לרגל יום הולדתו ה-70, שאלתי כמה אנשים, שאני מאוד מעריך את דעתם, מה ייחד את מיקי ברקוביץ'? והתשובה של כולם הייתה אחת וחד משמעית: ווינר. מיקי ברקוביץ' היה מעל הכול מנצח. עבור מי שראה כדורסל בשנות ה-70 וה-80 התמונות רצות בראש: הנה מיקי עם עוד סל ניצחון, הנה מספר 9 מניף עוד גביע, הנה ברקוביץ' שוב גוזר רשתות. וזה חוזר על עצמו. שנה אחרי שנה. ככה נראה העידן שבו מכבי ת"א שלטה בליגה ללא עוררין וזה היה העידן של מיקי ברקוביץ'. הווינר הכי גדול בהיסטוריה של הספורט הישראלי.

מי שלא ראה אותו משחק יכול להבין מרשימת התארים את השליטה המוחלטת של ברקוביץ' באותן שנים: ב-16 עונות במכבי ת"א הוא זכה ב-16 אליפויות ו-13 גבעים. הוא סיים קריירה של 23 שנים עם ממוצע של 17.7 נק' למשחק. ב-1984 הוא סיים את העונה עם ממוצע של 26.0 נק' למשחק. בין השנים 1977 ועד 1983 מכבי ת"א שיחקה בליגה 130 משחקים והפסידה רק שלוש פעמים. הניצחונות האלה לא היו שמורים רק לזירה המקומית.

מיקי ברקוביץ' במדי נבחרת ישראל בכדורסל (צילום: FIBA)

ברקוביץ' הוביל את מכבי לזכייה הראשונה שלה בהיסטוריה בגביע אירופה ב-1977. ארבע שנים אחר כך הוא שיחזר שוב את ההישג עם זכייה שנייה. הוא הוביל את נבחרת ישראל להישג שיא היסטורי: מקום שני באליפות אירופה 1979 וסיים כקלע המצטיין בטורניר וכ-MVP. לספר שהוא כתב על חייו הוא קרא: "נולד כדי לנצח". במקרה של ברקוביץ' השם הזה משקף מציאות ומסכם את הקריירה המקצוענית שלו בצורה מדויקת.

מיקי ברקוביץ' חוגג אליפות במדי מכבי תל אביב ב-1989 (צילום משה שי/פלאש90)

בעקבות התצוגה שלו באליפות אירופה, יובי בראון, שאימן אז את אטלנטה וראה את ברקוביץ', הזמין אותו למחנה אימונים בארה"ב. ברקוביץ' היה תחת חוזה במכבי ת"א אבל זאת הייתה הפגרה והוא הלך. הוא גם התקבל והיה אמור להיות האירופאי הראשון שמשחק ב-NBA אבל מכיוון שהיה תחת חוזה, מכבי ת"א לא שיחררה אותו. היא פתחה את החוזה והעלתה למיקי את השכר ומיקי נשאר בארץ. כנכס לאומי.

מיקי ברקוביץ' היה כוכב הספורט הישראלי הראשון. הופיע בפרסומות, במערכונים, בתוכניות אירוח, נכתבו על שירים ואגדות והוא היה סלב שפרץ את גבולות הספורט. זה לפני הגלובליזציה שאפשרה לנו, חובבי הספורט, לראות בשידור ישיר כדורסל מעולם אחר. היה ערוץ אחד ובימי חמישי נתנו את המופע של מ.י.ק.י ברקוביץ'. שידורים של 50% רייטינג וקבוצת כדורסל שיש לה מדינה. שיר היציע של מיקי היה "מיקי מלך ישראל, חי חי וקיים". הוא באמת היה מלך ישראל.

***

כשהייתי בן 13 התקבלתי למחנה אימונים לכדורסל במכון ווינגייט. מאות שחקנים מרחבי הארץ במחנה של שבוע אימונים אינטנסיבי ומלמד. הרבה מאמנים ושחקנים הגיעו כדי להרצאות ולאמן אותנו בכדורסל. באחד הימים הגיע מיקי ברקוביץ'. הוא כבר היה בן 37. החליף את הצהוב כחול של מכבי ת"א בכחול צהוב של מכבי ראשל"צ. הוא נחשב קשיש, כי באותן שנים שחקני כדורסל היו מסיימים את הקריירה שלהם עד גיל 35 אבל הוא בדיוק סיים עונה עם ממוצע של 19.2 נקודות למשחק.

יורם ארבל מראיין את מיקי ברקוביץ' כשחקן מכבי ראשל"צ (צילום: משה שי/פלאש90)

מיקי לא הגיע לבד לאימון. אריה דוידסקו הגיע איתו ועשה לו אימון אישי. כמו האימונים שהם עשו יחד, כשמיקי היה בן 15 ושיחק במגרש הבלטות שהיה צמוד לקולנוע אוריון. מתחנן בפני פטקה חפץ, איש המשק המיתולוגי, שישאיר לו את הכדור וקצת אור. פטקה לא הסכים להשאיר אור אז מיקי היה זורק בחושך.

באותו מפגש בווינגייט מיקי נראה כמו האיש הכי בריא שפגשתי. מכנסיים קצרצרים, חולצה שגזר ממנה את השרוולים, סופג זיעה קרוב למפרק כף היד והמון שרירים. דוידסקו עשה מולנו אימון לדוגמא והאימון הזה בכלל לא היה אימון כדורסל זאת הייתה טירונות. חצי מהאימון היה כושר גופני. דוידסקו קשר את מיקי בגומייה, החזיק חזק ואמר לו למשוך. הוא הריץ אותו מצד לצד ומיקי, חזר להיות ילד, ציית לכל הוראה. עברו לפחות 30 דקות עד שמיקי נגע בכדור לראשונה. הוא סיים את האימון סחוט. דוידסקו לא עשה לו הנחות גם בגיל 37.

***

ברקוביץ' המשיך לשחק עוד ארבע שנים ופרש סופית אחרי חצי עונה מיותרת בהפועל ת"א. מאז בכל דירוג הספורטאים הגדולים בהיסטוריה של ישראל מיקי ברקוביץ' נמצא ממש בחלק העליון ואצל אנשים מסוימים הוא בפסגה.

עם השנים ברקוביץ' זכה להוקרה רבה על הישגיו: הוא השיא משואה ב-2004, נבחר לשחקן הגדול ביותר בהיסטוריה של מכבי ת"א – 2010 ונכנס להיכל התהילה של פיב"א ב- 2017. צדק יהושוע רוזין ז"ל, כשאמר להוריו, שמאוד רצו שמיקי ילך ללמוד הנדסת מכונות: "הוא לא יהיה מהנדס של מכונות, הוא יהיה מהנדס של כדורסל". צדק רוזין.