישראלים שנרצחו באותו יום נהרגו מפעילות צה"ל. המסמך כולל לא רק שקרים בוטים, אלא סתירות פנימיות, בייחוד לגבי הפגיעה באזרחים ישראלים. כך למשל, לפי המסמך, האזרחים החטופים שמוחזקים בעזה זכו ליחס הוגן משוביהם, ואין כל התייחסות לשאלה כיצד הם הגיעו לעזה, אם ההתקפה הייתה ממוקדת ביעדים צבאיים.

"הזרוע המדינית של חמאס, שלא יושבת בעזה, כתבה את המסמך, מה שעוד יותר מוריד את מהחשיבות שלו", אומרת פרלוב. "הם יושבים בקטאר ודי משועממים".

הכותרת של המסמך כוללת מראש את המילה "נרטיב". זה על השולחן.
"אני מאמינה רק למה שהם אומרים לקהל הביתי שלהם, וגם שם יש להם כל מיני אג'נדות. אבל בוא נגיד שהייתי מנתחת את זה ברצינות גדולה יותר אם זה היה בערבית".

אפשר לקרוא מתוך זה מה הם מנסים להשיג, גם כשברור שהעובדות לא מעניינות אותם?
"מראש זה לא צריך להיות אמין, כי זה לא לקהל שלהם. הם לא מוכרים פה שום דבר. יש 400 מיליון ערבים שזה לא מופנה אליהם. זה חלק מלוחמה פסיכולוגית שמצריכה לייצר נרטיב נגדי. הרי אף ישראלי לא יאמין לזה, והפלסטינים לא יאמינו לגרסה הישראלית, אבל רוב האזרחים באירופה וארצות הברית הם לא שם ולא שם. יש לחמאס קהל מערבי שעובד בשבילם, אז אם ישראל אמרה שהם רעים, הם צריכים להגיב ולהגיד לא היה ולא נברא. אם אתה תגיד לי שהשמש זורחת במזרח, אני אגיד שהיא זורחת במערב. עכשיו שילכו ויוכיחו".

מי כן יאמין לזה?
"כמו שאנשים אוכלים ג'אנק פוד לגוף, יש מי שאוכל ג'אנק פוד לתודעה. אם אני תומכת בפלסטינים וזה מתאים לי לנרטיב הכללי, אז יופי, אוכל להשתמש בזה. הם יצרו תחרות והניחו משהו על המדף, ועכשיו יש לזה התייחסות. אפילו אם הם היו מפסידים במאבק על הנרטיב, לפחות הם משחקים על המגרש".

אין לזה שום משמעות ברובד של קובעי המדיניות במערב?
"ברור לכולם שהזרוע הצבאית של חמאס תיפגע מאוד במלחמה הזו, אבל עדיין נשארת הזרוע המדינית. כל ארגון טרור מעוניין להראות למערב שאלה זרועות נפרדות, כדי שיוכלו להשתלב בסדר החדש שיהיה בעזה בעתיד. מבחינתם זו הזדמנות.

"בארצות הברית יש נטייה להונאה עצמית. זה נעשה עם הטליבאן, שם היה משא ומתן עם הזרוע המדינית בדוחא, והגיעו להבנות על שילוב שלהם בממשלה עתידית. גם לחיזבאללה יש זרוע פוליטית שהיא לא ברשימת הטרור. כיום הגוש של חיזבאללה הוא הגדול ביותר בפרלמנט הלבנוני. זרוע צבאית – נו נו נו, זה רע מאוד. הם אונסים, אף אחד לא בעדם. הזרוע המדינית היא כאילו פרגמטית. שם הם כותבים שהם נגד אונס, הם בכלל בעד שתי מדינות – זה זאב בעור של כבש".

לאחרונה חאלד משעל התנער בערבית מרעיון שתי המדינות, והסביר שזה עניין טקטי והמטרה האמיתית היא לבטל את קיומה של ישראל.

לכל מי שתומך בפתרון שתי המדינות.
חמאס רוצים מדינה אחת.

תשמעו מה אומר ח'אלד משעל מנהיג תנועת חמאס ואחד מבכיריה. הוא אומר: "אנחנו נאלץ להסכים זמנית לפתרון שתי המדינות כדי להתכונן למלחמה גדולה יותר. לא נסכים לשום וויתורים. אנו דורשים מדינה שגבולותיה מראש הנקרה בצפון עד לאילת… pic.twitter.com/Yet098UFOP

— אדי כהן Edy Cohen (@DREDYCOHEN) January 18, 2024

"זה כי הם כתבו שהם בעד שתי מדינות, אז הם חייבים אחרי זה להתראיין ולהגיד את ההפך הגמור".

למה?
"אם יבוא מישהו, נניח פלסטינים דוברי אנגלית, שיגידו רגע, למה הוצאתם כזה מסמך? איפה ההתנגדות האלימה? איפה כל הדברים שאנחנו מאמינים בהם? תמיד אומרים דבר והיפוכו, זה קלאסי. זה לא שונה מהרשות הפלסטינית, שיש איתה תיאום ביטחוני, אבל גדודי חללי אל-אקצא של הפתח מוציאים פיגועים. הסגן של מחמוד עבאס, מחמוד אל-עאלול, נמצא בכל הפגנה".

אם הכיבוש יימשך – יהיו עוד פעולות כמו ה-07.10 | את הדברים האלה אמר לי בסוף השבוע מחמוד אל-הבאש, יועצו הקרוב של ראש הרשות הפלסטינית, אבו-מאזן. הבאש גם לא הסכים לגנות את מעשי חמאס מאז אותה שבת, הינה הדברים:

הכתבה המלאהhttps://t.co/SLAfnGJa53 pic.twitter.com/2DLITz6yDv

— עומרי חיים | Omri Haim (@HaimOmri) January 27, 2024

הדו-פרצופיות הזו לא ייחודית לפלסטינים או לאסלאם.
"זה לא ייחודי. למה נתניהו אומר לביידן דבר אחד ולקהל הביתי שלו משהו אחר? אני תמיד מקשיבה קודם כול למה שאומרים לקהל הביתי. הוא אומר כאן רק מה שהוא יודע שלא יפרק את הממשלה. ביחס לרשות, ישראל עצרה את כל אנשי חמאס. הרשות העבירה לנו מידע, אבל אנחנו עוצרים. גם לנו היה נוח יותר אם הייתה הבחנה ברורה בין שחור ללבן, אם הם טובים או רעים, איתנו או נגדנו".

"גם ישראל צריכה להוציא חומרים חדשים שמוכיחים מה קרה ב-7 באוקטובר"

אז חוץ מנרטיב לתומכים התמימים ורצון להפריד מלאכותית בין הזרוע הצבאית למדינית, מה קורה כאן?
"הם צריכים לתקן את הנזק שנגרם להם במערב. מה ששודר מהפלישה לישראל לא נראה טוב. אז עכשיו הם אומרים שזה לא קרה. 'אנחנו בכלל בעד שלום עולמי והנה כתבנו מסמך'".

אבל הם בעצמם הסריטו את התקיפה ושידרו באותו היום את הזוועות.
"נקודת המוצא היא שרוב האוכלוסייה הפלסטינית היא אסלאמיסטית ותומכת במאבק אלים בכיבוש. מי שלא יתמוך בשני אלה, לא יהיה לגיטימי ציבורית. אפשר לשלוט בכוח הנשק, אבל לא לקבל לגיטימציה. לכן ההפרדה הזו, או הדו-פרצופיות, היא עניין מהותי בניווט בין המגרש הפנימי לבינלאומי".

למה?
"זה מכוון לתזה המערבית שאומרת שצריך לשלב אותם במשחק הפוליטי, ואז הם ייהנו ממנעמי השלטון וזה יגרום להם להתמתן. אני לא חושבת שיש תקדים במזרח התיכון שזה הצליח בו".

אורית פרלוב, חוקרת מגמות שיח בעולם הערבי (צילום: יח"צ המכון למחקרי ביטחון לאומי)

טורקיה?
"טורקיה היא מקרה שלכאורה אפשר להתווכח עליו, כי היא עצמאית ומעצמה – הנה משטר אסלאמיסטי חזק ששורד. אבל יש המון תקדימים שמראים ששילוב של הקיצוניים במערכת לא ממתן אותם. כך עם האחים המוסלמים במצרים, וגם בתוניסיה. כשסעיד קייס נבחר שם, הוא מייד ביטל את המוסדות הדמוקרטיים.  בגלל שאנחנו מדינה קטנה, הסובלנות שלנו לניסויים מערביים היא מינימלית. אנחנו לא יכולים לחוות עוד אונס ורצח המוני. מספיק. בוא לא נבדוק".

אבל גם במערב לא כולם מסכימים עם התזה הזו.
"לצערי, המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית מאמינה לגמרי ברעיון שצריך לשלב את כל הנדבכים של החברה. זו פוליטיקה ליברלית. הבעיה היא שאפילו הדמוקרטיות במזרח התיכון הן דמוקרטיות לא ליברליות. אבל האמריקאים אוהבים לכפות מודלים על חברות שגם תרבותית וגם דתית לא בשלות לזה".

אז מה צריך לעשות?
"להביא למודעות מה החשיבות האמיתית של המסמך הזה ומה המטרות שלו. לדעתי אנחנו נזהרים מדי. צריך להפיץ עוד סרטונים של מעשי חמאס".

למה?
"הקרב על התודעה הוא תחרות. כמו שנטפליקס מוציאה כל חודש סרטים חדשים כדי לשמור על רלוונטיות, גם אנחנו צריכים להוציא חומרים חדשים שמוכיחים ומנכיחים מה קרה ב-7 באוקטובר, וגם מה שיוצא מחקירות של מחבלים. מה שיש לך – תוציא. ועדיף עם כמה שפחות עריכה וטשטושים".

יש טיעון נגדי, לגבי המשפחות של הקורבנות והחטופים, שעלולות להיפגע מזה.
"אין מה לעשות. ברגע שאתה עורך יותר מדי ומטשטש, זה מאבד את האמינות. תחליט מה המחיר שאתה מעדיף לשלם. או להיות במגרש של המאבק על התודעה או לא. הפלסטינים מראים הכול. הם מראים תינוקות מתים בעזה. הם לא מנסים לטשטש גופות, או שהם אוכלים אוכל של חיות. אצלנו יש קונפליקטים".

ישראל הוציאה סרט ארוך של זוועות מעשי חמאס בתפוצה מוגבלת בעשרות הקרנות ציבוריות.
"לדעתי זה לא מהלך כזה מוצלח. צריך להכריע את הסכסוך הפנימי לגבי החומרים האלה. עזוב לנצח במאבק על התודעה, אפילו רק כדי להשתפר בו – תוציא הכול בתפוצה מלאה. אם לא – אל תעשה חצי עבודה".

מי שצופה בסרטוני זוועה משלם מחיר נפשי.
"זה מייצר אימה, כי אתה רוצה להפחיד. יש לזה מחיר, אבל זה מצליח לזעזע. אם תגיד לי שיש לזה מחיר ציבורי וחברתי, אתה לא רוצה להשתתף במשחק – אבל גם לזה יש מחיר. תהיה אמיתי עם עצמך – מה חשוב לך יותר. אין פה רק יתרונות".

נניח שנכנסנו לדילמה ויצאנו עם החלטה. מה הלאה?
"לא משנה כמה האמריקאים ילחצו, לא הזרוע הצבאית ולא המדינית של חמאס, לא יכולות להיות בשום קונסטלציה עתידית חלק מהשלטון. לא בעזה ולא בגדה. רק מחוץ למשחק הפוליטי. מי שרצח, אנס ושרף גופות לא יכול להשתתף. זה כמו להגיד שדאעש יכול להיכנס לפוליטיקה הסורית או העיראקית. הבינו את זה המצרים, הבינו את זה הירדנים. עד היום האמריקאים לא אישרו למפלגת בעת' של סדאם חוסיין להיות חלק מהפוליטיקה האמריקאית – וזה אחרי שעברו כבר 20 שנה. השב"כ נאבק בחמאס בכל הכוח 20 בשנה בגדה, אז עכשיו רוצים שאנחנו נכניס אותם בדלת הראשית? זה מבחינתי ייהרג ובל יעבור".

כי אם זה יקרה?
"תוך זמן קצר הם יתחמשו ויתהפכו בחזרה. הם ישתלטו על הפוליטיקה, כמו שכבר קרה בעזה. אם נאפשר להם להשתתף בבחירות ל'רשות הפלסטינית המחודשת', אז חד-משמעית. גם חיזבאללה התחיל בתור גוף פוליטי קטן, ועכשיו הוא הבלוק הפוליטי הכי גדול בלבנון".

הצד השני של מה שאת אומרת הוא שאין חלופות טובות.
"יכול להיות שאני באה לבאס. בטווח הקרוב, זה או שאנחנו שולטים, או שהרשות הפלסטינית שולטת. לפחות בשנים הקרובות. אולי אפשר לבנות משהו מקומי פלסטיני בשלבים היותר מתקדמים, אבל לא בקרוב".