תיקון חדש שאישרה הכנסת לחוק זכויות החולה יאפשר לעובד סוציאלי למנות באופן זמני אפוטרופוס רפואי למטופל בגיר, ללא צורך באישור של בית המשפט. אותו 'אפוטרופוס', שימונה לחצי שנה, יוכל לקבל עבור המטופל החלטות על טיפולים רפואיים במצבים בהם הוא אינו יכול לתת הסכמה מדעת. באיגוד העובדים הסוציאליים תומכים בתיקון, אך מזהירים מהגברת העומס על העובדים הסוציאליים, ומהיעדר מסד נתונים מרכזי להחלטות.

התיקון, שאושר בקריאה שנייה ושלישית לפני שבועיים, קובע שעובד סוציאלי יוכל למנות אפוטרופוס במינוי זמני לשישה חודשים, בכמה תנאים: אישור מנהל המוסד או הרופא המטפל; החולה לא השאיר מסמך ייפוי כוח מתמשך לאדם מסוים קודם לכך; הסכמת כלל בני המשפחה של המטופל; וזהות האפוטרופוס תיקבע בהתאם למדרג מוגדר של קרבה משפחתית (בן/בת זוג בעדיפות ראשונה, ואחריו ילד/ה, הורה, אח/אחות).

לפי משרד המשפטים שהוביל את התיקון, ישנם כ- 6,000 מקרים בשנה בהם בני משפחה נאלצים לקבל החלטה רפואית דחופה עבור מטופל. עבור משפחות אלו, התיקון יחסוך את הפנייה לבית המשפט. משרד המשפטים יזם את החוק בעקבות המלצות צוות בין-משרדי לגיבוש תכנית לאומית לתחום האפוטרופסות ולתמיכה ולהגנה על בגירים. בצוות היו חברים נציגי האפוטרופוס הכללי, מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, משרד הבריאות ומשרד הרווחה.

איגוד העובדים הסוציאליים: "חוק טוב, לא מספיק מחובר ליישום בשטח"

"זה חוק טוב, שהמטרה שלו היא להקל על משפחות בתקופה קשה. במרבית המקרים משפחות מסתדרות בתוך עצמן, מעוניינות בטובת החולה ולא זקוקות להליכים בבתי המשפט", אומרת ל'דבר' עו"ד אפרת רותם, עובדת סוציאלית ומנהלת חטיבה ארצית באיגוד העו"ס, ומציינת כי למרות שהתיקון יקל על משפחות, יפחית נטל בירוקרטי וימנע עיכובים במתן טיפול רפואי דחוף לאדם, "הבעיה היא שהוא לא מספיק מחובר ליישום בשטח".

באיגוד העובדות והעובדים הסוציאליים תמכו במהלך והיו שותפים להעברת התיקון, אך הביעו חשש בוועדות מכך שמדובר בתוספת משמעותית של אחריות שתוטל על העובדות והעובדים הסוציאליים במערכת הבריאות ובמוסדות הגריאטריים. זאת, לאחר שנקבע שהמהלך לא יכלול תוספת תקנים כדי שיהיה אפשר לעמוד מקצועית במשימה.

"במערכת הבריאות היום, עובדת שמעבירה המלצות לבתי משפט או מלווה משפחות להגשת בקשה לאפוטרופסות זמנית, יושבת עם המשפחה במשך 12-10 דקות", אומרת עו"ד רותם, "עכשיו מבקשים ממנה לקבל את ההחלטה בעצמה, וזה לא מלווה בתוספת של תקנים. איך יכולה עובדת סוציאלית, נוסף על כל מה שהיא עושה עד עכשיו, גם להעריך את מצב המשפחה, ולזהות אם אותו מועמד למקבל החלטות זמני רוצה בטובתו של המטופל?".

הזמני עלול להפוך לקבוע

נוסף על כך, אומרת רותם, לא נקבע בחוק באילו תנאים, כמה פעמים ובהחלטת איזה גורם יוכל המינוי הזמני להיות מוארך. "לא מוסבר מה קרה אם אחרי חצי שנה עוד פעם יש פעולה רפואית דחופה ומתקיימים כל התנאים הרלוונטיים. אין הגבלה להארכה, גם אם בפועל מדובר במשהו קבוע שצריך לעשות בתהליך מסודר בבית משפט. אבל לעובד הסוציאלי אין סמכות לחייב את המשפחה בהליך קבוע".

"כך, בהיעדר הגבלה על הארכת הצו הזמני, ובהינתן שהעובדת הסוציאלית שמקבלת את ההחלטה לא מכירה את המשפחה לאורך זמן, מתפספס ההליך הארוך והמורכב של מתן אפוטרופסות קבועה, על הבירוקרטיה שבו, אך גם על היתרונות שבו. כשההחלטה היא זמנית, אין מתן תזכיר בקהילה, אין היכרות של מערכות היחסים במשפחה, ויש פחות הבטחה של טובתו של החולה ורצונותיו. אם זה פשוט וקל להאריך את האחריות הזמנית כל פעם, במקום ללכת להליך המלא של אפוטרופסות רפואית קבועה, אז אנחנו מוותרים על כל המעטפת הזו".

אין מערכת מידע: "שני עובדים סוציאליים יכולים לקבל החלטות שונות על אותו אדם"

פער נוסף שמתארת רותם הוא מחסור במערכת מידע שתתעד את ההחלטות. בבתי החולים, שקיבלו סמכות למנות אפוטרופוס זמני בעצמם, לא נוצרה מערכת של זיכרון ארגוני בדומה לבתי המשפט. כלומר, יכול להיות מצב בו אדם מגיע לטיפול ונקבע לו מקבל החלטות זמני במקום, ואותו אדם יגיע מאוחר יותר לטיפול נוסף וייקבע לו מקבל החלטות זמני אחר.

"אין מאגר מידע שמתכלל, ובתי חולים לא בהכרח ידעו מה קרה בבית חולים אחר. יכול בהחלט להיות ששני עובדים סוציאליים שונים במוסדות שונים יקבלו שתי החלטות שונות בעניינו של אותו אדם. ככל שבני המשפחה מציגים את המידע המלא הכול בסדר, אבל מה קורה כשזה לא המצב? אם יש סכסוך בין בני משפחה, או אם יש בן משפחה שלא מסכים עם הקביעה או לא גילה חלק מהמידע? או למשל, אם הייתה סיבה שעובדת סוציאלית החליטה לא למנות בן משפחה מסוים, שעכשיו לא שקופה בפני העובדת הסוציאלית השנייה? המידע לא נרשם במערכת כוללת, אין מסד נתונים ואין אפשרות לרצף טיפולי".