טבח 7 באוקטובר טלטל את מודיעין עילית, עיר שמתגוררים בה כ-90 אלף יהודים חרדים, השוכנת בהרי בנימין, מוקפת בכפרים פלסטיניים כמו בילעין, דיר קדיס וניעלין. "אתה עומד פה בשישי בבוקר, ואתה שומע 'איטבח אל יהוד', אלו שכנים שרוצים להרוג אותך", מספר דובי בלוי, חרדי בן 35 העוסק בכתיבת ספרי קודש לפרנסתו, וממקימי ארגון השמירה המקומי 'השומרים'. "זה אולי 300 מטר מהבית האחרון של הכפר עד לבית הראשון במודיעין עילית, וכל בניין פה זה קיבוץ בארי, השם ישמור".

בשנתיים וחצי האחרונות, לצד כוחות הצבא והמשטרה, פועל ארגונו של בלוי, המורכב כולו מגברים חרדים מקומיים, כדי לחזק את הביטחון ביישוב. 7 באוקטובר שינה את התפיסה לגבי תפקידו של הארגון, וזעזע את מערכת היחסים של העיר עם כוחות הביטחון בכלל. חיילי צה"ל שהגיעו לאבטח את העיר זכו לעוגות ולמכתבי תמיכה, אך גם לתגובות אלימות מצד קיצוניים. מי שמעוניין לבחון את המתרחש במערכת היחסים בין חרדים, צה"ל והמדינה בימים אלה, יכול להתחיל במודיעין עילית.

משה בלוי, מייסד 'השומרים', ארגון השמירה העצמאי של מודיעין עילית. "זה אולי 300 מטר מהבית האחרון של הכפר עד לבית הראשון במודיעין עילית, וכל בניין פה זה קיבוץ בארי, השם ישמור" (צילום: יהל פרג')

ההקמה: "נכנסו לוואקום"

"לפני שנתיים וחצי נכנסו לשכן שלי הביתה בליל שבת. הילד ישן על הספה, לקחו את השמיכה של הילד, שמו בה את הפמוטים והחנוכייה שגנבו מהבית, וחזרו לכפר", מספר בלוי, "יש לנו תיעוד שהם נכנסו עם לום, הילד היה יכול להירצח".

יאיר קרייף, בעל חנות בגדים לגברים ומתנדב ותיק בארגון, אומר: "זה התחיל מחבורה של 40-30 שהתארגנה לטפל בגנבים, המשטרה לא נתנה מענה וזה לא התחום הראשון שהמדינה לא מצליחה להגיע אליו".

ההתחלה היתה פיראטית. קבוצת הגברים של קרייף ובלוי התארגנה בווטסאפ, והוקמה רשמית במפגש במוצאי שבת. מיד לאחר ההקמה עלה בלוי לראשונה על גג הבניין, ותצפת ממנו לעבר הגדר המפרידה בין השכונה שלו ברכפלד והכפרים מסביב. "לאט לאט לקחנו עוד גגות של בניינים ועמדנו שם", הוא מספר. ברביעי, ארבעה ימים אחרי ההקמה, הייתה כניסה של שני פלסטינים. "אז עוד לא היינו מגובשים בצורה כזו והיה בלאגן כי התושבים גילו, תפסו אותם ונתנו להם מכות כמו שצריך. תושבים, לא ההתארגנות שלנו".

בתור ארגון שמירה המורכב מגברים חרדים, לרוב חברי 'השומרים' אין כל רקע או הכשרה צבאית. מעט מהם עברו בחודשים האחרונים הכשרה צבאית זריזה, מה שקרוי 'שלב ב', ורובם נושאים נשק אישי. "כשאני חושב לאחור אנחנו משוגעים, יכלו לצלוף בו", אומר קרייף. "היום אחרי שעברנו תדריכים אני מבין שעשינו דברים מסוכנים. כל אחד פחד שיגנבו אצלו בבית. לא הפכתי את עצמי לחברת שמירה, אני לא בא להחליף את המשטרה ואת הצבא, יש חלל שהם לא יכולים למלא, אז נכנסנו לוואקום".

מכתב תודה מילדי מודיעין עילית לארגון 'השומרים'. יאיר קרייף, מתנדב ותיק בארגון: "אני לא בא להחליף את המשטרה ואת הצבא, יש חלל שהם לא יכולים למלא, אז נכנסנו לוואקום"

זו לא התלהבות של חבר'ה שרוצים אקשן?
"לא, בכלל לא".

באיזו מסגרת אתם פועלים?
"חלקנו מתנדבים במשטרה, חלקנו חברי כיתת הכוננות בעיר. אנחנו יושבים תחת מישהו, אנחנו לא עושים אללה באב אללה. מכירים בי רשמית, ויש הכוונה של הרבנים בעיר. בהתחלה אלה היו מתלהבים. אבל לא עכשיו, אחרי שהבאנו תפיסות ויש אפס חדירות לגדר. היום זה לא 'השומרים' שומר על העיר, זה כולם ביחד. צבא, משטרה, הביטחון של העיר. אני נותן את מה שיש לי. אנחנו בתוך כוח הגנה על העיר. אני לא יכול לתת הכול – אני לא יכול לצאת לגדר ולירות אל מי שבא לי. אני נותן מעטפת".

קרייף מסביר למה לשיטתו הפסיקו פלסטינים לחדור לעיר. "דיברנו בשפה שלהם, אז הם הבינו את הראש שלא כדאי להתעסק. בדיעבד, הבנו שעברו דברים לווטסאפים שלהם, על תפיסת הגנבים. זה מרתיע. הם לא מפחדים ממשטרה, מגורמים רשמיים. המשטרה באה, עוצרת, חוקרת קצת, ויאללה הביתה. ברגע שהם מבינים שהתושבים מחכים להם ברחובות, זה כמו בכפר שלהם.

"'השומרים' מילאו תפקיד של כמה גופים. האבטחה שהייתה אמורה לסייר ביישוב ולתת את המעטפת, לא נתנה. כיתת כוננות שהצבא מפעיל, אני לא יכול להפעיל אותם, אז אני מעין ארגון פרטי שקם לשמור על הבית".

למה לא לפנות למשטרה?
"משטרה היא לא גוף שמגן לך על הבית".

זו בדיוק הגדרת התפקיד של המשטרה.
"אם אתה מתקשר למשטרה ואומר 'יש לי גנב' הם יבואו, אבל הם לא יעשו פעילות של מניעה. צבא לא מטפל באירועים פליליים, יבואו לאדם שדוקר בסכין".

הפעילות של 'השומרים' נשמעת פעילות שדורשת מיומנות. היו הכשרות? אימונים?
"בטח, הייתה הרבה מחשבה איך לא נפספס. ההצלחות שלנו בתפיסה היו של 100%, לא ברחו לנו. זה היה עד 7 באוקטובר. אני שואף שזה יהיה הרבה יותר מקצועי".

חמ"ל ארגון 'השומרים' במודיעין עילית. "ההצלחות שלנו בתפיסה היו של 100%" (צילום: דובי בלוי)

המקרה של קסטלמן, אזרח שנורה בשוגג לאחר שנטרל פיגוע, לא הדליק לך נורת אזהרה? מה אתם עושים כדי שזה לא יקרה?
"זה אירוע מצער מאוד. התאמנו עם הצבא ועם כיתת הכוננות. לקחנו בעלי נשק וחילקנו גזרות. סידרו את זה. יש היררכיה כדי שחס וחלילה זה לא יקרה".

גם במקרה הזה הם לא היו בתפקיד, הירי קרה בגלל שהיו שם הרבה חבר'ה עם מוטיבציה.
"החבר'ה שלי לא ינטרלו באירוע, הם לא ייצאו לאירוע, אני לא מוציא קריאות לאירוע על הגדר. בזה הצבא מטפל. היום זה לא יקרה. לא יקרה שאני מקפיץ מתנדבים שלי על חדירה. החשש הגדול שלי זה חיי אדם. אני רוצה לשמור על חיי אדם ואני אעשה טעויות?"

"לא חששנו מאירוע טרור"

בשנתיים הראשונות לארגון, לאחר כמה תפיסות מוצלחות של מסתננים או גנבים שחדרו ליישוב, הכירה העירייה ב'השומרים' והם ביססו את הקשרים עם צה"ל והמשטרה. הוקם חמ"ל עם מסכי מצלמות המותקנות לאורך כל קו הגדר הסמוך לשכונת ברכפלד בעיר, נרכש ציוד, המתנדבים עברו הכשרות שונות והחדירות פסקו לחלוטין. התושבים הכירו טובה ל'השומרים' על החזרת הביטחון לרחובות העיר. ואז הגיעה השבת של שמחת תורה.

לא הייתה נוכחות צבאית עד 7 באוקטובר?
"הייתה, אבל זה בגזרת מכבים, שהיא שולטת על מודיעין עילית, אבל עד שמגיעה לאירועים אני יכול לפספס. לא חששנו מאירועי טרור. היום החשש המרכזי שלי הוא מאירוע טרור, מפיגוע. ב-7 באוקטובר, שבת בבוקר, קיבלתי טלפון שיש התקפה על הרבה ערים בישראל, ביקשו ממני להפעיל חפ"ק והתחלנו".

כ-60 חיילי מילואים של חיל הים הגיעו לעיר לאבטח ולפטרל מסביבה ובתוכה, ובבת אחת נוכחות של חיילים נושאי נשק בעיר החרדית הפכה להכרחית. בלוי מתאר התפרעויות סמוכות לגדר, זריקת אבנים ובקבוקי תבערה על הכוחות ועל בתי התושבים הסמוכים. "נוהל הפתיחה באש פה ברור מאוד, והחיילים הורידו כמה חבר'ה שהשתוללו על הגדר".

מלבד האירועים האלו, השקט הביטחוני במודיעין עילית נשמר עד כה, אבל המתח הפנימי בשל נוכחות החיילים, מתנדבי 'השומרים' וכיתת הכוננות ביישוב, חרדים בעצמם, עם נשק ומדים, התעצם.

"זה הדליק אותי, אבל אני עדיין מבין אותו", מתאר חייל מילואים תושב מודיעין עילית, שחויל כחלק מתוכנית הגנה מרחבית שפעילה ביו"ש, על מפגש עם אחד התושבים. "הייתי במרכז המסחרי על מדים ונשק עם אישתי, עבר אדם חרדי, סינן 'חיילים תצאו מהעיר שלנו, לא רוצים אתכם פה'. נדלק לי הפתיל, היה לנו ויכוח, הרמתי את הקול, אבל לא באמת התעצבנתי. אני עובד את השם, לא אשכנזי, לא תימני, לא חבד"ניק, אני הכול. מי שיקרב אותי לעבודת השם אני איתו, מי שאומר לי 'תצא מהעיר', אני מבין אותו. אבל אני מבין גם דברים אחרים שהוא לא מבין כרגע".

בלוי ליד גדר המערכת של מודיעין עילית. "בציבור החרדי מעריכים את החיילים" (צילום: יהל פרג')

"הוצאנו את הצבא מהעיר"

עיקר המחאה על נוכחות החיילים בעיר הגיעה מכיוונם של חברי 'הפלג הירושלמי', או 'עצניקים' כמו שמכנים אותם בעיר, התפלגות קיצונית (אבל לא הקיצונית ביותר) מהזרם הליטאי המרכזי, שאחד מנושאי הדגל שלה הוא המאבק בשירות חרדים בצבא. בין השאר דיווחו חיילים על קללות, השפלות ודחיפות שספגו לאחר החודש הראשון של המלחמה. כשצה"ל דילל את כוחותיו בעיר, דווח כי הסיבה לכך היא היחס מצד הפלג, דיווח שצה"ל הכחיש, וכמוהו גם ה'שומרים', המשמשים כוח חיזוק לכוח הצבאי נכון להיום.

בצה"ל אמרו שהצבא "פועל בעיר ובמרחב הגדר בהתאם לצורך ובשיתוף הרשות המקומית למען הגנה מיטיבית על התושבים". אבל ב'הפלג' לא מכחישים, להיפך.

"זה ניצחון שלנו", אומר ל'דבר' אדם המקורב לפלג הירושלמי ומעורה בפוליטיקה הפנימית של הזרם, שהעדיף להתראיין בעילום שם. "אפשר להגיד שהוצאנו את הצבא מהעיר. תבין, אנחנו לא סאטמר, אנחנו לא נגד הצבא, אבל אנחנו נגד שייסעו בעיר בשבת. בטח כשמדובר במי שנראים כמו חרדים. כולם מסכימים עם העמדה שלנו, אבל נוח להם שיש את הקיצוניים. אין הבדל אמיתי – אף חרדי לא רוצה שילדיו ישרתו בצבא. אנחנו פשוט אומרים את זה".

בלוי מסביר את ההתמודדות עם הקיצוניים. "השיטה שלי לעבוד היא שאני לא מתגרה בהם, לא מכניס להם, ככה אין לי חיכוך עם העצניקים. אני קרוב משפחה של הרב עמרם בלוי, שהיה קנאי גדול מאוד. אני לא בא לתקוע לך אצבע בעין. לאנשים האלו יש אידיאולוגיה והיא שמרנית מאוד. אני מבין את זה, ולכן לא הייתה פה אף פעם פרובוקציה וגם לא תהיה. מ-7 באוקטובר היו פה חיילים ולא הייתה בעיה".

מילואימניק שהגיע בשבועיים האחרונים לגזרה מיישוב סמוך, לא קונה את אווירת 'שבט אחים ואחיות'. "אני מגן על כל החרדים בפייסבוק, אין לי בעיה עם אף אחד, אני לא מבין את הפוליטיקות. אבל מישהו שומר עליך, להשפיל אותו? אם מישהו יהיה משוגע איתי, אני אהיה משוגע איתו".

בלוי אומר שההתנכלויות לחיילים מוציאה שם רע לציבור החרדי. "בציבור החרדי מעריכים את החיילים. יש פה נשים חרדיות שעוזרות, מכל הזרמים, שדואגות לארוחות שבת".

גם העצניקים?
"לא יודע להגיד לך. אבל זה חשוב. באותו זמן שנכנסו החיילים לעיר, אתה יודע לאיזה אהדה זכו? את זה לא יראו בתקשורת. יש לי פה אישה שדואגת לחייל מחיל הים שאסור לו גלוטן, מכינה לו כל שבוע אוכל ללא גלוטן. תושבים אספו כסף וקנו להם פטריות חימום. היו כמה עיתונאים שחיפשו בכוח את החיכוך, אני לא רואה את זה באופן הזה, גם החיילים לא רואים את זה ככה".

לדעתו של המקורב לפלג, מה שנראה בתחילת המלחמה כהתגייסות רחבה של חרדים לצבא הוא רק מראית עין, ולא תהליך עמוק. "כבר לפני חוק טל היו המבוגרים שעושים הכשרה צבאית, זה תמיד היה. שלב ב' זה לא רציני. אנחנו יודעים מי הולך לצבא. מי שאין לו ליבה פנימית, עמוד שדרה. אי אפשר להיות חרדי בצבא, צה"ל הוא כור היתוך, הופך אותך לישראלי. זה לא מה שאנחנו רוצים". לדבריו, לאחר כמה הפגנות ו'תאקלים', הדברים הוסדרו בין הרבנים הרלוונטיים, הנוכחות של חיילים במרחב הציבורי פחתה והחיים חזרו למסלולם.

בנו של א.ל, חוזר בתשובה תושב מודיעין עילית ובעל עסק בעיר, משרת ב'נצח יהודה', הגדוד החרדי של צה"ל, שירות שהוא מסתיר מהשכנים ומהסביבה הקרובה. "העצניקים לא מפחידים אף אחד, מקסימום עושים הפגנה, קצת חסמו את הדרך לחיילים שלא רצו לתת להם פליק ולהתעמת. הם הזויים, אבל ממש מיעוט קיצוני". גם את העובדה שהוא עצמו מתנדב ב'השומרים' ונושא נשק אישי הוא מצניע מחשש למחאות ומכתבי נאצה.

"הציבור החרדי לא משתמט מתרומה"

'השומרים' הוא לא המצאה של מודיעין עילית. השורשים נטועים בברוקלין, שבלוי מספר על התארגנות חרדית דומה שם: "גם בברוקלין היו אירועים באותו הסגנון, שחורים שמכים, ארגון 'השומרים' זה משהו עולמי. החלטנו להקים את זה פה, אף שאין לנו תורת הפעלה מדויקת".

חברים בארגון אומרים שלא צריך לזלזל בשלב. "יותר מ-700 חיילים מתחילת המלחמה, מה זה? זה יפה מאוד! היד נטויה, יש מלא חבר'ה שרוצים".

זה שינוי עומק, או חבר'ה שהיו מועדים?
"זה שינוי עומק בקרב הציבור החרדי", אומר בלוי. "הצבא לא מקבל לשורותיו מי שתורתו אומנותו, מי שיושב ולומד מקומו לא בצה"ל. הציבור החרדי נמצא ותורם בכל מקום שתסתובב. ארגוני החסד שקיימים בציבור החרדי, אין להם אח ורע. אל תיקח את הציבור שלומד, הציבור שלומד, שימשיך ללמוד. הילדים שלי, שימשיכו ללמוד. אנחנו נמצאים היום במצב טוב".

אז אין הצדקה לכל האווירה של הכעס החילוני על החרדים?
"לא. אין. הציבור החרדי נותן המון, הרבה יותר ממה שמציירים את הציבור החרדי. תעשה שיעורי בית, תראה מה הולך שם".

הבעיה היא רק התדמית?
"נטו התדמית. ברור שזה ככה, הציבור החרדי תורם לא בהסתכלות שאתה חושב שאני אמור לתרום. אתה לא תגיד לי איך לתרום".

הילדים שלך ישרתו בצבא?
"הילדים שלי ילמדו. אני רוצה ומחנך אותם שיישבו וילמדו תורה כל ימי חייהם. מה שאני יכול לתרום למען ביטחון העיר, אני תורם. אם ימשכו אנשים בכוח, תהיה התנגדות".

אותי לא שאלו, עליי בתור חילוני החוק חל.
"גם על החרדים. חלק מהשמירה על עם ישראל זו התורה. מלחמה מתקיימת בשלוש דרכים: תפילה, דורון ומלחמה. הציבור החרדי תורם את חלקו גם בלימוד התורה שמגנא ומצלא, ובתפילות רבות שנאמרות יום-יום על הצלת כל העם היהודי".

אתה עדיין מחזיק בעמדה הזו, שהתלמיד החכם זה המופת?
"בוודאות".

ואיפה אתה רואה עצמך בתוך זה?
"אני יושב ולומד. קם כל בוקר".

אבל אתה לא עוסק רק בזה.
"נכון, אני עוסק בצורכי ציבור. ברגע שארגיש שמיציתי את דרכי, אולי אפסיק. אני מחנך את ילדיי שיישבו באוהלה של תורה".

מה חשוב לך שחילונים יידעו על הציבור החרדי?
"שאנחנו אחים, וחולקים אותו גורל, ונותנים את הראייה שלנו בשותפות הגורל הזו. ההסתכלות שלי כחרדי על חילוני ולהפך צריכה להיות ששנינו מגיעים מתרבות שונה, אבל שנינו נותנים ותורמים. ההתנדבות החרדית מראה שהציבור החרדי לא משתמט מתרומה".

מה השתנה ביחסי חילונים-חרדים אחרי 7 באוקטובר?
"השתנה מאוד, רואים המון שכבות בציבור החרדי שמחבקות את החיילים ודואגות להם לכל צורכיהם בשעה קשה זו. מ-7 באוקטובר גילו שהסטיגמות על הציבור החרדי התמוגגו – בכל מקום בצבא רואים את החרדים, התנדבויות, דואגים לחיילים".

אתה לא חושש שהילדים שלך יראו את החיילים ואת החיבוק?
"אני לא חושש, כי הבן שלי חי בחינוך שהוא יונק".