הצלמת והאמנית אריאלה שביד, הלכה לעולמה היום (שלישי) בגיל 80. שביד צילמה עבור העיתונים "דבר", "הארץ" ו"אנשים". היא הייתה נשואה לעיתונאי אדם ברוך ולהם שני ילדים, הפסיכולוגית והעיתונאית עמליה רוזנבלום ואיש הטלוויזיה עידו רוזנבלום.
ילדיה ספדו לה היום: "אמנו, האמנית אריאלה שביד, הלכה היום לעולמה. בשנותיה האחרונות סרקנו את הארכיון שלה והתרגשנו לגלות שהיא הייתה אחת המתעדות הפוריות ביותר של עולם התרבות והבידור בישראל בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור. היא הייתה אדם יצירתי ולא קונבנציונלי, שאנשים התאהבו בו ברגע. היו לנו הורים מיוחדים מאוד ועל כך אנחנו חשים בני מזל".
שביד נולדה בשנות ה-40 בקריית מוצקין להורים שעלו מפולין. אחרי שירותה הצבאי היא עברה לתל אביב שם התגוררה רוב חייה. היא למדה צילום בירושלים בשנות ה-60 והחלה לצלם עבור עיתונים שונים. שביד התפרסמה בעיקר בצילומי הדיוקן שלה.
ב-1996 הציגה במוזיאון ישראל תערוכת יחיד בשם "היופי הוא הבטחה לאושר". בתערוכה שאצרה לאה דובב, הציגה שביד תיעוד של גופה לאחר כריתת השד שעברה. דימויים מהתערוכה הוצגו אחר כך בכתבות, ספרים ועבודות אקדמיות במסגרת דיונים בתגובות אישיות, אמנותיות ותרבותיות לסרטן השד.
שביד הציגה לא מעט תערוכות יחיד ביניהן תערוכה בשם "עג'מי", שעסקה בנושא "הרכוש הנטוש" שמשפחות פלסטיניות הותירו מאחוריהן בעקבות מלחמת 1948; "מכתב למערכת" שבה שתלה את פניה שלה בצילומי עיתונות של נשים פלסטיניות, מתנחלות וחיילות שצילם מיקי קרצמן; מיצג בשם "הורי" שהציגה במוזיאון בת ים ב-2019 כחלק מהתערוכה הקבוצתית "עידן חדש".
שביד חלתה בסרטן כשמלאו לה ,45 אז גם החליטה ללמוד לתואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן.
בשנים האחרונות ניהלה חשבון אינסטגרם שבו פרסמה תמונות שצילמה לאורך השנים, בעיקר של אנשי תרבות ובוהמה תל אביבים.
