עובדי מפעל פרי הגליל בחצור הגלילית פתחו הבוקר (ראשון) בשביתה, במחאה על כוונת ההנהלה לפטר 70 מתוך 130 עובדים. לדבריהם, צעדי ההנהלה מנוגדים לסיכומים עם ועד העובדים ועם ההסתדרות, שהוצגו גם בדיון חירום שנערך בכנסת, על פיטורים בהיקף מצומצם יותר.

העובדים חוסמים החל מהשעה 6:00 את שערי המפעל ובמסגרת ההפגנה אף חסמו את כביש הגישה לחצור הגלילית. רק לפני שבועיים הושגו הסכמות בין ההסתדרות לבין הנהלת המפעל בדבר צמצום מספר המפוטרים, שהוצב תחילה על 50 ל-25. אלא שבשבוע שעבר הודיעה הנהלת המפעל שבכוונתה לפטר עוד 45 עובדים נוספים. גם באוגוסט האחרון היה במפעל גל פיטורים שבו פוטרו גם כן 25 עובדים.

מפעל פרי גליל בחצור הגלילית מושבת (צילום: כדיה לוי)

מוטי חזיזה, יו"ר ועד העובדים: "אנחנו לא רוצים תרומות ולא צדקה. רוצים רק לעבוד. אם המפעל סגור העיירה תיסגר. אנחנו נלחמים על פרנסה, לא על השמנת. אנחנו נלחמים על הזכויות הבסיסיות ביותר".

אחמד עבדאללה (61) מטובא זנגריה: "אני במפעל הזה כבר 43 שנה. אני מלגזן, ועובד במה שצריך, גם בקווים. היו לנו כאן סבבים של פיטורים. כשהגיעה החברה הזו לפני 14 שנה חשבתי שסיימנו עם סבבי הפיטורים. המפעל עובד, רוויחי. אני רואה שכל הזמן יש העמסות, משאיות. מפעל שעובד 24 שעות. ואני לא מבין למה מפטרים, למה הפסיקו את הזריעה של התירס, הברוקולי והגזר".

אחמד עבדאללה, עובד בפרי גליל (צילום: כדיה לוי)

"בסיבוב הפיטורים הראשון לא הייתי, אבל כבר לא ברור לנו לאן זה הולך ואם בעל הבית רוצה לסגור. קשה לדמיין ללכת לעבוד במקום אחר, בגילי, אחרי כל כך הרבה שנים שנתתי את הדם ואת כל כוחי פה", אומר עבדאללה. "מי יקבל אותי? יש לי שלוש בנות ושלושה ילדים, מהם שניים חיילים, לוחמים. היו עכשיו בעזה. אני דואג להם מאוד, ובתוך כך צריך לדאוג גם לפרנסה".

"אני משש בבוקר עד שלוש אחר הצהריים בתוך מקרר, ורק רוצה לעבוד"

וורדה הב מטובא זנגריה: "אני עשר שנים באריזה. כל שנה מכתבי פיטורין… זה קשה נפשית. אני המפרנסת של המשפחה, בעלי לא יכול לעבוד. שבעה ילדים, אני אמא שכולה גם. קלטו אותי כאן דרך משרד הביטחון. הבן נהרג במבצע בכרם שלום ב-2007. גם עכשיו במלחמה יש לי ילד במילואים ותמיד השם שלי הוא הראשון ברשימה. המצב קשה מאוד. היינו באים עם חשק לעבוד כמו משפחה ועכשיו אנחנו פה יושבים בכביש".

"זו עבודה קשה באריזה, בתוך מקרר, קר מאוד, את קופאת מקור ועובדת", היא אומרת בכאב. "אני משש בבוקר עד שלוש אחר הצהריים בתוך מקרר, ורק רוצה לעבוד".

וורדה הב (במרכז) עובדת בפרי גליל (צילום: כדיה לוי)

יונה פרטוק, יו"ר מרחב גליל עליון בהסתדרות: "הייתי בטוח שבמהלך סוף השבוע יפנו אלינו, ידברו איתנו. אף אחד לא מדבר ולאף אחד לא אכפת מעובדי המפעל. בטח לא מההנהלה. באוגוסט ביקשו לפטר 50 צמצמנו ל25. לפני שבועיים לחמישים צמצמנו ל-23, ועכשיו עוד 45".

שמעון סויסה, ראש מועצת חצור הגלילית, פנה לעובדים: "לצערנו אנחנו בסאגה הזו כל כמה שנים. זה מצב אבסורדי ולא הגיוני שאתם עובדים יקרים ונאמנים שעושים עבודתם נאמנה ועושים רווח לבעלים, וכל פעם משתמשים בכם ככלי ומנהלים על גבכם מאבקים. יו"ר ועדת הכספים גפני אמר לאוצר שאם לא יוחזרו המכסים על ייבוא ירקות קפואים הוא לא יעביר את תקציב המדינה. הוא ביקש מהבעלים להשהות את הפיטורים בחודש".

עובדי פרי גליל מפגינים בכניסה לחצור הגלילת יחד עם שמעון סויסה, ראש מועצת חצור הגלילית
וראש מועצת טובא זנגריה, ויסאם עומר (צילום: כדיה לוי)

"לצערי הבעלים הלך הביתה, הייתה אווירה שמסכימים, ואז קיבלתי טלפון ממוטי שרוצים לפטר עוד 50 עובדים", מוסיף סויסה. "זו הכרזת מלחמה ואסור לוותר. במפעל גדול כזה – המשכורות שלכם הן חלק קטן מהוצאות המפעל. הם מנצלים אתכם ואנחנו פה נלחם ונאבק. אנחנו בכל הכוח אתכם".

ראש מועצת טובא זנגריה, ויסאם עומר: "אנחנו רתומים למשימה הזו של הצלת המפעל. נהיה כמו אריות מול הבעלים שלא יעשה עוד גל פיטורים. יו"ר הוועדה גפני אמר שזה מפעל חיים שהוא לא רוצה שייסגר וכך גם אנחנו רואים עת את זה. אתם צריכים להיות מאוחדים יחד עם ההסתדרות במאבק".

פרי גליל הוא מפעל מרכזי באזור, הרוכש כ-50% מהתוצרת החקלאית של חקלאי האזור, ומעסיק בעקיפין עוד מאות משפחות של ספקים ונותני שירותים. ההנהלה הודיעה על כוונתה לסגור את קו הייצור של הירקות הקפואים, בעקבות הורדת המכס על מוצרי חקלאות מעובדים, מהלך שקידם האוצר בניגוד לעמדת משרד החקלאות. בדיונים שנערכו בשבועיים האחרונים בכנסת, קראה ועדת הכספים לבחון מחדש את הפחתת המכסים.