מבוא

הכנת מאות משפחות חללים לזיהוי יקיריהם ולפרידה מהם, התאמת טיפול נפשי למשפחות חטופים, נעדרים ונרצחים וקליטת חטופים שחזרו מהשבי – כל אלה לא היו מעולם מתפקידיה המסורתיים של העובדת הסוציאלית במערכת הבריאות. למען האמת, אלה דברים שמעולם לא דמיינו שנעשה – אך מציאות "השבת השחורה" דרשה מאיתנו להתמודד עם מה שמעבר לדמיון.

ב־7 באוקטובר חדרו לישראל מחבלים שרצחו מאות ילדים, קשישים, נשים וגברים, שרפו בתים ואנשים, התעללו, אנסו, ובזזו ולבסוף חטפו 240 אזרחים ישראלים וזרים. מאז, מדינת ישראל מתמודדת עם אסון ביטחוני, לאומי וחברתי אדיר־היקפים ומרובה־נפגעים. מאמר זה מתאר שלושה תהליכים שהשירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות עסק בהם בתגובה לאסון ולהשלכותיו. את כל אחד מהתהליכים האלה אפשר לדמות כ"תמונה" מיומן המלחמה של העובדת הסוציאלית במערכת הבריאות.

בתמונה הראשונה, העובדת הסוציאלית ישובה על המדרכה מחוץ למחנה "שורה"¹ ולצידה אישה שבתה נרצחה במסיבה. השתיים ממתינות להשלמת התהליך הפורנזי לזיהוי הבת, כדי שהאם תוכל לראותה בפעם האחרונה. בתמונה השנייה, עו"ס השירות הארצי משוחחת עם קרוב משפחה של צעיר שנחטף מביתו. היא אוספת את הפרטים הדרושים לשם התאמת הטיפול הנפשי לאחותו הצעירה של החטוף. בתמונה השלישית, עו"ס המחלקה לקליטת השבים בבית החולים סורוקה פותחת את דלת האמבולנס ומקבלת את פניה של משוחררת משבי החמאס: "שלום אפרת, את בבית החולים סורוקה. בטוח פה. אני דפנה, העובדת הסוציאלית שלך, ואדאג לכל מה שתצטרכי כאן. ההורים שלך כבר פה ומחכים לפגוש אותך".

כל אחת משלוש התמונות מספרת סיפור אנושי של מפגש בין בני אדם ברגעים דרמטיים, אך מעבר להיבט האנושי – התמונות מספרות עלינו, העוסקות בעבודה סוציאלית במערכת הבריאות; על המחויבות שלנו לערכי המקצוע והעדפת חובתנו לציבור במצבי חירום על פני הדאגה לעצמנו ולמשפחתנו. על שאיננו נעצרות בגבולות המשימות המוכרות. על נכונותנו להתאים מודלים קיימים ולפתח שיטות התערבות חדשות, לצורך מתן מענה לצורכי המטופלים בסביבה המשתנה. על הגמישות המחשבתית, על האומץ להתייצב בחזית ועל היכולת להיות "דבק מולטי־דיסציפלינרי", החיוני כל כך לעבודה בצוותי מוסדות הבריאות.

לפניכם שלושה מאמרים המתארים את התהליכים המקצועיים שמאחורי שלוש התמונות מנקודת המבט של השירות הארצי לעבודה סוציאלית. המאמר הראשון מתייחס לתהליך ליווי משפחות הנרצחים במחנה "שורה", השני – לניתוב מטפלים למשפחות חטופים, נעדרים ונרצחים במוקד נמ"ל, והשלישי – לקליטת השבים והשבות בבתי החולים.

מחנה "שורה" – ליווי משפחות חללים לזיהוי ולפרידה מהיקרים להם

מחנה שורה (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

מוקד נמ"ל – ניתוב מטפלים/ות למשפחות הנעדרים/ות הנרצחים/ות והחטופים/ות

הצוות והמתנדבים במוקד נמ"ל (צילום: אלבום פרטי)

"דלתות שמיים 1" – קליטת החוזרים והחוזרות מהשבי בבתי החולים

מיה רגב בשחרור מבית החולים סורוקה (צילום: דוברות סורוקה)

לסיכום

יומן מלחמת חרבות ברזל של העובדות הסוציאליות במערכת הבריאות עדיין נכתב. תהליך זיהוי החללים לא פסק, ואל הרשימות העצובות מתווספים הרוגים משדה הקרב ופצועים שנפטרים בבתי החולים. העובדות הסוציאליות עוסקות במתן בשורות מרות ובליווי המשפחות סביב הפרידות מיקיריהן. את משימת ניתוב המטפלים למשפחות הנרצחים, החטופים, השבים והנעדרים מוביל המוסד לביטוח לאומי, וכדי לתמוך בתהליך בהיבט של רצף טיפול – משרה"ב מקיים בשירות הארצי לעבודה סוציאלית מחלקה לטיפול בנפגעי איבה. את מקומן של עו"סיות בתי החולים שטיפלו בשבים תופסות העו"סיות בבתי החולים השיקומיים ובקופות החולים, וכמובן – הקולגות שלנו בלשכות לשירותים חברתיים.

ה"תמונות" שהצגנו כאן מעידות על משבר שכמותו לא ידענו. בכל תמונה יש סיפור ויש עוגן שמנכיח מקצועיות, מגע וחיבור אנושי עם המטופלים, המטופלות והקולגות. בכל תמונה ישנה תנועה המחשבת מסלול מחדש, כדי להתאים למציאות המשתנה. התמונות עדיין עצובות, ומעל הכול – הן חסרות ב־136 חטופים וחטופות שעדיין מוחזקים בעזה.

***

¹ מחנה שורה סמוך לעיר רמלה. הבסיס הוא מפקדה של הרבנות הצבאית, ובתוכו מתקן לטיפול בחללי צה"ל וכוחות הביטחון.

רשימת המקורות

אוסלנדר, ג׳, אברמוביץ׳, א', בן־שחר, א׳, סוסלקני, ר', פייגין, ר׳, פרנק, ט׳ ורבין, ב׳ (2005). עבודה סוציאלית במערכת הבריאות: סוגיות מרכזיות במישור הבין־לאומי וביטוייהן בישראל. חברה ורווחה, כה, 36-11.

אורבך־אבני, ת' (2018). מריתוק משקי לריתוק רגשי – מודל לניהול עובדים בחירום: רטרוספקטיבה למציאות הביטחונית בעוטף עזה 2018-2005. עט השדה, 19, 186-168.

בכור, ע', שובל־צוקרמן, י', טצה־לאור, ל', ושלף, ל' (2023). מה אנו יודעים על טיפול בשבויי מלחמה? הרפואה, כרך 162, חוב' 12, דצמבר 2023.

וייס־גל, ע', ובן־אריה, א' (2009). עובדים סוציאליים ומדיניות חברתית בישראל. ביטחון סוציאלי, 81, 11-5.

שלו, ר', אבלין, א', ורביב, ע' (2023). לא איש בשורה: מסירת בשורה מרה במגזר האזרחי. פרדס הוצאה לאור.

שוראקי־אלפסי, י' (2006). חוויית הנפגעים הלא נראים של הטרור – נס או אסון. עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמך למדעי הרוח", האוניברסיטה העברית, ירושלים.

American Psychological Association (2013, July 1). Adjusting to life after being held hostage or kidnapped. https://www.apa.org/topics/trauma/hostage-kidnap

Berger, R., & Quiros, L. (2014). Supervision for trauma-informed practice. Traumatology, 20(4), 296-301. https://doi.org/10.1037/h0099835

Birur, B., Moore, N. C., & Davis, L. L. (2017). An evidence-based review of early intervention and prevention of posttraumatic stress disorder. Community Mental Health Journal, 53, 183-201.‏

Bonanno, G., Papa, A., & O’Neill, K. (2001) Loss and Human Resilience. Applied and Preventive Psychology, 10, 193–206.

Hobfoll, S. E., Watson, P., Bell, C. C., Bryant, R. A., Brymer, M. J., Friedman, M. J., & Ursano, R. J. (2007). Five essential elements of immediate and mid-term mass trauma intervention: Empirical evidence. Psychiatry: Interpersonal and Biological Processes, 70(4), 283-315.‏

Speckhard, A., Tabrina, N., Krasnov, V., & Mufel, N. (2005). Stockholm effects and psychological responses to captivity in hostages held by suicidal terrorists. in S. Wessely & V. Krasnov (Eds), Psychological responses to the new terrorism: A NATO Russia dialogue. IOS Press (p. 29).

Raphael, B., & Wilson, J. (Eds.) (2000). Psychological debriefing: Theory, practice and evidence. Cambridge University Press.‏

Vinitzky-Seroussi, V,. & Ben-Ari, E. (2000) “A knock on the door”: Managing death in the Israeli Defense Forces. The Sociological Quarterly, 41:3, 391-411, DOI: 10.1111/j.1533-8525.2000.tb00084.x