הפועל תל אביב אתלטיקס תתחרה ביום ראשון הקרוב בגביע אירופה למועדונים בריצות שדה בפורטוגל. המועדון הישראלי יתחרה בקטגוריית הגברים והנשים מול מועדוני אתלטיקה הטובים באירופה ביניהם פנרבחצ'ה מטורקיה, בנפיקה וספורטינג ליסבון מפורטוגל.

"יש התרגשות, זו התחרות הקבוצתית הכי חשובה עבור המועדון, זאת הפעם השלישית של הנבחרת בתחרות. אנחנו מגיעות כדי לצבור ניסיון ברמות הגבוהות באירופה וכמובן לייצג בכבוד את הפועל, העיר תל אביב ומדינת ישראל", אומרת האתלטית בורטוקן טסרה בראיון ל'דבר'.

מועדון רצי הסמטה השתתף בתחרות מאז 2017 ורשם את הישגו הטוב ביותר עם ההגעה למקום השישי עם נבחרת הגברים בשנה שעברה. נבחרת הנשים תתחרה בפעם השלישית ברציפות, לאחר שסיימה במקומות ה-12 וה-11 בשתי האליפויות הקודמות. השנה לראשונה מאז האיחוד עם עמותת הפועל אוסישקין, יתחרה המועדון כהופעל תל אביב אתלטיקס.

בנבחרת הנשים יתחרו: בורטוקן טסרה, מינטמר ביקאיה ומניהו סמאלין, שגדלו בעשור האחרון במועדון. את הנבחרת תחזק אלופת האליפות בשנה שעברה במדי הסמטה, הרצה הדרום סודנית אנג'לינה לוהליט (29) אמא לילד בן שש, שגדלה בקניה ומתחרה במסגרת נבחרת הפליטים העולמית. לוהליט השתתפה במשחקים האולימפיים בריו 2016 ובטוקיו 2020 בריצת 1,500 מטר ובשלוש אליפויות עולם.

אנג'לינה לוהליט במסיבת עיתונאים של נבחרת הפליטים באולימפיאדת ריו (צילום: AP/Peter Morgan)

במהלך התחרות שלושת המתחרות מאותה הקבוצה שיסיימו במקומות הגבוהים ביותר יעניקו את הניקוד לקבוצה. טסרה מסמנת את המטרות במהלך התחרות. "המטרה האישית שלי, היא לתת את הניקוד הכי טוב לקבוצה. יש השנה עשרים וארבעה מועדוני נשים והרמה גבוהה מאוד. ברמה הקבוצתית אנחנו מצפות להיות במקומות שתים עשר עד שש עשר".

"התאהבתי בזה ונשארתי"

טסרה (22) נחשבת בעיני המאמן יובל כרמי לכישרונית ביותר בין שלושת הרצות הישראליות: "יש לה פוטנציאל הרבה יותר גבוה. המטרה שהיא תכנס לרמה האירופאית הנמוכה. שכן תהיה בינלאומית ובארץ שתהיה מספר אחת שתיים בריצות 5,000 ו-10,000 מטר. שום דבר לא מפוצץ מדי, אבל מטרות צנועות וברות השגה".

טסרה נולדה בגונדר, אתיופיה. ב-2012 היא ומשפחתה עלו לארץ. אחרי שנה במרכז קליטה, הגיעו לשכונת ד' ביפו. לרצי הסמטה היא הגיעה בכיתה ח'. "הייתה תחרות בית ספרית בהדר יוסף, למדתי בבית ספר עמית. זאת הייתה התחרות הראשונה שלי, יצאתי לתחרות עם כמה חברות. בתחרות ראיתי את רותם (גנוסר, מנהל המועדון ל.ב.) דיברנו ואז הצטרפתי לרצי הסמטה".

בורטוקן טסרה (משמאל) ומינטמר ביקאיה (צילום: הפועל ת"א אתלטיקס)

בתחילת דרכן טסרה וסמאלין היו חלק מקבוצה של כ-30 ילדות המתאמנות ומתחרות במדי המועדון "בהתחלה התחלנו לכיף, באנו כמה חברות ועשינו קצת צחוקים. בכיתה יא' זה הפך למשהו יותר רציני", נזכרת טסרה. "באותה התקופה החברות כבר פחות הגיעו, כל אחת היה לה את הסיבה שלה. נשארנו שתי חברות ביחד שתמיד היינו הולכות לאימונים. לאט לאט הן יצאו, אני פשוט התאהבתי בזה ונשארתי".

מתחילת דרכה טסרה בלטה בריצת 3,000 מטר וזכתה פעמיים ברציפות באליפות ישראל לנערות ב-2019 ו-2020. שנה לאחר מכן היא זכתה במדליית הארד באליפות ישראל בריצת ה-10,000. ההתקדמות שלה נעצרה בעקבות מספר פציעות, אך ב-2023 החלה להגיע מחדש להישגים וסיימה במקום ה-3 באליפות ישראל ב-1,500 מטר בתוצאה 4:40.50 דקות.

טסרה סיימה לפני שלושה חודשים את שירותה הצבאי. היא רואה אופק באתלטיקה לצד הלימודים ומאמינה שעיסוק באתלטיקה העניק לה לחיים את היכולת להתמיד. "כל עוד את לא מתמידה אין לך שם תוצאות. איפה שאת מתמידה ונותנת את המקסימום שלך את רואה את התוצאות".

"פשוט מוותרים על השינה"

ביקאיה (31) היא הרצה הוותיקה יותר, נולדה בכפר ליד גונדר באתיופיה ועלתה לישראל בגיל שתיים עשרה. "הגעתי למרכז הקליטה באשקלון ואז עברתי לפנימית ימין אורט בחיפה". לענף האתלטיקה היא הגיעה בעקבות חברים מהפנימייה שהיו רצים והציעו לה להצטרף. "היו לי חברים שהכרתי מאתיופיה וראיתי שהם רצים ומביאים גביעים, הם היו אתלטים טובים ואמרתי אני גם רוצה להצטרף".

בגיל עשרים ואחת היא הצטרפה למועדון "רצי הסמטה", במדיהם השתפרה והפכה לאחת רצות המרתון הטובות בארץ. רגע השיא הראשון בקריירה שלה הגיע ב-2017, כאשר היא סיימה ראשונה בין הישראליות במרתון טבריה "זה לא הפתיע אותי. הייתי אז עוד חדשה במרתון. התרגשתי יותר מהתוצאה מאשר מהניצחון. שיפרתי את התוצאה שלי בערך ב-6 דקות", מספרת ביקאיה.

ההתקדמות שלה נמשכה. ב-2019 ניצחה בין הישראליות במרתון ת"א וסיימה שנתיים ברציפות במקום השני באליפות ישראל במירוצי שדה 2019 ו-2020. שנה לאחר מכן היא סיימה במקום השני במרתון הבלקן שנערך בקייב, אוקראינה עם שיא אישי ותוצאה 2:45:40 דקות. בשנתיים האחרונות סיימה פעמיים במקום השני באליפות ישראל במרתון טבריה ובמקביל זכתה פעמיים נוספות במרתון תל אביב.

באופן מפתיע, היא הגיע לכל ההישגים האלו, כאשר במקביל היא עובדת כסייעת בגן ילדים בפתח תקווה. כאשר ביקאיה נשאלת איך ניתן לשלב את שתי הקריירות ביחד? היא צוחקת וטוענת שפשוט "מוותרים על השינה". בשגרת החיים שלה היא מתחילה את היום בארבע וחצי לפנות בוקר, "אני מספיקה לרוץ, מתארגנת והולכת לעבודה שגם לפעמים מעייפת ומאתגרת. אני מסיימת בארבע ותוך שעה אני כבר מגיעה לאימון בתל אביב. כשאני חוזרת הביתה כבר אין עם מי יותר לדבר".

המאמן יובל כרמי מתאר את ביקאיה כדוגמה ומופת לאתלטית בישראל. "היא עובדת במשרה מלאה. עושה הכל בגישה חיובית. אף פעם לא מתלוננת, תמיד נהנית מהכל וממשיכה להתקדם בזכות זה. היא רצה שלא תהיה כבר בטופ האירופאי, אבל המטרה שלה היא להיות מרצות המרתון המובילות בארץ לכמה שיותר זמן".

מועדון רצי הסמטה הוקם מתחילת דרכו כפרויקט לילדות מאוכלוסיות מוחלשות בדרום ת"א "השקענו בזה המון לאורך השנים והיה לנו קבוצות ענקיות של ילדות. האתגרים של רצות באוכלוסיות מוחלשות כמו העדה האתיופית הם אדירים". מספר מנהל המועדון רותם גנוסר.

"למשל, לאבא של בורטוקן לקח שלוש שנים להחליט שהוא מרשה לה להגיע למועדון. היא כמובן הלכה בכל מקרה, אבל רק אחרי שלוש שנים הוא הבין שזאת מסגרת טובה בשבילה, שגם עוזרת לה בלימודים", ממשיך ומסביר את הקושי והאתגר, "באכלוסיות כאלו יש לזה גם עלות. כאשר הילדה לא נמצאת בבית, זה עולה כסף. היא לא בבית, היא לא מטפלת, היא לא מנקה. משהו אחר צריך לעשות את זה במקומה".

מינטמר ביקאיה (מימין), יניב קוהוט ובורטוקן טסרה. בתחרות ל-10 ק"מ בוולנסיה (צילום: הפועל תל אביב אתלטיקס)

שתי האתלטיות מדגישות כנקודת מפתח את האווירה המשפחתית המיוחדת הקיימת במועדון שהיה להן כבית "אנחנו מרגישות פה כמו משפחה", אומרת ביקאיה. "יובל, שעוזר בתור מאמן ויש את רותם (גנוסר) שעוזר בכל מה שאנחנו צריכות. מרגישות כמו בבית". מוסיפה טסרה. "החיבור המיוחד שיש בין כולנו. יש הרבה גיבוש במועדון. למשל היציאה המשותפת למחנות אימונים בחו"ל".

טסרה שהגיעה מהדור הצעיר יותר וגדלה כנערה במועדון, מדגישה גם את השילוב החשוב בין הלימודים והאתלטיקה ששמים אליו דגש במועדון. "ממש מקפידים אצלנו על הקטע הלימודי ומשלבים את שניהם ביחד וכך גם התחלנו במועדון. בתור תלמידה קבלתי עזרה במתמטיקה ואנגלית. גם היום אני מתכננת להמשיך לשלב את שניהם".

"כדי שיהיו נערות באתלטיקה, מישהו צריך להתעורר ולתמוך בהן כמה שיותר"

העובדה שהפועל אתלטיקס מעמידים שנה שלישית נבחרת נשים היא לא דבר מובן מאליו, ביחס למיעוט אתלטיות בוגרות בישראל. כדי להגיד את כמות הרצות, ביקאיה מאמינה שאיגוד האתלטיקה צריך לעזור יותר לספורטאיות הצעירות בתמיכה כלכלית בסיסית כמו קניית נעליים.

"בישראל איגוד האתלטיקה לא עוזר כל כך. הוא לא ממן לרצות צעירות דברים. אנחנו מנסות לעשות את מה שניתן, אבל אין לנו מי שיעזור נגיד אפילו לקנות נעליים מתאימות. אין הרבה בנות שיבואו ויזרקו אלף שקל לנעלי ריצה תחרותיות. נערות צעירות כדי להצליח צריכות תמיכה, זה קשה מדי בלי תמיכה. כדי שיהיו נערות באתלטיקה משהו צריך להתעורר ולתמוך בהן כמה שיותר".

טסרה מאמינה שהפתרון גלום בהגדלת החשיפה בבתי הספר לענף האתלטיקה. "צריך להתמקד יותר בבית ספר. אני חושבת שרק כך נוכל למצוא את הבנות שירצו להצטרף".

המאמן יובל כרמי חושב צעד קדימה ומוסיף שרק על ידי הגדלת בסיס הפירמידה של כמות הנערות בענף, יצלחו להגדיל את כמות ספורטאיות העלית בישראל: "זאת אולי קלישאה, אבל בעיני מהכמות תצא האיכות. צריך לגרום שיהיו הרבה ספורטאיות שירוצו. אפשר לפי דעתי לספור על שתי ידיים את מספר הרצות שיש לנו בארץ בתפיסה הזאת. אני חושב שצריך כמות הרבה יותר גדולה של נערות תעסוקה בתחום הזה, כדי שנוכל ליצור פה שכבה מספיק גדולה של רצות תחרותיות. זה הכלל שצריך להנחות אותנו, מאשר במקומות רבים המעדיפים להשקיע רק בדובדבן".