רקע

מצבי חירום מאופיינים בתנאי אי־ודאות, תחושת מתח וחרדה, לחץ, תסכול ואף יאוש מתגבר. אלו משבשים את חיי היום־יום ומערערים את הביטחון הבסיסי של האזרחים (אבן־זהר וברשואר, 2012).

בישראל חווינו בשנים האחרונות שתי תקופות המוגדרות מצבי חירום  – מגפת הקורונה ומלחמת חרבות ברזל, שאנחנו עדיין בעיצומה.

בתחילת חורף שנת 2021, בעיצומה של מגפת הקורונה ובעת שמחלקות הרווחה בארץ ובעולם התמודדו עם משימות רבות, תחת סגר מתמשך ותחושה כוללת של אי־ודאות, צצה ועלתה בעיה חדשה ומטרידה עד מאוד: קשישים עריריים נמצאו מתים בבתיהם והתגלו רק לאחר ימים מספר, כיוון שאיש לא ידע על מצבם או דרש בשלומם.

ב־7 באוקטובר 2023, עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", חזרה תחושת האי־ודאות להיות נחלת הציבור בישראל ושוב הסתגרו רבים מהאזרחים בבתיהם – אם בשל החשש מהתקפות טילים ואם בשל החשש מחדירות מחבלים או מהסלמה כללית.

בזמנים כאלה, האוכלוסיות המיוחדות – וביניהן קשישים, עריריים, בעלי מוגבלות פיזית או נפשית – עלולות להימצא בסיכון גבוה במיוחד וזקוקות להתייחסות שונה (אבן זהר וברשואר, 2012).

בימיה הראשונים של מגפת הקורונה התכנס בעיר יקנעם עלית פורום מיוחד בראשות ראש העיר סימון אלפסי, במטרה לבחון את המצב על בסיס שבועי, להגות ולייצר פתרונות חדשים ויצירתיים למציאות המורכבת והלא צפויה ולהתוות את מדיניות הסיוע לתושבים. החברים בפורום הגיעו מכלל האגפים והמחלקות בעירייה. לאורך התהליך עלו – ולעיתים גם ירדו – מגוון הצעות ופתרונות. התברר כי הקושי המרכזי נקשר לאוכלוסיית הקשישים בכלל, והעריריים בפרט, וכי נדרש למצוא מענים לשאלה כיצד ניתן ללוותם ולדאוג לשלומם מבלי לסכן את בריאותם בעצם החשיפה לאנשים ולנגיף.

הפתרון הראשוני שניתן היה שיחות טלפוניות תכופות לקשישים, בהתאם למידע המצוי במחלקות הרווחה. אולם כוח האדם המוגבל, כמו גם החשש שמענה זה אינו מספיק או מקיף דיו, הובילו להמשך חשיבה וחיפוש אחר מענה נוסף, פשוט ומדויק יותר. כך נולד הרעיון להשתמש במדי המים הדיגיטליים המצויים בכל בית בעיר. נעשתה פנייה לתאגיד המים העירוני, "מעיינות העמקים", ובסיומו של תהליך חשיבה משותף של הפורום גובש פתרון: פרויקט דיגיטלי חדשני, שזכה לכינוי "מים חיים" ונועד להציל חיים בעזרת המידע הנרשם באופן רציף במדי המים.

פרויקט "מים חיים" המשיך לפעול כל העת, אך חזר להיות משמעותי בימי מלחמת "חרבות ברזל". הוא אף הורחב לאוכלוסיות נוספות שהוגדרו בסיכון גבוה, אשר הסתגרו בבתים.

תיאור הפרויקט

בפרויקט "מים חיים" שותפים תאגיד המים העירוני "מעיינות העמקים" והאגף לשירותים חברתיים בעיריית יקנעם עלית. הרעיון דומה לזה של מודל "הבית החכם", שם עומדת הטכנולוגיה לשירות האדם באמצעות זיהוי דפוסים משתנים בהתנהגותו ובהתנהלותו. בפרויקט "מים חיים" נבחנת צריכת המים של האדם המתגורר בבית המוגדר. הקריאה הדיגיטלית של המונה עוברת בזמן אמת למערכת ממוחשבת במוקד התאגיד, שם אפשר לזהות שינויים בדפוסי הצריכה הקבועים. כאשר הצריכה גבוהה מן הרגיל, אפשר להסיק, למשל, שיש נזילה; כשהיא נמוכה מן הרגיל, ניתן להסיק על בעיה או על היעדרות של הדיירים. למעשה, קריאת מונה דיגיטלית נותנת אינדיקציה על שימוש שגרתי או לא שגרתי במים בבתי הקשישים. במקרים שאין שימוש עקבי, עלול לעלות החשד שמשהו קרה לקשיש ושאולי הוא נמצא במצוקה – נפילה, מחלה ואפילו מוות.

במהלך גיבוש הפרויקט התמודד הצוות עם שאלות מורכבות וחשובות כמו איך לייצר רשימות מדויקות, איך לשמור על חסיון המטופלים, איך לקבל את הסכמתם, מהם גבולות השימוש במידע, מה עושים כשמתגלית אי־צריכה לאורך שעות ומהו המענה הרלוונטי למצב כזה.

כדי להתמודד עם שאלות אלו, הוחלט על כמה דרכי פעולה:

בשלב הראשון נעשה מיפוי כולל של אוכלוסיית הקשישים העריריים המוכרים לאגף הרווחה בעזרת תוכנת ה־EPR של האגף. כך התאפשרו פילוח ב"תיק מטופל" של כל הקשישים העריריים ויצירת קפסולה שמית מוגדרת. לאחר מכן נעשתה פנייה טלפונית אישית לכל אחד מהקשישים, לקבלת הסכמתם להשתתף בפרויקט. לאחר שאישרו, פרטיהם הועברו כקפסולה שמית לאדם ייעודי בתאגיד המים "מעיינות העמקים", שתפקידו היה לפקח באופן יום־יומי על צריכת המים של כל אחד מהם.  במקביל נדונו גבולות השימוש במידע, תוך שימת דגש על מטרתו: הצלת חיים. לבסוף, גובש נוהל טיפול במקרה של דיווח על אי־שימוש שגרתי במים למשך הזמן המוגדר. נוהל הטיפול הציג את סדר הפעולות של עובדי אגף הרווחה עם קבלת דיווח כזה: בהתאם למאפייני הקשיש, עובדת סוציאלית תנסה ליצור איתו קשר. אם אין מענה, היא תנסה ליצור קשר עם בני משפחה ושכנים. במקרה שכל אלה אינם מניבים את המידע שלקשיש שלום, תתבצע הגעה פיזית לביתו.

כבר בשלביו הראשונים של הפרויקט התבררה תרומתו הגדולה. כך למשל במקרה של קשיש שבביתו זוהה אי־שימוש במים כבשגרה. לאחר שנעשו כל הפעולות לאיתורו והוא לא ענה, הגיע הצוות לביתו. הצוות גילה שהקשיש נפל ואינו יכול לזוז וסייע בפינויו לבית החולים. במקרה אחר שבו זוהה אי־שימוש במים לאורך זמן, התברר, לאחר התערבות העובדת הסוציאלית, שהקשיש פונה לבית החולים בעקבות מצוקה בריאותית. מידע זה אפשר את המשך המעקב, הטיפול והליווי עם חזרתו לקהילה. צוות העובדים הסוציאליים הרגיש את תרומתו והשפעתו של  הפרויקט. כך למשל סיפרה ליאת, עובדת סוציאלית באגף הרווחה: "לפני השימוש במערכת הדיגיטלית חסר לנו פעמים רבות מידע על האנשים הללו, ובשל כך הם היו לעיתים 'שקופים' מבחינתנו. היכולת הזאת לפקח על מצבם ואף להציל חיים משפרת משמעותית את עבודתנו וגורמת לסיפוק גדול".

סיכום ומסקנות

הצורך הבוער בתקופת הקורונה למצוא פתרון ומענה לאוכלוסיית הקשישים בעיר שאין להם עורף משפחתי ו/או חברתי, הניע את פורום החירום לחשיבה ולפעילות מואצת כדי למצוא פתרון ישים ומיידי.

האפשרות לחבר בין הידע הישן והמוכר, כמו שיחת טלפון או מפגש פנים אל פנים, ובין הידע החדש והטכנולוגי שנכנס לחיינו בעוצמות גבוהות, הייתה הזדמנות לשנות גם את התרבות הארגונית ולהחדיר תקווה, אופטימיות והתלהבות בתוך הקושי שחשו הצוותים העובדים  (הית', 2015). במקרה זה, החיבור בין טכנולוגיה קיימת (קריאת מדי מים דיגיטלית) לבין צורך חברתי (איתור קשישים עריריים השרויים במצוקה) היה מחויב המציאות והוביל לפתרון שהוא פשוט וקל, ובה בעת פורץ דרך וחדשני.

בעקבות מיזם "מים חיים" והבנת צורכיהם ורצונותיהם של הקשישים העריריים, שלעיתים הם אוכלוסייה "שקופה", נוצרו מיזמים נוספים ונבנתה רשת תמיכה ועזרה המחברת בהדרגה את הקשישים הללו לקהילה שהם חיים בה. כך למשל נוצר פרויקט "פנים אל פנים", הכולל מפגשי וידאו באמצעות אפליקציה טלפונית, אשר מאפשרים יותר נינוחות ופתיחות וקשר משמעותי יותר במפגש הטלפוני.

פרויקט "מים חיים" הורחב לאוכלוסיות נוספות כגון אנשים עם מוגבלויות, אנשים עם צרכים מיוחדים ומתמודדי נפש. לכולן הוא יכול לסייע בשעת מצוקה באמצעות זיהוי בעיה בשלב מוקדם יחסית. כיום, הפרויקט מסייע למחלקת הרווחה בעיר בימים המאתגרים של מלחמת "חרבות ברזל".

שיתוף הפעולה בין מחלקות שלכאורה אין ביניהן קשר הוכח כמשמעותי ובעל ערך רב ויכול לשמש מודל לשיתופי פעולה נוספים בעתיד. החדשנות והיצירתיות בפרויקט, כמו גם פשטותו, מהווים גם הם מודל לעשייה ומנוע למיזמים נוספים וחדשניים. הם גם מחזקים ומעצימים את עבודת העובדים הסוציאליים באגף הרווחה.

מיזם מים חיים הוא בחזקת "הפנס שמאיר את הדרך", כיוון שהוא מאפשר קבלת מידע באופן פשוט וקל ומסייע בהצלת חיים. זהו פרויקט המושתת על דיגיטציה, ללא עלות, והוא תוצאה של שיתוף פעולה בין אגפים וארגונים שונים לטובת התושב. פיתוח זה ממשיך עימנו גם בימי שגרה וגורם לנו להיות חברה טובה יותר, השומרת על אזרחיה הנזקקים.

תודה מיוחדת לראש עיריית יקנעם, מר סימון אלפסי, על הקמת הפורום העירוני, על חשיבה מחוץ לקופסה ועל הובלת מיזם חשוב ומשמעותי זה.

רשימת המקורות

אבן זהר, א', וברשואר, ו' (2012). תפיסת איכות החיים ורמת התמיכה החברתית של זקנים במסגרת "קהילה תומכת" בתקופה של שגרת חירום בעיר שדרות. גרונטולוגיה, לט(3), עמ' 30-11.

בר־טור, ל', בריק, י', ענבל־יעקבסון, מ', בריק־דשן, ש', זילברשלג, י', ופרל־נעים, ס' (2020). תמיכה רגשית בזקנים בקהילה בתקופת מגפת הקורונה. גרונטולוגיה וגריאטריה, כרך מ"ז, עמ' 162-147.

הית', צ' (2015). סוויץ: איך לשנות דברים שקשה לשנות. הוצאת מטר.

Killeen, C. (2002). Loneliness: An epidemic in modern society. JAN: Leading Global Nursing Research, 128(4). P. 762-790.

Smith, M. L., Steinman, L. E., & Casey, E. A. (2020). Combatting social isolation among older adults in a time of physical distancing: The COVID-19 Social connectivity paradox. Frontiers in Public Health, 8, 403.

***

ד"ר שני אלפסי קקון – מרצה וחוקרת במכללה האקדמית עמק יזרעאל; מתנדבת בעיר יקנעם עלית. shania@yvc.ac.il

תמי ראש – מנהלת האגף לשירותים חברתיים יקנעם עלית. tamir@yoqneam.org.il