"אנחנו מפליגים לאן שצריך, מתי שצריך וכמה שצריך", כך סיפר סמל ג', לוחם בשייטת 7, בתיעוד שפרסם דובר צה"ל מבטן הצוללת.

הצוללת מפליגה למעמקי הים, הרחק מגבולות המדינה, ומבצעת משימות חשאיות. "כשיורדים בסולם ונכנסים לצוללת מגלים עולם אחר וצפוף", מתאר ג', "זה לא כמו שמדמיינים – לצוללת אין חלונות, אלא סנסורים שמאפשרים להציץ מחוץ למים, וכמו שיש רישיון לרכב ונהג, ככה גם אצלנו – יש נהג שמנווט עם הגה, ולו רישיון לצוללת".

לפעולות הפשוטות ביותר, כמו לאכול, לשתות ואפילו ללכת לשירותים – יש נוהל מיוחד במעמקי הים. "את האוכל בצוללת מכין שף, שנמצא איתנו בכל הפלגה", הוא מתאר, "ובימי שישי אוכלים ביחד ארוחה גדולה".

מנותקים כמעט לחלוטין, אבל עובדים ביחד

כדי לשמור על חשאיות, הצוללת עצמאית לחלוטין מהרגע שהיא יוצאת לים, כך שגם את ההחלטות הקשות ביותר צריכים מפקד הצוללת והצוות לקבל בעצמם.

העיקרון שמוביל אותם הוא עבודת צוות: יחד הם מתפעלים מכונת מלחמה עוצמתית בעלת יכולות השמדה של כלי שיט עוינים, שליטה במבואות נמלים, פעילות ריגול חשאית וסיוע לכוחות שלוחמים בקרב.

ג' עצמו משרת במחלקת גנ"ק (גילוי, ניווט וקשר), אחת מכמה מחלקות שהלוחמים מחולקים אליהן. כל אחת מהן קריטית לביצוע המשימות: מכונה, נשק, סונאר ומהו"ב (מערכת הספק ובקרה). המשימה אינה פשוטה, לטענתו. "אם חורגים אפילו במעט, הצוללת עלולה לפגוע במשהו, לטבוע או להתגלות".

את התפקיד המסובך לומדים הצוללנים במשך שנה וחודשיים, לאחר מיון וגיבוש מקדימים. רק כמחצית ממי שהתחיל את התקופה המאתגרת מסיים בהצלחה. "הקורס הכין אותנו לתחושת הניתוק, הכול אינטנסיבי ובדריכות גבוהה", מצהיר ג', "אי אפשר להגיע מוכן למצב קיצון כמו מלחמה, אבל האימונים וההכשרה הארוכה שעברנו עזרו משמעותית. אנחנו נמדדים ונבחנים בכל רגע נתון".

צוות הצוללת מנותק לחלוטין מהעולם החיצון לתקופות ארוכות של הפלגה. כדי לתקשר ולקבל מידע מבצעי ומודיעיני קריטי גם כשהם בעומק הים, האלחוטן בצוללת נמצא בקשר עם המברקה של זרוע הים, מקדד ומצפין מסרים. המברקים כוללים סודות רגישים והוראות מבצעיות, וגם עדכונים שוטפים על המתרחש בחוץ.

"בהפלגות ארוכות", מספר ג', "אין לנו שום קשר לעולם החיצון. אנחנו מנותקים מכל מה שקשור לחדשות, אקטואליה וספורט. אבל מדי פעם מקבלים מברק מהקריה. שולחים לנו מאמר מתומצת עם עדכונים מהתקופה האחרונה – ככה הודיעו לנו, למשל, על התמרון הקרקעי כשהוא התחיל".

"הצוללת הופכת לבית"

המציאות שחוזרים אליה הצוללנים, במיוחד בתקופת המלחמה, יכולה להיות שונה לגמרי: "הייתה פעם שהגענו לרציף אחרי הפלגה ארוכה, ובשנייה שנקשרנו המפקד הודיע לי שחבר מהשכבה שלי נהרג. את ההלוויה פספסתי כי הייתי בים, אבל ישר לקחתי את הדברים והלכתי לשבעה".

השירות מאתגר, אבל החברות והאווירה בצוללת מחזקת אותם. "אנחנו עובדים ביחד ועושים דברים חשובים גם כחברים, וגם כאנשי מקצוע. בסופו של דבר הצוללת הופכת לבית, והצוות למשפחה".

"אנחנו פועלים המון, במבצעים מגוונים ואף אחד לא יודע", אומר ג', "המשפחות רואות אותנו יוצאים לבסיס מבלי להבין את סדר הגודל של כל פעילות, אבל אנחנו יודעים שבמה שעשינו, שמרנו על ביטחון המדינה, וזה שווה את הכול".