הלשכה לסטטיסטיקה של נורבגיה מצאה שאי-השוויון בשכר בישראל הוא השני הגבוה ביותר בקרב הכלכלות המפותחות. נכון לשנת 2021, השכר בעשירון העליון של מקבלי השכר בישראל שווה ל-463% מהשכר בעשירון התחתון, לעומת 336% בקרב כלל חברות ה-OECD. המדינה היחידה שסובלת מאי שוויון חריף יותר במדד זה היא ארצות הברית.

הממצאים מופיעים בדו"ח שפורסם בסוף 2023 ומתמקד באי-השוויון בשכר בנורבגיה, ומכיל גם השוואה של אי-השוויון בשכר בקרב מדינות ה-OECD, על בסיס נתונים שאוסף הארגון.

אי-השוויון בישראל הוא מהגבוהים ביותר לא רק בין מקבלי השכר הגבוה והנמוך. ביחס בין השכר החציוני לשכר בעשירון התחתון, רק ארצות הברית ולטביה סובלות מאי-שוויון חריף יותר מאשר בישראל.

נכון לשנת 2021, השכר החציוני עומד על 191%, כמעט כפול מהשכר בעשירון התחתון. בכלל מדינות ה-OECD השכר החציוני שווה ל-164% מהשכר בעשירון התחתון. ביחס בין שכר העשירון העליון לשכר החציוני, ישראל משתווה לארצות הברית עם 242%; רק צ'ילה סובלת מיחס גבוה יותר. במדינות OECD בכללן היחס עומד על 205%.

שני מדדים נוספים נוגעים לשיעור העובדים עם שכר גבוה ונמוך במיוחד ביחס לשכר החציוני. מצבה של ישראל גרוע גם כאן, ולא במפתיע, שכן על אף השוני במדדים, כולם מבטאים את אותו אי-השוויון בשכר.

נכון לשנת 2021, שיעור העובדים במשרה מלאה שמרוויחים שכר גבוה במיוחד, לפחות פי 1.5 מהשכר החציוני, עומד על 27.4% בישראל, לעומת 21.8% במדינות OECD. שיעור המרוויחים שכר נמוך – פחות משני שלישים מהשכר החציוני לעובדי משרה מלאה – עומד על 23.4%, לעומת 13.9% ב-OECD.

היבט מעניין קשור להתפתחות המדדים עם השנים: למרות שמצבה היחסי של ישראל גרוע, היא ראתה הצטמצמות של אי-השוויון בשכר בעשור השני של שנות ה-2000. נתוני ה-OECD נאספו לראשונה בתחילת שנות ה-2000, ומראים שהפער בין העשירון העליון לתחתון בישראל הגיע לשיאים דומים בשנת 2001, ובין השנים 2012 ל-2015. אז מקבלי השכר הגבוהים הרוויחו יותר מ-500% מהעשירון התחתון.

מאז 2015 חלה ירידה ביחס עד ל-459% בשנת 2019, שמצביעה על כך שאי-השוויון רוכך. מגמה דומה נרשמה בפער בין השכר של העשירון העליון לשכר החציוני משנת 2012 לשנת 2019, ובין השכר החציוני לשכר העשירון התחתון משנת 2014 לשנת 2019.