מדיניות המכסים הממשלתית מסכנת את ביטחון המזון של ישראל, כך הזהיר ניר פלס, הבעלים של חברת מיצוי השמן ויצור הכֻּסְפָּה האחרונה בישראל, בוועדת הכספים ברביעי האחרון. מחר (שני) צפוי להתקיים דיון נוסף בעניין מדיניות המכסים, המשפיעה על עתיד המפעלים.
מייצרים שליש ממזון העופות ו-15% מהמזון לפרות
פלס הוא הבעלים של סולבר מוצרי חלבון, חברה שמחזיקה שני מפעלים לעיבוד פולי סויה באשדוד ובאשקלון. המפעלים מייצרים מהם שני מוצרים הקשורים זה בזה: שמן הסויה המשמש לטיגון, לתיבול ולתעשיית המזון, מוכר לכולנו, אבל הכוספה, החומר הנותר לאחר מיצוי השמן מהפולים, היא מוצר חשוב לא פחות. זהו חלבון סויה המרכיב כ-30% מתערובת המזון הניתנת לעופות וכ-15% מתזונת הפרות.
המפעלים מוגדרים חיוניים, ומספקים כ-40% מהכוספה שצורך משק החי בישראל. מעבר לכך, חומר הגלם והתוצרת שבמחסניו משמש למעשה כעתודה הלאומית לעתות חירום, שמתאפיינות בעיכובים בייבוא מחו"ל, כפי שקרה בימי הקורונה. גם במלחמה הנוכחית המשיכו כ-200 עובדי המפעלים באשדוד ובאשקלון לעבוד ברצף מהיום הראשון למלחמה, תחת איום הטילים.
"השמן והכוספה הם מוצרים שתלויים זה בזה. לא ניתן לייצר את האחד בלי השני", מסביר פלס לדבר, "אלא שבשנים האחרונות פעלה ממשלת ישראל להוריד את המכסים על ייבוא שמנים לבישול לישראל, והפכה את הייצור ללא כדאי". עד לפני 7 שנים, הגנה המדינה על הייצור המקומי עם מכס של 7.5% על ייבוא שמני בישול לתעשייה. ב-2017 הורידה המדינה את המכס ל-4.2%, ולפני כשנה וחצי ביטלה אותו לחלוטין.
משרד האוצר הטעה את חברי הכנסת, והפך את הייצור ללא כדאי
"התעשייה שלנו גלובלית ותחרותית מאוד", אומר פלס, ומוסיף שהמפעלים בישראל מתמודדים עם אתגר משמעותי מול היצרנים בחו"ל – אתגר השבת. "המפעל שלנו עבר אוטומציה והשקיע בעשור האחרון כ-25 מיליון דולר ברכוש קבוע, מה שהביא אותו ממש לקו הראשון של המפעלים בתעשייה הזו מבחינת יעילות. אבל בניגוד למפעלים אחרים בעולם, שעובדים 24/7 ומקבלים תעודות כשרות כי העובדים שלהם גויים, אצלנו בישראל המפעל חייב לעצור מיום שישי אחר הצוהריים עד שבת בערב". לדבריו, כל עצירה של מכונות המפעל לוקחת 4 שעות שבהן הן עובדות 'על ריק' ואינן מייצרות, וכל הפעלה שלהן מחדש מחייבת התקנה של 4 שעות נוספות. "המשמעות של העצירות הללו היא ניצול נמוך יותר של הרכוש הקבוע ועלויות האחזקה השוטפות שלו שהן גבוהות מאוד, מעבר לצריכה של החשמל שמתבזבזת ולא מייצרת כלום".
"אנחנו כמובן מכבדים את השבת ומבינים את החשיבות, אבל ברמה העסקית זו משקולת משמעותית מול התחרות הגלובלית, והסרת המכסים חשפה אותנו לייבוא שהופך את הייצור בארץ ללא כדאי. האיחוד האירופי למשל מטיל מכס של 9% על ייבוא שמני מאכל לאירופה, וטורקיה הטילה מכס של 27% – כלומר גושי סחר אחרים כן מגנים על היצרנים המקומיים שלהם בניגוד למדינת ישראל, ומקשים עלינו לייצא אליהם. המצב שבו רק מדינת ישראל חושפת את היצרנים המקומיים לתחרות פרועה ולא הוגנת – הוא קפקאי. ועל זה מתווסף אתגר שמירת השבת".
במשרד האוצר לדבריו, הטעו את חברי הכנסת לחשוב שהם מגנים על המפעלים המקומיים בכך שהורידו את המכסים על שמני קנולה, חמניות ותירס אך לא את המכס על שמן סויה. אלא שלדברי פלס, מדובר בספין ותו לא, שכן מדובר במוצרים חליפיים לחלוטין. "לפלאפלייה או למפעל לא באמת משנה אם הוא מטגן בסויה או חמניות. הפסיקו לקנות מאיתנו ועברו לשמן חליפי מיובא".
התוצאה: פגיעה בביטחון המזון
עד לפני 30 שנה היו בישראל כשבעה מפעלים לייצור שמן וכוספה. כיום, לאחר סגירת מפעל שמן הוותיק בחיפה לפני שלוש שנים, נותרו מפעלי סולבר לבדם. "אנחנו נלחמים להמשיך לקיים את המפעלים, שיושבים בפריפריה ומעסיקים בפריפריה. רוב העובדים שלנו מתגוררים בין שדרות לגן יבנה ועובדים גם תחת איום טילים, תוך סיכון חיים – רצים לממ"ד לפעמים גם כמה פעמים ביום וממשיכים לספק את הסחורה לכל הלקוחות ותחת כל האילוצים".
"ההתנהלות של המדינה שמורידה מכסים בלי להתייחס להשפעות על התעשייה המקומית, זו התנהלות שמסכנת את רציפות הייצור, כפי שהתרענו גם בעבר בוועדת הכספים". לדבריו, ללא פעילות חברת סולבר, יהיה המשק הישראלי תלוי לחלוטין בייבוא של שמן וחלבון למשק החי מחו"ל. התוצאה תהיה חשיפה להעלאת מחירים מצד יבואנים, כפי שקרה בענפים אחרים שבהם התעשייה בארץ נסגרה, וחמור מכך – פגיעה בביטחון המזון של מדינת ישראל, וחשיפה גדולה יותר של ישראל לסנקציות ולהשפעות חיצוניות גם ברמה הביטחונית. "אנחנו מספקים מוצר חיוני למשק החי שהוא רגיש מאוד, ובלעדינו, אם תהיה האטה בנמלים בגלל מלחמה או מגיפה כפי שראינו בשנים האחרונות, החוסר עשוי להיות מורגש בלולים וברפתות".
