ביום שבת הקרוב תפתח במדינת גאבון אליפות אפריקה ה-29 בכדורגל. בטורניר, המתקיים מידי שנתיים, ישתתפו 16 נבחרות שהעפילו אליו דרך משחקי המוקדמות. הדרך לטורניר השנה הייתה מפותלת במיוחד, לאחר שזהות המדינה המארחת התחלפה שלוש פעמים בשנתיים האחרונות. בסופו של דבר, חזר אירוח האליפות לגאבון, המארחת את הטורניר בפעם השלישית, כשהפעם האחרונה הייתה לפני חמש שנים בלבד. לצד השינויים בזהות המדינה המארחת, סובלים השנה שחקני הנבחרות מלחץ שלא להשתתף בטורניר, המופעל מצד הקבוצות האירופיות בהן הם משחקים, וממספר שערוריות שרודפות את התחרות מאז הטורניר שעבר. ובכל זאת, ביום שבת הקרוב יעלו לדשא נבחרות גאבון וגינאה באסון למשחק הפתיחה של האליפות. מה שבטוח שעל המגרש לא יבואו לידי ביטוי רק כישורי הכדורגל של השחקנים והנבחרות, כי אם סיפורה של אפריקה כולה.

קטטות, מגפות ומלחמות אזרחים: כך נקבעה המדינה המארחת

ההחלטה על המדינה שתארח את הטורניר מגלמת בתוכה מספר אירועים מרכזיים שהתרחשו ביבשת אפריקה בשנים האחרונות.

מי שבמקור זכתה בזכות האירוח הטורניר השנה הייתה דרום אפריקה. אך התכנית השתנו, לאחר שמדינת לוב, שהייתה אמורה לארח את הטורניר ב-2013, ביקשה חילוף בגלל מלחמת אזרחים שפרצה במדינה. האליפות ב-2013 אכן התקיימה בדרום אפריקה, אך ב-2015 הודיעה לוב כי בגלל המצב המדיני ההקשה בו היא מצויה לא תוכל לארח את הטורניר גם ב-2017. כך התגלגל אירוח הטורניר אל גבון.

נבחרת חוף השנהב, אלופת אפריקה לשנת 2015, מניפים את גביע האליפות (צילום ארכיון: AP)

נבחרת חוף השנהב, אלופת אפריקה לשנת 2015, מניפים את גביע האליפות (צילום ארכיון: AP)

למען האמת, גם בטורניר הקודם בשנת 2015 עברה זכות האירוח מיד ליד. בתקופה זו השתולל נגיף האבולה באפריקה המערבית. מרוקו, שאמורה הייתה לארח את הטורניר, ביקשה לדחות בשנה את הטורניר ל-2016. בגלל לחץ מהקבוצות האירופאיות סירבה ההתאחדות האפריקאית לבקשה, ואף הגדילה לעשות והחליטה להשעות את מרוקו והעיפה אותה ממוקדמות הטורניר של 2017 ו-2019. חודשיים לפני תחילת הטורניר גינאה המשוונית (שכלל לא העפילה לטורניר!) הייתה המדינה היחידה שהצליחה להתחייב לארח את הטורניר, והיא אכן אירחה אותו בשנה זו.

גם בטורניר עצמו נרשמו כמה רגעים שערורייתיים. הראשון היה במשחק שנוי במחלוקת ברבע הגמר, בין המארחת לנבחרת טוניסיה שבמהלכה שופט המשחק העניק לכאורה מספר רב של שריקות מפוקפקות ביותר לזכות המארחת. לימים השופט הסורר הושעה מפעילות לחצי שנה, אבל לא לפני שהנבחרת הטוניסאית תקפה אותו אותו בסיום המשחק והשחיתה את השירותים במגרש. כך זכתה גם טוניסיה בהשעייתה מהמוקדמות. בחצי הגמר המארחת פגשה את נבחרת גאנה של אברהם גרנט ובדקה ה60 הופסק המשחק במצב 2:0 לזכות גאנה, הפסקה נבעה מאלימות קשה של אוהדי גינאה המישוונית כנגד אוהדי ושחקני גאנה. לבסוף המשחק חודש, במקביל לקטטה שהייתה מחוץ למגרש.

גאנה העפילה למשחק הגמר, אך הוא לא שודר בשידור ישיר בהחלטה מעוררת מחלוקת של המדינה המארחת.

המועדונים הגדולים באירופה לוחצים

אירועים אלה מצטרפים למגמה הכללית  של פיחות הולך וגובר מיוקרתה של האליפות האפריקאית בשנים האחרונות. מלבד נושא האלימות והשחיתות, ניתן למצוא סיבה מרכזית נוספת לתהליך זה בלחץ שמפעילים מועדוני הכדורגל האירופים, שאינם מעוניינים להפסיד את שחקני המפתח האפריקאים שלהם במהלך חודשי החורף.

מועדוני העל באירופה מנסים להפעיל לחץ בשתי דרכים. הישירה והבוטה יותר היא התערבות בעצם קיום האליפות. כך, לדוגמה, עד שנת 2012 התקיימה האליפות כל שנתיים זוגיות, אך לבקשת המועדונים האירופאים הוחלט להפוך את קיום האליפות לשנים אי זוגיות, וזאת כדי להקל על השחקנים ולמנוע התנגשות עם אליפויות השונות.

אך הסוג השני והדרמטי יותר של ההתערבות הוא במניעת שחרור השחקנים לפעילות הנבחרת. לכאורה, אסור למועדון למנוע משחקן להשתתף במשחקי נבחרתו, אך הקבוצות עוקפות חוק זה כשהן רומזות לשחקנים כי הם ייסעו, יאבדו את מקומם בהרכב. הפעלת הלחץ על השחקנים גורמת לנשירה מאוד גדולה של שחקנים שמודיעים לנבחרתם שהם מסרבים להשתתף באליפות או טוענים לפציעה שאינה קיימת.

כך לדוגמה, באליפות הקרובה יעדרו הכוכבים ג'ואל מטיפ (ליברפול) ואנדרה אוננה (שוער אייקס) מנבחרת קמרון, סופיאן פלוג'י (ווסטהאם) מנבחרת אלג'ריה, קוואדו אסמואה (יובנטוס) מנבחרת גאנה ועוד רבים אחרים.

מגנה לשעבר של קמרון אנדרה ביקאיי התייחס לנושא בעבר ואמר "הרבה אירופאים לא מבינים את המשמעות הגדולה של האליפות הזו. לנו האפריקאים הטורניר הזה שווה ערך למונדיאל. באנגליה יש להם קריקט וראגבי ועוד ענפי ספורט אבל באפריקה הכדורגל הוא הכל. לנו השחקנים זו הזדמנות להביא קצת שמחה לעמנו – לאוהדים לא אכפת מה אנחנו עושים במועדונים שלנו, רק מה שהנבחרת עושה נחשב".

להפוך את אפריקה לנהדרת שוב

לא תמיד הבלגן והפוליטיקה חגגו ועיצבו כל כך את התחרות. אליפות אפריקה הייתה פעם חגיגה אדירה של כדורגל,  שבה הכוכבים הגדולים בכדורגל האפריקאי חזרו מקבוצות העל באירופה לתחרות אדירה ומרתקת. הכוכבים היו עוזבים את קבוצותיהם, ומגיעים פעם בשנתיים בחודש ינואר לייצג בגאווה ובזכות גדולה את נבחרות ארץ מולדתם, בתקווה לסחוף את נבחרתם לזכייה באליפות.

שמות אדירים כמו ג'ורג' וואה(נבחרת ליבריה), אבדי פלה, מייקל אסיין (נבחרת גאנה), אלכסנדר סונג,  סמואל אטו(נבחרת קמרון), האחים טורה, דידייה דרוגבה(נבחרת חוף השנהב) ועוד רבים וטובים. כולם הופיעו וכיכבו באליפויות מלאות מתח וריבוי שערים. דרמות גדולות ואלופות מתחלפות שכללו הפתעות אדירות כמו זכייתה של נבחרת זמביה האנונימית באליפות ב-2012.

האליפות שתפתח בעוד שבוע תצטרך שוב להוכיח לעולם שהכדורגל האפריקאי הוא חגיגה בלתי נגמרת של צבע, קהל נלהב, מוזיקה ואווירה מעולה.

הרמה של המשחקים ירדה בשני הטורנירים האחרונים וממוצעי השערים פחתו בצורה משמעותית.

ועדיין הנבחרות האפריקאיות עמוסות בכישרון ויכולת משחק מעולה עם כוכבי על בכדורגל העולמי כמו פייר אמריק אובמיאנג (גאבון),ריאד מחרז ואיסלאם סלימאני (אלג'ריה), סיידו מאנה (סנגל), אריק ביילי, וילפירד זאהה ווילפרד בוני (חוף השנהב), מוחמד סאלח (מצרים).

אז מה באמת מצפה לנו בשלושת השבועות הקרובים? נבחרת חוף השנהב תנסה לשמור על הגביע בזכייה שנייה רצופה כאשר גאנה, אלג'ריה, קמרון והמארחת גאבון ינסו לזכות בתואר. גם אברהם גרנט ינסה לזכות באליפות עם נבחרת גאנה, לאחר האכזבה מהפסד אכזרי בגמר הטורניר הקודם. במהלך הטורניר אנו נראה שחקנים מהטופ האירופי לצד מקצוענים למחצה מהקבוצות האפריקאיות, קבוצות מאורגנות, רוב גדול לשחקנים שגדלו או נולדו בארצות אירופה (בני מהגרים או מהגרים מגיל קטן) ,כדורגל טקטי ומסודר עם 12 מאמנים מאירופה ובעיקר חגיגת כדורגל גדולה וצבעונית שאי אפשר לפספס.