מפעלי תעשיית המזון שמתבססים על תוצרת חקלאית גילו לאחרונה שהם יתומים. המשרד שאחראי לשמור עליהם ולחזק את התעשייה המקומית הכריז עליהם מלחמה. מנהלי ועובדי המפעלים נוכחו לדעת שלא בטוח שיש מי שיילחם לצידם על זכותם לייצר, לעבוד, לפרנס ולהתפרנס בכבוד.

יו"ר ועד עובדי מפעל "פרי הגליל" בחצור הגלילית, מוטי חזיזה, זעק השבוע בדיון בוועדת הכספים את מה שכולם יודעים, אבל לא מוכנים להודות: "חברי הכנסת לא ממלאים את החדר כי מדברים על פרי הגליל. אם היה פה מונופוליסט או יבואן במקומי, הוועדה היתה מפוצצת, לא היה פה מקום".

בצפון: עובדי פרי הגליל יילכו הביתה

במפעלי תעשיית המזון, ממש כמו בכל תעשייה אחרת, חומרי הגלם מוזמנים בהתאם לתכנון הייצור. אלא שכאשר מדובר במזון, תהליך הייצור של חומרי הגלם – הירקות והפירות – כורך אותו בענף ייצור מקומי אחר, שסבל מהתעללות קשה בעשור האחרון: החקלאות.

יו"ר ועד עובדי פרי הגליל מוטי חזיזה. "לא רוצה כסף, תנו את זה באופן ישיר לחקלאים כדי לתת לעובדים לעבוד (צילום: כדיה לוי)

בניגוד לאשליית השוק שנוהגים למכור לנו, זהו תחום שמתוכנן בקפידה, גם אם באופן מבוזר, הפועל בכמה זירות שונות. מפעלי תעשיית המזון שנשענים על תוצרת חקלאית מתכננים את התחום חודשים ושנים קדימה. התעשייה מתווה לחקלאים אילו גידולים נדרשים, מאילו זנים, באילו היקפים ובמקרים מסוימים מכתיבה גם את פרוטוקול הגידול.

מפעלי התעשייה מתקשרים עם חקלאים ותשלובות חקלאיות אזוריות בחוזים ארוכי טווח, שכן ההשקעה הדרושה לצורך גידול חקלאי היא גבוהה ורבת סיכונים, והגידולים תלויי עונה ותנאי מזג אוויר.
החקלאים זורעים ומגדלים תוצרת על פי הזמנה מראש מהמפעלים. כך, למשל, מפעלי הצ'יפס בשדרות קשורים במשקי תפוחי האדמה באזור הנגב המערבי. המפעלים מושקעים במשקים "שלהם" ובמידה רבה קיומם של שני הצדדים תלוי זה בזה.

לכן, כל שינוי רגולטורי בכל אחד מהתחומים שקשורים באחד, ישפיע בהכרח גם על השני. הפחתת המכסים שהובילו שרי האוצר והחקלאות לשעבר ליברמן ופורר, היא דוגמה עגומה לכך. הרפורמה בחקלאות שהובילו השניים כללה הפחתה במכסים גם על מוצרי תעשייה שמקורם בחקלאות. כך, למשל, ירד המכס על ירקות קפואים ומשומרים.

"ישבתי איתם והסברתי להם שזו מכת מוות גם לחקלאות וגם לתעשייה. הורדת מכס נשמעת דבר מינורי, אבל זה שווה מיליונים. זה המפעל הכי גדול בארץ, עובד על 80 אלף טון", אמר מנכ"ל מפעל פרי הגליל, אושיק אפרים. "בינתיים הורידו שתי פעימות. הורידו בצ'יפס הקפוא, בשעועית, באפונה. זה נזק של 12 מיליון שקלים שהלך מהמפעל ליבואנים".

אפרים יודע היטב מי הרוויח מהרפורמה: "יש לנו מינוס 12 מיליון. הכסף הזה הלך למישהו. הוא לא הלך לצרכן. אנחנו גוף קטן במשק, אבל אם אנחנו לא נתקיים, הצרכן הישראלי ילמד על בשרו מה זה העלאת מחירים".

אפרים לא טועה. לפי נתוני חברת "סטורנקסט", ייבוא צ'יפס קפוא נמצא במגמת עלייה על חשבון הייצור המקומי. גם המחיר הממוצע של ק"ג צ'יפס קפוא עולה בהתמדה.

לדברי אפרים, למרות שרשתות המזון מייבאות ירקות וצ'יפס קפואים, מחירם ממשיך לעלות. גם ברשתות המזון המהיר שהסבו את רכישת הצ'יפס שלהן מייצור מקומי לטובת ייבוא, לא נצפתה ירידת מחירים.

בפרי הגליל עשו חשבון והבינו לאן נושבת הרוח. "במפעל אמרו שלא הולכים להתאבד ולא זרעו תירס", הסביר אפרים, "זה פשוט לא משתלם לנו. מכיוון שלא זרענו בעונה שעברה, אין לנו חומר גלם לעבוד איתו במפעל, ולכן אין לנו ברירה אלא לפטר עובדים".

המציאות מוכיחה שוב שכשהמחיר הנמוך על המדף הוא חזות הכל – סביר להניח שנשלם ביוקר. ליו"ר ועד עובדי פרי הגליל, מוטי חזיזה, ברור מי משלם את המחיר. לדבריו, הוא למד בימי חייו שאחריות נמדדת במעשים ולא בהצהרות. "כולם אלופים בהצהרות פופוליסטיות, אבל בזמן אמת כל משרדי הממשלה מפקירים אותנו", אמר אתמול בוועדת הכספים. "אם לא יגדלו תירס, אין זכות קיום לפרי הגליל, אין הצדקה לחצור הגלילית, ואין מקום להצהרות פופוליסטיות חסרות תוכן. אוי למדינה שתתן לחקלאות ולמפעל כמו פרי הגליל להיסגר, במיוחד בתקופת מלחמה. אוי למדינה הזו שבתקופה הכי קשה היא מפקירה ותפקיר את החקלאים שלה ואת עובדיה המסורים ביותר".

גם ראש מועצת חצור הגלילית, שמעון סוויסה, מבין היטב את השלכות הרפורמה. מפעל פרי הגליל הוא מפעל עוגן באזור שמפרנס מאות מתושבי חצור הגלילית וטובא זנגריה. לסגירתו יהיו השלכות קשות על משקי הבית, שירותי הרווחה, העסקים והשירותים הנלווים באזור, ועל הרשויות המוניציפליות. כל אלה יישאו בהוצאות ובאובדן ההכנסות, ללא ירידת המחירים המובטחת לנו, הצרכנים.

"ההתעללות בעובדי פרי הגליל היא סאגה מתמשכת", אמר סוויסה, "יש פה עובדי מפעל מסורים שעובדים בשכר מינימום, שגורמים למפעל להרוויח. המפעל הזה עובד ועבד כל השנים, המדינה סייעה לו. למה אנחנו צריכים להגיע לשוקת שבורה ולפגוע בעובדים האלה? צריך למצוא מתווה להמשך העבודה של המפעל. העובדים לא צריכים לשלם את המחיר".

לדברי סוויסה, קיומו של המפעל חשוב פי כמה וכמה דווקא עכשיו: "בימים אלה כשמתחוללת מלחמה, מדינת ישראל לא צריכה להיות תלויה באף אחד, לא בתחמושת ולא בחקלאות. אסור שנהיה תלויים במדינות אחרות. המכסים לא צריכים לפגוע במפעל פרי הגליל".

בדרום: הפגיעה במפעל "סולבר" ובציבור

בצד השני של הארץ, באשדוד ובאשקלון, מעסיק מפעל סולבר כ-200 עובדים. בסולבר עוסקים במיצוי חלבונים מפולי סויה לתעשיית המזון לבני אדם ולבעלי חיים. הכנסות החברה מתחלקות בין שני שווקים: ייצור ומכירה של שמן סויה לתעשיית המזון, וייצור כוספאות סויה – פתיתי מזון עשירים בחלבון המיועדים לבעלי חיים, שנוצרים מעיבוד תעשייתי ומיצוי השמן מגרעיני סויה.

ניר פלס, מבעלי חברת סולבר. "תרגיל לא הגון" (צילום: ניצן צבי כהן)

מדינת ישראל זקוקה למפעל סולבר, שמחזיק את מלאי החירום של החלבון למאכל עבור בעלי חיים בארץ. כשהוחלט להפחית את המכסים על שמן לבישול לתעשייה, התריעו בעלי סולבר שפגיעה בהכנסות המפעל משמן, תפגע בייצור כוספאות, שיתגלגל לפגיעה במשק החלב וברציפות האספקה של מוצרי חלב לציבור. "רח"ל (רשות חירום לאומית) שלחו מכתב ואמרו במפורש שצריך אותנו למשק החי", נמסר מסולבר.

הפחתת המכסים על שמנים לבישול במסגרת הרפורמה פגעה בסולבר בצורה קיצונית. "נעשה פה תרגיל לא הגון", אמר השבוע ניר פלס, מבעלי המפעל. "השאירו את המכס על שמן סויה, אבל ביטלו את המכס על שמן קנולה, תירס וחמניות, שהם תחליפיים לחלוטין מבחינת תעשיית המזון", הסביר. "בעצם, לא נתנו לנו שום דבר".

מבנה העלויות של סולבר מאפשר החזקת מלאי חומר גלם גדול, אבל התעשייה של גריסת הסויה עובדת על מתח רווחים נמוך. קובעי המדיניות בממשלה הקודמת ניאותו להשאיר את המכס על שמן סויה, אבל לבעל דוכן פלאפל ממש לא משנה אם הוא יטגן בשמן סויה או בשמן חמניות. "ירידה של 4.2% במכס, רק על האריזות הגדולות לתעשייה, לא הורידה את מחיר הפלאפל, אבל פגעה בצורה משמעותית ב-40% מהמכירות שלנו", אומר פלס.

לדבריו, עם פרוץ המלחמה אוניות הפסיקו להגיע לנמלי ישראל, וייבוא הכוספאות הצטמצם. הסכנה שבסגירת מפעל כמו סולבר, מסתבר, חורגת מהטבלאות והמאזנים של אגף התקציבים. "משק החי לא חי מאקסלים, אלא אוכל כל יום כוספא", אמר פלס, "אם אין כוספא, אז אין בעלי חיים במדינת ישראל".

מפעל סולבר פועל בסביבה תחרותית כנגד כל הסיכויים. בניגוד למפעלים אחרים בתעשייה של גריסת הסויה ברחבי העולם, סולבר כפוף לדרישות כשרות ושבת שמייצרות לחברה פחת של כ-7 מיליון שקלים בשנה. "ייצור שמן וכוספאות בעולם עובד 24/7. זאת תעשייה שעוצרים בה פעם בחצי שנה לתחזוקה. אנחנו עוצרים כל שבת וכל חג", אומר פלס. "המשמעות היא שאנחנו לא מנצלים את המפעל כמו בחו"ל. אנחנו בתחרות לא הוגנת בגלל הכשרות. מפעל בלטביה מקבל הכשר בד"ץ כשהוא עובד עם עובדים גויים בשבת. אנחנו צריכים להשבית את המפעל שלנו בשבת כי אנחנו פועלים בישראל. יש פה חולשה מובנית לסולבר".

לדבריו, מתבזבזות לחברה בממוצע שמונה שעות עבודה מדי שבוע לצורך עצירת פס הייצור לקראת כניסת השבת, והפעלתו מחדש בצאת השבת. "אנחנו רק רוצים תחרות הוגנת. אנחנו לא יכולים להתחרות עם זה. הנזק שלנו הוא חצי מיליון דולר בחודש", אמר פלס.

פלס מזהיר מפני ההשפעות של ביטול המכס מזה שנה. "לא נוכל לתפקד עם מגבלת השבת בלי המכס על השמן לשוק המוסדי. תחזירו את המכסים למצב שהיו לפני ההפחתה", אמר בוועדה, והדגיש שהכוונה אינה לאריזות המיועדות לצריכה הביתית, כך שלא תהיה לכך השפעה על הוצאות משקי הבית.

"עליית המחיר פגעה באופן ישיר במפעלים הישראליים"

את עמדת התעשיינים והעובדים מחזקת מנהלת תחום ייבוא במשרד החקלאות, טל וייל: "בדקנו את נתוני הייבוא ומצאנו שהיתה עליית מחיר בצ'יפס, בעגבניות ובשעועית מאז הפחתת המכסים, וזה פגע באופן ישיר במפעלים הישראליים המקומיים".

משרד החקלאות, לדבריה, אינו מתנגד לשינוי, אבל דורש לבצע אותו באחריות. "צריך להבין את ההשפעות של זה", אמרה. "השלמת המהלך לא קרתה. לא ניתנה תמיכה ישירה לחקלאים ולא נבדקו ההשפעות הרחבות על המשק. בינתיים יש פגיעה מתמשכת במפעלים, שהיא בסוף פגיעה בציבור".

לדברי וייל, על המדינה להחזיר את המכסים באופן מיידי ולשמור על הייצור המקומי. "אפשר להפריד את פרטי המכס ולהעלות בחזרה את המכסים על התעשייה. המשמעות היא שמירה על העובדים, על העצמאות, על הייצור שלנו. לא להסתמך על ייבוא", הדגישה וייל. "אם לא נעצור את זה בזמן, ניזכר כשיהיה מאוחר מדי. ראינו מה קרה מאז הפחתת המכסים, כמו במקרה של השום הטרי".

אלא ששום דבר לא יבלבל את אגף התקציבים במשרד האוצר. מול הנתונים והמגמות שמציגים היצרנים, שם מעדיפים להמשיך לאחוז בתאוריות. "אנחנו לא מאמינים שהעלאת מכסים היא כלי טוב לפתרון", אמר אתמול נציג אגף התקציבים גל ברנס. לא הועילו כל הדוגמאות שהוצגו, כמו החמאה, הצ'יפס הקפוא והטונה.

לדברי ברנס, משרד האוצר ביצע בדיקה ספציפית לגבי התירס, ולא מצא נתון רלוונטי שקושר בין הירידה בהכנסות פרי הגליל להפחתת המכסים: "אנחנו מדברים על שימורים וירקות קפואים ושמן לשוק מוסדי, שהולך לכל חברות המזון בישראל. אלה שווקים שאין בהם כמעט ייבוא".

נתוני חברת סטורנקסט משקפים תמונה אחרת: בשנת 2021 עמד היקף הייבוא בצ'יפס הקפוא על 13% מסך המכר בשוק הקמעונאי בישראל. ב-2022 טיפס היקף הייבוא ל-19.6%, וב-2023 האמיר ל-27.6% מהמכר. המחיר לק"ג, כאמור, לא ירד בעקבות הפחתת המכס, אלא עלה מ-12.70 שקלים ב-2021 ל-14.30 שקלים ב-2023. האמונות של משרד האוצר אולי נשמעות מבטיחות, אבל אין להן אחיזה במציאות.

ברנס אף טען שלא התקבלה במשרד האוצר פנייה מצד המפעלים. לטענת נציגי סולבר, נשלחו מכתבים למשרדי האוצר, הכלכלה והחקלאות. גם התאחדות חקלאי ישראל שלחה מכתב בשם החקלאים. למרבה המבוכה, טען ברנס שלא נעשה דבר להצלת מפעל פרי הגליל פשוט מכיוון שהמפעל לא פנה לאוצר בבקשה לביצוע צעד כלשהו.

משרד הכלכלה והתעשייה, בניגוד לשמו, תומך גם הוא בהמשך הפחתת המכסים. לדברי יואל בן שושן ממינהל תעשיות, במשרד שאחראי על איתנותה של התעשייה בישראל לא מעוניינים בהחזרת מכסי המגן.

מה מציע משרד הכלכלה לעזרת המפעלים שהפחתת המכס מאיימת על סגירתם? "יש לנו תוכניות סיוע", אמר בן שושן, "יש תקציב להשקעות והמפעלים יכולים לפנות למשרד הכלכלה. אפשר לבקש את השתתפות הממשלה בתוכניות להגדלת הפריון ויכולת התחרות".

מדוע, אם כן, לא פנה מפעל פרי הגליל לקבל סיוע ממשרד הכלכלה? לדברי מנכ"ל המפעל אפרים, מדובר בכוסות רוח למת. "על מה נפנה? לקבל סיוע לרכישת מכונה חדשה? זאת לא הבעיה שלנו", אמר בתגובה.

יו"ר ועד העובדים חזיזה, היה נחרץ הרבה יותר: "אני מופתע שיש במדינת ישראל משרד כלכלה. אני כבר 14 יום מנסה לתפוס אתכם. אם הייתי מונופוליסט או יבואן הייתם מתייחסים. בגלל שאני עובד ייצור לא מדברים איתי.

"לא רוצה כסף, תנו את זה באופן ישיר לחקלאים כדי לתת לעובדים לעבוד. אני חוזר הביתה היום וכל העובדים שקיבלו מכתבי פיטורין יילכו הביתה, כי משרד הכלכלה לא עונה לי. כולם פה אלופים בהצהרות פופוליסטיות? בזמן אמת אתם לא פה. אנחנו שייכים למדינה אחרת. מה חטא העובד שרוצה לעבוד? מה יותר פשוט מזה? אנשים לא רוצים להיות נתמכים. את הזכות המינימלית הזאת לעבוד אין לנו בישראל".