השבוע התרחשו מספר אירועים בליגת העל. מכבי חיפה ניצחה את מכבי ת"א 0:2 ובחסות הנקודה שהוריד בית הדין המשמעתי למכבי ת"א, עלתה למקום הראשון בטבלה. הפועל באר שבע, בריצה מטורפת, כבר 6 נקודות מהפסגה, לגמרי מועמדת לגיטימית לאליפות, בטח אחרי הניצחון על מכבי חיפה במחזור הקודם.

באופן מפתיע, כי לא מרבים לדבר על זה – שלא לומר לא מדברים על זה בכלל – יש קבוצה שתקועה בין כל השמות הנוצצים האלה. במקום השלישי נמצאת הפועל חיפה, 5 נקודות מהפסגה.

זה לא שאנחנו מדברים על ליגה צמודה שבה קבוצה במקום השלישי יכולה לגלוש במורד הטבלה יותר מדי. מעשית, 4 המקומות הראשונים בליגה סגורים. לשלוש הקבוצות האחרות יש הגרלה נוחה בשמינית גמר הגביע – קבוצות מליגה לאומית – כך שהן מתקרבות לזכייה בגביע. גם הפועל חיפה עצמה תארח קבוצת תחתית בליגה העל (מכבי פ"ת) בשמינית הגמר. צריך לקרות יותר מדי, כדי שהפועל חיפה תסיים במקום הרביעי ובגביע המדינה תזכה קבוצה שלא אחת מ-4 הראשונות. כלומר, מקום באירופה כמעט מובטח לה.

לא מדובר באיזו אפיזודה חולפת. הפועל חיפה נעה בין המקום 2 ל-4 מפתיחת העונה. היא נמצאת במקום השלישי 9 מחזורים ברציפות, יש לה 67 אחוזי הצלחה. בעונה הכי גדולה שלה ב-20 השנים שבהן יואב כץ מחזיק בקבוצה, עונת 2017/18 שהסתיימה במקום הרביעי ובזכייה בגביע המדינה, הייתה לה בשלב הזה נקודה פחות.

הפועל חיפה זוכה בגביע המדינה בעונת 2017/18, התואר הראשון בעידן יואב כץ (צילום יונתן זינדל/פלאש90)

זו בוודאות הייתה העונה הכי טובה עד כה של הפועל חיפה מאז לכתו בטרם עת של רובי שפירא. אפרופו רובי שפירא, קבוצת האוהדים שנקראה על שמו, ירדה בקיץ האחרון מליגה ב' לליגה ג' והתפרקה סופית. זו קבוצת האוהדים היחידה מאלה שהוקמו – רובן מועדוני מחאה כנגד מועדונים קיימים – שהתפרקה. כוחה של קבוצת האם ובמקביל גם עקשנותו של הבעלים, בחודש הבא בן 80, הכריע אותה. בחלק מהמועדונים האחרים, להם קמו קבוצות אוהדים, האוהדים הכריעו את המועדון המקורי. פה ממש להיפך.

***

עד היום לא היה הרבה מה לספר ב-20 השנים של יואב כץ בהפועל חיפה. הקבוצה ירדה ליגה, התמודדה כמה שנים בליגה השנייה עד שעלתה שוב, ומאז כמעט ולא הצליחה אפילו להגיע לפלייאוף העליון. זו תהיה הפעם השלישית בלבד שהיא תעשה זאת, ועדיין, פעם שלישית בשבע העונות האחרונות, ובעונה שעברה הפריד בינה לבין פלייאוף עליון רק שער אחד.

הפועל חיפה, בניגוד למשל להפועל ת"א או בית"ר ירושלים, מועדונים גדולים ממנה ללא ספק, מוצלחת יותר בשנים האחרונות, מין סוג של אי יציב באוקיאנוס סוער, מועדון שתקע יתד בחלק העליון של הכדורגל הישראלי, במידה מסוימת אפילו מחזיר את עצמו למקום ממנו נפרד ב-1981, כשירד בפעם הראשונה לליגה השנייה.

עד אותה שנה, הפועל חיפה הייתה מועדון גדול ממכבי חיפה. ממש כך. ותיק יותר, מוצלח יותר, מבוסס יותר. ב-1974 ירדה מכבי חיפה לליגה השנייה, ובמקביל זכתה הפועל חיפה בגביע המדינה. לא היה כזה פער בין המועדונים לטובת הפועל כפי שהיה באותה שנה.

שני כוכבי הקבוצה, שני סמלים גדולים, איציק אנגלנדר ויוחנן וולך, עזבו את הפועל חיפה ב-1977, איך שמכבי חיפה ירדה לליגה השנייה בפעם האחרונה בתולדותיה. הבועה התקשורתית בתל אביב סיקרה את זה בפחות דרמטיות מכפי שזה היה באמת. שני סמלים של הפועל הולכים למכבי ולא ממש בשביל כסף, אלא כי הם הריחו את הסוף בהפועל חיפה.

איציק אנגלנדר (מימין) ויוחנן וולך (צילום: ארכיון ההתאחדות לכדורגל)

וולך נשאר מאז במכבי, היה יו"ר ועדת מקצועית, החליף את דני אסנין כיו"ר האגודה, יש לו חלק נכבד בהפיכת מכבי חיפה לאימפריה. במקביל הפכה הפועל חיפה לכלום. אם לא הכסף הגדול ששפך רובי שפירא, גם האליפות היחידה שלה, ב-1998/9, לא הייתה מתרחשת.

***

הפועל חיפה, אפילו בניגוד למכבי נתניה, והפועל פ"ת, סובלת מנסיגת קהל. אלה לא הימים של אצטדיון קרית חיים שהיה מלא ב-20 אלף אוהדים. זה חלום רחוק. אם לא המחויבות של הפועל חיפה לעיר חיפה, היא הייתה מסתפקת באצטדיון פחות מפלצתי מסמי עופר.

ולמרות תנאי הפתיחה האלה, הפועל חיפה מחזיקה את התקציב החמישי-שישי בליגה; למאמן שלה קוראים רוני לוי, פיגורה, בוודאי אחד המאמנים המובילים בכדורגל הישראלי; הבעלים שלה מוציא מכיסו באופן קבוע 2 מיליון דולר (7 מיליון שקלים) בשנה, למרות שהוא לא צעיר, לא מגיע מהכדורגל – שחקן כדורסל בעברו – ומחזיק עסקים בכלל באמריקה.

מבלי להיכנס לדרייב שלו, ומבלי להתייחס להתייחסות המזלזלת בו, מדובר בבעלים לא שגרתי בכדורגל הישראלי. כזה שמזרים כסף באופן קבוע, סיסטמתי, אפילו חסר הגיון למועדון שתקרת הזכוכית שלו היא ברורה אבל רצפתו כבר בלתי נראית.

הפועל חיפה היא סיפור הצלחה העונה. היכולת שלה להחזיק שני שחקנים בכירים במושגים של הכדורגל הישראלי – יואב ג'ראפי וגיא מלמד – להחזיק זרים שבעיקרם איכותיים, להביא שחקנים זולים ובלי מוכרים שגם יוכיחו את עצמם (ג'ורג' דיבה, יסמאו קבדה, איתמר נוי), ולשמור על איזון בתקציב, ביכולת, בתוצאות ובטבלה.

שחקני הפועל חיפה חוגגים שער מול בית"ר ירושלים (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

אז נכון, מול 3 הגדולות עומדת הפועל חיפה על 3 הפסדים על האפס – הפרש שערים 8:0 – אבל מול האחרות? 12 ניצחונות, 4 תיקו ורק הפסד בודד, עם הפרש שערים של 14:30, וזה כולל משחקים מול בית"ר ירושלים, הפועל ת"א ומכבי נתניה. להיות ראש לשועלים בליגה שכבר שנים מתנהלת סביב שלוש קבוצות עיקריות, זה תואר לא כתוב שמתחלף כמעט מדי עונה. הפועל חיפה כאמור נמצאת כבר פעם שלישית בשבע העונות האחרונות במעמד הזה, וזה מקבע אותה.

אנחנו נמצאים בעידן אחר. מועדונים נמדדים על פי מספר פרמטרים חשובים – מסורת, בעלים, תקציב, קהל, ניהול, מחלקת נוער – ואם הפועל חיפה, מצליחה בשנים האחרונות לצוף מדי פעם באזור הנוחות הזה, זו הצלחה מסחררת שצריך להחמיא עליה למי שנושא בנטל. כן בעלים הזוי, לא בעלים הזוי, כן צוות מצומצם של נושאים בנטל, כן חיבור או לא חיבור לקהילה, כן מתקן מחליד בקרית חיים למחלקת הנוער וקהל לא גדול. בסוף אנחנו משקללים. וזה לגמרי במקום טוב.