במהלך פשיטה על מנהרות חמאס בחאן-יונס התגלה, על פי דובר צה"ל, ספר הלכה אסלאמי שפרסמה מועצת השורא של חמאס. בספר פתוות (הלכות) שמתירות פגיעה בנשים, קשישים וחפים מפשע, והוא שימש כחלק מההכנה הרוחנית לטבח 7 באוקטובר. בראיון ל'דבר' מסביר שמואל בן שלום, חוקר דתות המתמחה באסלאם הפונדמנטליסטי, על הרקע הדתי והאמוני של תנועת חמאס.

חמאס פוגעים באזרחים בפיגועים מאז אמצע שנות ה-90. למה הם צריכים להצדיק את 7 באוקטובר מבחינה דתית?
"ברמת העקרון הם לא צריכים. ההצדקות שניתנו עכשיו הן אותן הצדקות ששייח' אחמד יאסין העלה עוד באמצע שנות ה-90. אין פה פסיקה חדשה. ההבדל המהותי הוא סדר הגודל והתכנון המערכתי. לפני שיוצאים למערכה גדולה כל כך, הם אוספים את הפסיקות ומגישים ללוחמים".

מה המשוכות ההלכתיות למעשה כזה?
"לפי השריעה, ההלכה האסלאמית, אסור להרוג מוסלמים בקרב ואסור להתאבד – אלה שני איסורים בדרגה הגבוהה ביותר. קיימים איסורים בדרגה נמוכה יותר לגבי הרג נשים, ילדים, זקנים, נזירים – אוכלוסיות שאינן לוחמות מטבען. בקוראן כותבים שאסור להחריב מנזרים ובתי כנסת, מקומות ששֶם אללה מתהלל בהם. נוסף על כך, אסור לשרוף אנשים חיים, גם כופרים. בהלכת המלחמה האסלאמית אין איסור להרוג אזרחים חפים מפשע, גברים צעירים ומבוגרים, שיכולים לקחת רובה ולירות בך".

עמוד מתוך ספר הדרכה הלכתי ללוחמי חמאס שנמצא במנהרה בח'אן יונס. בתחילת העמוד נשאלת השאלה איך יש להתייחס לציוני שאינו לוחם אם הוא נתפס. בחלק המודגש בסוף כתוב: "החברה הציונית היא חברה חמושה המבוססת על גזילת הארץ ושפיכת דמים, ורוב צעיריהם ונעורתיהם חייבים בגיוס חובה. ולכן כל הכובשים היהודים הם לוחמים… אין בזה הבדל בין גברים לנשים, קשישים וצעירים"

הקטגוריות האלה מתבטאות גם בחלוקת החטופים לקבוצות.
"נכון, אמת המידה היא 'כל מי שיכול להיות לוחם', כלומר גברים, ולא האבחנה בין אזרחים לחיילים".

איך נראית ההלכה המוסלמית? יש הלכה אחת מוסכמת, או כל מיני הלכות?
"כמו ביהדות, יש כל מיני הלכות. אבל יש נקודות מוסכמות. בנושאים האלה, לגבי הרג מוסלמים והתאבדות, זה ממש גורף, אבל גם בתוכם יש היתרים בכל מיני מצבים. פסקי הלכה מתווכחים מתי מותר להרוג נשים וילדים. יש דיונים אינסופיים על הקטע של שבויים. היהודים היו בגלות במשך 2,000 שנה, אז מערכת ההלכות בנושאים מדיניים ומלחמתיים זה דבר מצומצם. זה מה שניסו לעשות לדוגמה, בצורה מסוימת, בספר 'תורת המלך'. באסלאם יש מערכת הלכתית נרחבת בנושאים מדיניים".

אז כשחמאס רוצה למצוא צידוק דתי, הוא בורר את ההלכות שמתאימות לו, או שהוא מחויב לאסכולה הלכתית אחת?
"יש ארבע אסכולות הלכה עיקריות, והחמאס מחויב לאסכולה השאפעית. אבל יותר מזה, הוא מחויב למסורת ההלכתית שהתפתחה באחים המוסלמים, לפי הפוסק של התנועה – השייח' יוסוף אל קרדאווי – שחי בקטאר ומת לפני שנה וחצי.

"מנהיגי האחים המוסלמים לא היו אנשי דת מקצועיים. רוב אנשיה הם בעלי מקצועות חופשיים שפונים אל הדת, וכך גם בחמאס. יש גם אנשי דת פורמליים בקרבם, אבל בכיר הפוסקים הוא קרדוואי, שלמד באוניברסיטת אל אזהר ועשה מסלול ארוך כדי להפוך לפוסק דתי בכיר".

"הבן הלוחם" של האחים המוסלמים

כדי להבין את העולם הרעיוני ממנו יונק חמאס, צריך להבין את תנועת האם של הארגון – האחים המוסלמים. "את האחים המוסלמים הקים חסן אל בנא בסוף שנות ה-20 במצרים המודרנית. זו תקופת משבר: מצרים כבושה בידי הבריטים, הטורקים מבטלים את החליפוּת, במצרים יש תהליך חילון, האסלאם נראה בנסיגה. אל בנא מנסה לייסד אסלאם שעונה לבעיות המודרנה.

חסן אל בנא, מייסד האחים המוסלמים (צילום: ויקימדיה)

"יש לו שלושה עקרונות. הראשון הוא שכל דבר שיש למערב יש לאסלאם יותר טוב – האסלאם הוא הפתרון. השני הוא שהאסלאם הוא פתרון לכול – לא רק דת למסגדים – האסלאם צריך לנהל את כל היבטי החיים. זו לידת האסלאם הפוליטי. השלישי הוא שהאסלאם צריך להיות מתון – צריכים ללכת בדרך פרגמטית. הג'יהאד, מלחמת הקודש – זה באחרית הימים. כרגע דעווה – הטפה. זה הדי.אנ.איי של האחים המוסלמים".

גם של חמאס?
"כן, אבל המושגים מתינות ופרגמטיות הם גמישים מאוד. העניין הוא לא מתינות במובן ההומניסטי, אלא התאמת ההלכה לתנאים הפוליטיים ולמטרות של האסלאם הפוליטי.

"קרדוואי הוא הדור שאחרי חסן בנא. הוא אומר: הלכה צריכה ללכת בדרך האמצע המתונה. לדוגמה, בעת המודרנית יש מיליוני מוסלמים באירופה ובאמריקה. ההלכה המסורתית אומרת שאסור למוסלמי לגור במדינה לא מוסלמית, כך שלפי ההלכה הסלפית זה חטא לגור באירופה. אם בכל זאת נמצאים שם, צריך לחיות בניתוק, מעין נטורי קרתא כאלה. מגיע יוסוף אל קרדוואי ואומר: מותר לגור באירופה, מכיוון שהאירופים המודרניים מאפשרים לחיות כמוסלמים. לקטגוריות דאר אל אסלאם (ארץ האסלאם) ודאר אל חארב (בית המלחמה), הוא מוסיף קטגוריה שלישית – דאר אל עהד (בית שביתת הנשק). הוא גם מתיר להם לקחת הלוואות בריבית, איסור חמור באסלאם, לצרכי משכנתא, כדי שיוכלו לבנות בתים".

ואיך זה מתבטא בפסיקה לגבי המאבק הפלסטיני?
"כשהוא הגיע בפסיקה לישראל הוא השתמש במתודת ההקלה והפרגמטיזם. הערך העליון שמחליף את הקפדנות הדתית זה האינטרס של המוסלמים, כדי שהאסלאם יוכל להתחזק ולהשתלט על העולם. מבחינתו, האינטרס האסלאמי בישראל הוא להרוג יהודים. זו הסיבה שהוא פסק שבשעת צורך גדול, אפשר להקל גם בעניין פיגועי התאבדות. אגב, כשחמאס פיתח קסאמים הוא נסוג לתקופה מפיגועי ההתאבדות, כי הוא אמר שעכשיו יש נשק אחר. חמאס לא התלהב מהפסיקה הזאת, והוא חזר בו".

יוסוף אל קרדוואי, הפוסק המרכזי של האחים המוסלמים (צילום: ויקימדיה)

יש מאבק אחר של האחים המוסלמים שהוא אלים כמו המאבק בישראל?
"רק בישראל יש כיום מאבק אלים כל כך. אבל הם סוברים שאותו ג'יהאד יכול לעבוד גם בארצות אחרות שבהן מוסלמים מדוכאים, כמו צ'צ'ניה וקוסובו בזמנן. חוץ מזה, הם גם יודעים להיות אלימים נגד מוסלמים אחרים, למרות שכביכול הם נגד זה".

יש פה סתירה שקשה מאוד ליישב, ואולי גם הובילה להערכה לא נכונה של כוונות חמאס. אתה אומר שהאחים המוסלמים הם תנועה פרגמטית, אבל קשה להגיד את זה על חמאס אחרי 7 באוקטובר.  זה לא רק התוכן, זה הטמפרמנט.
"יש בתוכם קולות שונים. בסוף הם תנועה דתית, שמנסה לממש מטרות דתיות, ויש בה גם מומנטים משיחיים. גם אנשים מערביים שרוצים לראות עצמם מתונים, יש זמנים שבהם הם נכנסים להלכי רוח מיסטיים יותר.

"באביב הערבי ב-2011, כשהייתה המהפכה במצרים, בכיכר תחריר, האחים המוסלמים עלו לשלטון, והתחילו הפגנות נגד. הם עשו עצרת מחאה בכיכר והתבצרו כמה שבועות. יש חוקר שחדר לעצרת שלהם, וסיפר שהנושא המרכזי היה חלומות וחזיונות – שמורסי יהיה יורשו של הנביא. ברגע משבר הם זנחו את התדמית הרציונאלית.

"למען האמת, אני חושב שזו נטייה אנושית כללית. כולנו מיסטיקנים בהכחשה. ביומיום אנחנו מנסים לנהל את החיים שלנו באופן רציונאלי, אבל בזמני משבר אנחנו נסוגים לחשיבה מאגית ומיסטית. כשחולף המשבר, אנחנו מדחיקים את זה שבכלל חשבנו כך".

אז השאלה היא האם זה גילום של משהו עמוק שטבוע באחים המוסלמים, או שחמאס הוא בן חורג, שחרג מהדי.אנ.איי של הארגון?
"אני חושב שזה מגלם משהו עמוק. בתודעת האחים המוסלמים יש מזה משהו, למרות שהם נגד ג'יהאד באופן כללי. כששואלים אותם איפה הם נלחמים, התשובה היא חמאס. זה המקום שהם עושים ג'יאהד. חמאס הם לא הבן החורג, הם הבן הלוחם, הגיבור, שנלחם נגד הכופרים.

"לא שמעתי תגובות באחים המוסלמים שאומרות שחמאס הגזימו. באתר הרשמי בוודאות אין ביטוי לזה. לעומת זאת, הפלג הדרומי של התנועה האיסלמית בישראל (מפלגת רע"מ) מוחרם על ידי האחים המוסלמים כבר שנים.

"לאחים המוסלמים יש נטייה לבריונות. בשטח הרבה פעמים יוצאת אלימות. חסן אל בנא התיר ג'יהאד רק נגד ישראל, אבל כשנאצר עלה לשלטון בתמיכתם ואז רדף אותם, צעירי האחים המוסלמים התחילו לעשות פיגועים. גם אצל חאסן אל בנא המתינות השתלבה ביחס דיאלקטי לאלימות, תמיד היא נמצאת ברקע.

בלוגו שלהם, שכתב חסן אלבנא, כתוב: 'המוות למען אללה הוא הנעלה שבבקשותיו". וזה מופיע כל פעם מחדש. כל פעם הנסיבות לוחצות אותם לשם".

שנים של הטענת לחץ משיחי

עד כמה, לדעתך, הרגש הדתי שיחק תפקיד באלימות של חמאס, כשאנשיו פרצו את הגדרות ב-7 באוקטובר?
"לדעתי תפקיד מרכזי. הסתכלתי על סרטונים מתוך ניסיון להבין את המוח הפלסטיני, מה אנשי חמאס והפלסטינים של עזה חושבים עכשיו. מה שראיתי על הפנים שלהם היה התרגשות עזה מאוד. ראיתי אחד שחצה את הגדר ונישק את האדמה.

"70% מהעזתים רואים עצמם פליטים, רובם המוחץ לא עזבו את עזה. אלה צעירים עזתים שגדלו תחת שלטון חמאס, והיו נתונים להסתה דתית ומשיחית עשרות שנים.

"בהקשר הזה, אפשר לראות בצעדות השיבה צעדות משיחיות. זה קצת מזכיר את תנועת החזרה להר הבית בקרב יהודים. יש פה תהליך של כמה שנים של הטענת להט משיחי-דתי. אנשי חמאס החדירו את המשיחיות הזאת. זאת גם החוויה של אנשים. שמעתי מישהו שאמר שהוא פגש את אללה, ממש חוויה מיסטית".

הפגנות צעדת השיבה מול גדר הגבול עם רצועת עזה. 30 במרץ 2019 (צילום: נעם ריבקין פנטון/פלאש90)

מה קושר את הרגש הדתי האסלאמי למאבק הלאומי של הפלסטינים למדינה ונגד היהודים?
"כמו בעקרונות של האחים המוסלמים, האסלאם הוא הפתרון. חמאס מגיע לעולם שבו פת"ח, תנועה חילונית לאומית, מנהלת את המלחמה נגד ישראל, ואומרת: 'אתם רוצים לשחרר את פלסטין? לאסלאם יש דרך יותר טובה. מבחינתנו פלסטין היא אדמת ווקף, או סביבות אל אקצה, והרעיון הזה יותר חזק מהרעיון שלכם, כי בשמו אסור להתפשר בכלל על פלסטין'. וככה הם מפתחים שנאת יהודים דתית. קרדוואי מניע אותה, לצד אנשי דת מקומיים".

שנאת היהודים לא טבועה באסלאם?
"באסלאם המסורתי יש גרעין שנאה נגד היהודים. בקוראן, מוחמד נאבק בעצמו עם כמה שבטים של יהודים במכה ומדינה, ובקרב ח'ייבר. לאורך השנים, בימי הביניים, הגרעין הזה היה קיים איפשהו. מדי פעם הוא צף אבל בסך הכול זה לא היה מרכזי בזהות המוסלמית.

"חמאס המודרני שלף את שנאת היהודים ושם אותה במרכז הסיפור. הוא הטמיע לתוכו את האנטישמיות. כך קוראים את הפרוטוקולים של זקני ציון בעזה בתור חומר 'מדעי ומערבי' שחמאס כארגון מודרני מאמץ.

"למשל את חדית' האבנים והעצים, שמוחמד דף ציטט בבוקר 7 באוקטובר. (חדית' הוא סיפור או אמרה על חייו של מוחמד שנושא לקח ומשמעות דתית הלכתית. מתוך ככמיליון חדית'ים, יש אלפים "נאמנים", שהקשר שלהם לנביא נחשב חזק, ט.כ). זה לא תמיד היה חדית' מרכזי, יש אלפי חדית'ים "נאמנים" כמוהו. הוא שייך לז'אנר של אחרית הימים. מתוארת בו מלחמה בין היהודים למוסלמים. אבל יש עוד הרבה תנאים אחרים שצריכים לקרות עד שתהיה המלחמה הזו – ישו אמור לרדת מהשמיים; הכנרת תתייבש; משיח שקר ירד מהשמיים לישראל; ורק אז תהיה מלחמה בין יהודים למוסלמים, ואז גם האבנים והעצים יקראו: 'יהודי מתחבא מאחורי, בוא והרוג אותו'.

"זה לא מיינסטרימי באסלאם הסוני לעסוק באחרית הימים, אבל הפלסטינים אימצו את החדית' הזה ועקרו אותו מההקשר שלו. התפתחה אצלם נטייה משיחית, בגלל המצב הקשה שלהם, ומתוכה הם אימצו את החדית' הזה והפכו אותו לאמונה הבסיסית. לי זה די ברור שכשהפלסטינים הסתובבו ברחבי עוטף עזה ורדפו אחרי יהודים, עבר להם החדית' הזה בראש".

יחיא סינוואר, מנהיג החמאס ברצועת עזה ובכירי חמאס, משתתפים בעצרת עזה ב-1 באוקטובר 2022 (צילום: עטיה מוחמד/פלאש90)

יחיא סינוואר משתמש בדת או מונע על ידי הדת?
"אין סיבה לא להניח שהוא דתי באמת. אבל גם במה שנראה כמו משיחיות, יש יסוד רציונאלי, שמבוסס על המטרה לשחרר את כל פלסטין מהיהודים.

הוא עובד על זה בצורה פרגמטית. הפסקת אש היא ממש בדי.אנ.איי של חמאס. כשאי אפשר להילחם עושים הודנה. יש חדית' שאומר "אל תתאוו לפגוש את האויב בקרב, אבל אם כן, הילחמו בסבלנות'. צריך לחכות. אבל הוא אף פעם לא חשב לוותר על המטרה הסופית, שהיא השמדת ישראל. זה הרציונאליזם הדתי של חמאס ושל סינוואר".

רואים גם ניסיון של חמאס לטשטש את הטבח.

"זה לא רק לצרכי הסברה חיצונית, זה צורך פנימי. החמאס, מבחינת עצמו, הוא הומניסטי, גם כשמדברים על השמדת ישראל. באתוס הפנימי של חמאס הם לא מהללים את מעשי האכזריות שהם עשו. הם מתכחשים למעשי הטבח. הם אומרים שנהרגו רק חיילים. הם היללו בהתלהבות אירועים שבהם לוחמי חמאס הפגינו מתינות. כשפורסמה אחת התקריות, ששבויים השתחררו ואמרו שהתנהגו אליהם בסדר, אני זוכר שקראתי תגובות בחמאס שהתגאו בזה ואמרו: 'בני חמאס לוחמים ביום, נזירים בלילה, קוראנים מהלכים'".

להבין את הרגש הדתי

החוקר שמואל בן שלום (צילום: אלבום פרטי)

לאחרונה נשמעה ביקורת על אנליסטים שמדלגים על החלק הדתי בנאומי נסארללה כדי לשמוע רק את החלק הרציונאלי הפוליטי, ובכך מפספסים הרבה ממה שהוא אומר, ומה הקהל שלו מחפש.
"אני מקשיב בעיקר לחלק הדתי. החלק הרציונאלי זה אמירות פוליטיות לעוסות שהוא לא אומר בהן כלום. החלק הדתי הוא החלק החשוב. בסדרת הנאומים האחרונה החלק הדתי מדבר על השהידים שנפלו, 'אל תחשבו שמתים הם…'. אתוס השהידים שלו שונה לגמרי מזה של חמאס. אכפת לו הרבה יותר מהשאהידים שלו, והחיים שלהם יקרים לו".

כשמבטיחים לשהיד 72 בתולות בגן עדן, הוא תופס את זה כפשוטו? הוא חושב שהוא לא 'באמת' ימות?
"יש הבדל בין יהדות לאסלאם. ביהדות העתיקה דיברו על גן העדן במונחים גשמיים, צדיקים יושבים עם כתרים ליד שולחנות זהב ואוכלים סעודות. אבל בימי הביניים עשו מהפכה, העבירו אותנו לגן עדן רציונאלי, פילוסופי. הנשמה שלך עולה באופן רוחני. רב סעדיה גאון, הרמב"ם ועוד פילוסופים הפכו את זה למשל.

"מוחמד אימץ את התיאורים החז"ליים הגשמיים, רק עשה להם תרגום למושגי המדבר – נהרות זורמים, גנות מוריקים, וגם הרמון בתולות כמו שהחזיקו המלכים בתקופתו. בימי הביניים גם האסלאם התמודד עם הסתירה בין זה לבין רציונאליזם, והעלו גם את הפתרון של הרמב"ם – למעשה, הרמב"ם שאב מהוגים מוסלמים. אבל המיינסטרים האסלאמי דחה את הפתרון הזה.

"במקומו אומץ הרעיון של 'בלי לשאול איך', כלומר הכול נכון, למרות שזה מעבר להשגתנו. אז יש חדית' שאומר שגן העדן הוא מעבר להשגתנו, אבל כל התיאורים נכונים. גן העדן האסלאמי ממשיך לכלול את  תיאורי הבתולות עם כוכבית, שזה מעבר להשגתנו".

את חמאס מנתחים בעיקר אנשים חילונים ורציונאליים. האם לדעתך יש הערכת חסר של המניע הדתי?
"אני לא חושב שחילונים לא יכולים לנתח את חמאס, אבל צריך להבין שזה פנומן דתי, ושצריך תהליך ארוך כדי להבין אותו. הייתי מציע לשבת עם אנשים דתיים ולהטמיע את המציאות הזאת, מכיוון שמחשבת חמאס היא דתית בהחלט. אי אפשר לתרגם הכול למונחים חילוניים. הוא מנסה להסתדר עם רעיונות רציונאליים, אבל הכוח המניע אותו הוא דתי.

"גם כיהודי דתי, אני לא יכול להגיד שאני מבין מוסלמי דתי, כי יש דמיון ויש שוני. הקלתי קצת ראש באיום של חמאס כי פירשתי אותו במונחים חרדיים. הפער בין אחרית הימים לפי החמאס למציאות בשטח הצטייר לי כדומה. ידעתי שאצל חמאס זה אחרת, אבל יש פער בין הידיעה לבין ההכרה הרגשית".