האופוזיציונר החשוב והמפורסם בעולם הרוסי, אלכסיי נבלני, מת לאחר 1,125 ימים בכלא. משפחתו, שותפיו ותומכיו הרבים ברוסיה ומחוצה לה משוכנעים – נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הורה על רציחתו.
גם שבוע לאחר מותו, או רציחתו, של נבלני, רב הנסתר על הגלוי. אתמול (חמישי) דיווחה האם שנתנו לה לראות את הגופה, אך סירבו לאפשר לה להביא אותו לקבורה. מלבד זאת כל מה שיש לעורכי הדין ולאימו לודמילה הוא מסמך משפטי בן עמוד אחד שמודיע שנבלני נפטר מ"סינדרום המוות הפתאומי" ביום שישי שעבר בשעה 14:17 שעון מוסקבה, לאחר שחש ברע והתעלף בסיבוב מחוץ לתא.
מושבת העונשין שהיה כלוא בה זה חודשיים מתועדת מכל זווית ומכל פינה, והחצר הקטנה שנבלני עמד בה בזמן שחש ברע והתעלף (אם להאמין לרשויות) מצולמת 24 שעות ביממה – אבל שירותי הביטחון טוענים שאין תיעוד מהרגע עצמו.
"זה יישמע אולי מפתיע, אבל נבלני לא ספג כמעט אלימות פיזית במשך כל תקופת הכליאה שלו", מספר ל'דבר' דוד פרנקל, כתב אתר החדשות מדיזונה, שעקב אחר מצבו של נבלני במשך כל תקופת מאסרו. "הקרמלין אסר על כך מפורשות. מערכת הכליאה שמרה עליו בקפדנות, וקשה לדמיין תרחיש שהיה קורה לו משהו בלי יישור קו מול פוטין עצמו. לנקמה אישית אין מקום בהסבר למה הרגו אותו עכשיו".
שמותיהם של הסוכנים שניסו להרעילו, ואפילו התוודות של אחד מהם בניסיון הכושל, נחשפו על ידי נבלני בפעולת חשיפה מתועדת שנכנסה לסרט הדוקו הנושא את שמו שזכה באוסקר אשתקד. חלק מהסוכנים הודחו והשירות ספג מבוכה קשה. גם פוטין עצמו, סוכן השירות בעברו, לא אהב את הגילוי, בלשון המעטה. עם זאת, המעקב של פרנקל אחר תנאי כליאתו של נבלני בשלוש השנים האחרונות שולל אפשרות לנקמה אישית של הסוכנים. הדברים האלו, אומר פרנקל, פשוט לא עובדים ככה במערכת הפוטיניסטית. עם זאת הוא עדיין לא סומך עליהם. "גם כשהגופה תוחזר, ואני מאמין שתוחזר, לא נוכל להסתמך על הממצאים שלהם, מכיוון שמדובר באותם האנשים שניסו להרעיל את נבלני באוגוסט 2020".
מה יסתיים קודם: המשטר של פוטין או חייו של נבלני?
מאז מעצרו של נבלני בפברואר 2021 הוא מעולם לא הופיע פיזית בבית המשפט. כל ההליכים המשפטיים עמו מנוהלים מרחוק. בכל הדיונים עליו מביאים אותו לחדר בתוך מתקן מעצר או כליאה עם מצלמה ומיקרופון, ומשדרים מרחוק לבית המשפט במוסקבה. "ככה יכולנו לעקוב ולראות שהוא נראה בסך הכול בריא ובמצב סביר", אומר פרנקל. בצילום האחרון שלו, יום לפני מה שרשות הכליאה טוענת שהיה יום מותו, הוא צולם מתבדח במצלמות עם השוטרים והשופטת שדנה בענייניו. "כל הדיבור על כך שהוא היה חולה או משהו בו היה לא תקין מעלה הרבה מאוד סימני שאלה".
ב-17 בינואר, יום חזרתו לרוסיה מהטיפול הרפואי שעבר בגרמניה לאחר הרעלתו, נבלני עוכב בביקורת הדרכונים בנמל התעופה שרמטייבו במוסקבה. משם נשלח לתחנת המשטרה ונערך לו משפט בו במקום. "זה היה חסר תקדים", אומר פרנקל, השופטים וכל מערך התביעה הגיעו לתחנה כדי לקבוע בפסיקה איפה יתקיים המשפט עצמו".
המדינה ביקשה להוכיח שהוא אשם במעילת כספים שקשורה בקרן למלחמה בשחיתות שהקים עשור קודם, ודרכה חשף עשרות מקרי שחיתות ענקיים שנקשרו, בין היתר, בנשיא פוטין והנשיא לשעבר, דמיטרי מדבדב. "את המשפט הוחלט לקיים במתקן מעצר כמה מאות קילומטרים מחוץ למוסקבה, בית המשפט המוסקבאי הגיע עד אליו, וכל הדיונים התקיימו בתא המעצר. זה היה מהלך מכוון כדי להרחיק אותו ממוקדי ההפגנות ומתשומת הלב התקשורתית".
בהמשך הואשם נבלני בפעילות טרור, וגם שלושה מעורכי הדין שלו הואשמו בחבירה לארגון טרור. הוא קיבל עוד שני עונשי מאסר מצטברים של 30 שנה. אילו נשאר בחיים ומרצה את כולם, היה יוצא מבית הכלא בן 77. באוגוסט האחרון כתב מבית הכלא שהוא מבין שאלו חייו שלו מול חיי המשטר: "מה יסתיים קודם?"
בדצמבר האחרון הועבר לחוג הארקטי כדי להרחיקו כמה שיותר מייצוג משפטי ומסביבה חברתית, ואז לראשונה הקשר איתו ניתק יותר משבוע ולא היה ידוע מה מצבו. את החודשיים האחרונים בחייו העביר במושבת העונשין 'הזאב הפולארי' שליד הכפר חארפ במחוז ימלו-ננץ. זה היה בית הכלא הצפוני ביותר ברוסיה, שנבנה כגולאג בימי סטלין ונמצא 2,000 ק"מ צפון-מזרחית ממוסקבה, העיר שחי בה ופעל בה רוב חייו. בפברואר האחרון הטמפרטורה הממוצעת שנמדדה בו עמדה על מינוס 22 מעלות.
"זו רק השערה, אבל יכול להיות שבתחילת הכליאה אולי הייתה מחשבה שיוכלו להשתמש בנבלני בתור קלף מיקוח מול סנקציות מערביות", אומר פרנקל. "אולי חשבו שיוכלו להחליף אותו במרגלים או בכל דבר שמקדם את מדיניות החוץ הרוסית מול המערב. אולי סתם לא רצו לרצוח אותו על ההתחלה, כי אז הרצח היה גלוי מדי. אבל בגדול, זה יכול היה לקרות בכל רגע נתון לאורך כל תקופת הכליאה".
אז למה דווקא עכשיו?
"יוליה נבלניה, אשתו, טענה שהיא מכירה את המניע, את המועד שנבחר ואת האנשים שעומדים מאחוריו, ואמורה לחשוף אותם בימים הקרובים. יש שמקשרים את זה לבחירות לנשיאות במרץ, אבל בעיניי זה טיפשי. אין על פוטין שום איום פוליטי. כלל".
"התחושה שלי היא שרוסיה נמצאת כיום בנקודה הכי בטוחה שהייתה בה מול המערב אחרי שנים. התגלה שהסנקציות כמעט חסרות תועלת. הכלכלה הרוסית חזרה לצמוח והמצב באוקראינה הראה שרוסיה יכולה לעשות מה שבא לה – והעולם ימשיך בשלו. פוטין אולי חשש בהתחלה מההשלכות של הסנקציות על השלטון שלו, אבל עכשיו הוא מבין שזה שטויות. לא הולאמו נכסים של אוליגרכים בחו"ל, אין מצור קשה על ייבוא, יש תעשייה צבאית פורחת. הוא צודק, אף אחד לא יעשה לו כלום בעקבות מותו של נבלני. אז למה להשאיר אותו בחיים?"
משטר ענישה קיצוני, יותר מ-300 יום בבידוד והשראה מנתן שרנסקי
כתבי האתר מדיזונה עוקבים מקרוב אחר כליאתו של נבלני מיום מעצרו. אתר החדשות, שהקימו לפני יותר מעשור חברות קולקטיב פוסי ריוט, נועד להפוך למרכז מידע על כל מה שמתרחש בבתי הכלא ובמושבות העונשין הרוסיים, מערך עצום ממדים שמשתרע על פני אלפי קילומטרים, ומחזיק יותר מ-300 אלף איש.
"מערך העונשין הרוסי הוא יורשו של הגולאג הסובייטי. בפועל, אין בו כמעט בתי כלא", מסביר פרנקל. "מושבות עונשין הן מעין מחנות עבודה שבתוכם יש גם מתקני כליאה. זה עולם בתוך עולם. יש שם תעשיות ייצור. שירותי רפואה, חינוך, תעסוקה ותרבות. מערכות היררכיות שלמות ותקשורת פנימית בין אלפי מוקדים שמשתרעים מהצפון הארקטי עד המזרח הרחוק. איך הבנו שגופתו של נבלני ככל הנראה יצאה החוצה? זיהינו את כלי הרכב שהוציא אותה, שהורכב במושבת עונשין אחרת, ומשמש את מערך הכליאה".
בית המשפט מצא, כמובן, את נבלני אשם. הוא נידון לשלוש וחצי שנות מאסר ונשלח למושבת עונשין פוקרוב, מרכז כליאה ענק במחוז וולדימיר, הנמצא כ-300 ק"מ מזרחית למוסקבה. "זו מושבת עונשין מהקשות ברוסיה. סוהרים מפרקים שם במכות, מענים ואונסים אסירים על בסיסי יומיומי", אומר פרנקל. "פרסמנו תחקיר מקיף, מגובה בעדויות מבפנים, על כך שבמושבה היה סוהר שאנס אסירים עם עת חפירה כחלק מנוהל שגרתי של ענישה. כל הדברים קורים בחסות הנהלת הכלא ובאישורה. היא שולטת באלימות הזו, להבדיל מבתי כלא שאת האלימות בהם מנהלים ומארגנים האסירים. נבלני נשלח לשם בשם בכוונה, כדי שמצד אחד האסירים לא יפגעו בו, ומצד שני, יהיה נתון למשטר ענישה קיצוני".
עד כמה קיצוני? על פי עדויות שהביאו חברי מדיזונה משיחות עם אסירים שיצאו ממושבת העונשין, מדובר במשטר משמעת בלתי אפשרי, מלווה בטרור על בסיס יומיומי מצד מערך הכליאה. למשל, ההשכמה בבית הכלא נקבעה ל-06:00 בבוקר, וב-06:00 ושנייה אחת אסור היה לנלבני לשכב או לשבת. אם נתפס לא עומד צמוד לקיר באופן שהסוהרים דרשו או ציפו, לא סגר את הכפתור עד הסוף בבידוק התאים, או הסוהר לא שמע אותו עונה בוקר טוב חזק מספיק – כל סטייה קטנה כזו מהקו המשמעתי שלחה את נבלני ישר לתא הבידוד (SHIZO). "מדובר בכלא בתוך בית הכלא", מסביר פרנקל.
כדי להמחיש את התנאים הבלתי אפשריים, מדיזונה יצרו הדמייה של תא הבידוד. מדובר בחוויה קלסטרופובית מבעיתה של כלוב בגודל 2.5 על 3 מטר, ללא תאורה מבחוץ. מים קפואים ובלתי ניתנים לשתייה בברז. רוב הזמן שהה בו נבלני לבד, כשברקע מושמעים ברמקול נאומים של פוטין. במכתביו ציין נבלני שאם כבר אסיר היה מוכנס לתא – הסוהרים היו דואגים שהוא יהיה המסריח ביותר בכלא.
החוק הרוסי קובע שאסיר לא יכול לשהות בתא כזה יותר מ-15 יום. נבלני העביר בו במצטבר כמעט 300. "אתה יכול להעביר בו 15 יום, וברגע שתצא יגידו שהחולצה שלך מרושלת מדי – ואתה חוזר שוב ל-15 יום", אומר פרנקל. "גם ביום שהוכרז בו מת הוא היה כלוא בתא הבידוד".
הדרך של נבלני לתקשר עם עולם החיצון הייתה דרך ספרים ומכתבים שהעבירו לו עורכי הדין, והוא העביר את תשובותיו בחזרה. אחד המכותבים היה אסיר הציון לשעבר, נתן שרנסקי. נבלני סיפר כיצד ספרו של שרנסקי על תקופת מאסרו בברית המועצות היה השראה עבורו.
למה שלחו את נבלני דווקא למושבה ההיא?
"מהמעקב שלנו אי אפשר להגיד שזו הכתובת הראשונה לאסירים פוליטיים. יש ברוסיה של היום יותר מ-1,000 מקומות אחרים. זו מושבת עונשין אזורית לעבריינים מקומיים, אבל המוניטין שלה ידוע בתור כזו שיודעת להוציא מהאסירים שלה, בלחץ ועינויים, מידע שהרשויות חפצות בו. הסוהרים יודעים לגרום לעבריינים להלשין על חבריהם לכנופייה ולבעלי עסקים למסור לרשויות את שותפיהם לעסק.
"אנחנו לא מצאנו איזה סיבה מיוחדת שנבלני נשלח דווקא לשם, פרט לתנאים הבלתי אפשריים שנועדו למרר את חייו. התיקים שניהלה המדינה נגדו על שחיתות וניסיון להמרדה היו תפורים מראש, ולכן לא היה צריך להוציא ממנו שום מידע. מה שכן, המושבה הייתה קרובה יחסית למוסקבה, וממנה הגיעו עיתונאים של ערוצי התקשורת הממשלתיים כדי להראות בכתבות מבוימות את תנאי הכליאה 'המפנקים' שלו".
מאנונימי שמזוהה עם החוגים הלאומניים למנהיג האופוזיציה המוביל
ב-2012-2011 התקיימו ברחבי רוסיה הפגנות רבות נגד השלטון בעקבות זיופים בקנה מידה לאומי שהתגלו בבחירות לפרלמנט ולנשיאות. ההפגנות הוציאו יותר מ-100 אלף איש לרחובות. הסוציולוג הגרמני-רוסי, מישה גובוביץ', בחן לעומק את הסיסמאות, את הפוסטרים ואת הדרישות שהציגו המפגינים במה שנחשב בזמנו למחאה הגדול ביותר מאז נפילת ברית המועצות. הוא קבע שלנבלני היה תפקיד מפתח בהפגנות, והוא עתיד להוביל את המחאה.
באותן שנים האופוזיציה הרוסית כבר ידעה כמה מנהיגים בולטים, בהם הפוליטיקאי הוותיק בוריס נמצוב, חברו הקרוב של נבלני, שנרצח ב-2015, והפוליטיקאי איליה יאשין, שבשנה האחרונה השלטון גזר עליו 8 שנות מאסר. נבלני, דמות אנונימית יחסית שלא הייתה מוכרת מחוץ למוסקבה, ושעד אז היה מזוהה עם החוגים היותר לאומניים של האופוזיציה הרוסית, תבע בזמן המחאה את הסיסמה "מפלגת הנוכלים והגנבים" בהקשר מפלגתו של הנשיא פוטין, 'רוסיה מאוחדת'. במוסר עבודה נוקשה, כרימה והומור ציני משובח, הוא יצר תנועת מחאה חדשה שביקשה לדבר לא רק על זכויות אדם והליך בחירות הוגן, אלא להצביע על זרע הפורענות של השלטון הרוסי – השחיתות המערכתית.
גובוביץ' הראה שנבלני הצליח, יותר מכל אחד אחר, לפניו ואחריו, לקשור בין ביקורת על פערים חברתיים קיצוניים, על שירותי המדינה הירודים ועל חוסר היכולת של הרוסי הממוצע להתפרנס באופן הגון ובין חוסר יכולתו להשפיע על מי יהיה מנהיג המדינה. לכל זה הוא קרא 'שחיתות'.
במקביל לקריירה פוליטית, הקים נבלני קרן מיוחדת שכל מטרתה לחשוף את השחיתות הזו לעיני כול. והוא הצליח בענק. ערב מותו, הקרן, שכמעט כל חבריה נמצאים כיום מחוץ לרוסיה, פרסמה במשך עשור תחקירים וסרטונים שנבלני חשף בהם את אחוזות היוקרה של מנהיגי המדינה, ואלה רשמו יותר מ-150 מיליון צפיות. בהפגנות הענק שהתקיימו ברוסיה עם מעצרו ב-2021 הייתה נוכחות מובהקת לצעירים בשנות ה-20 לחייהם, קהל תומכיו הגדול ביותר, שגדל על עשור של תחקירים ויראליים.
"עבור רבים נבלני הוא היה הסמל לאפשרות לשינוי. הוכחה שיש אדם שיכול לקחת את הציבור לכיוון של משהו שאפשר לקרוא לו חיים נורמליים", אומר פרנקל. יום לאחר מותו כתב ב-X (טוויטר לשעבר) שהייתה לו תקווה, צינית במידה, שכמו מנדלה, נבלני אולי ישתחרר עוד 20 שנה, ומשם יוכלו להמשיך לאנשהו. עכשיו גם ה'אנשהו' הזה איננו.
"גם אלו שלא אהבו אותו, משמאל ומימין, ידעו שרק נבלני יודע איך להוביל ציבור גדול לתוך תנועה פוליטית. הוא באמת היה הפוליטיקאי הכי חזק ברוסיה אחרי פוטין, והוא שילם על כך בחייו. העיניים של כולנו כיום נושאות ליוליה אישתו, שאמרה שתיקח את המושכות משם".
האם אפשר לדבר כיום על עתידה של האופוזיציה הרוסית?
"בכנות, קשה להגיד אם בכלל יש אופוזיציה כזו. אין בחירות. אין מאבק פוליטי. לא נשמע סביר שצבא אוקראינה יהרוג את פוטין, או שהוא ימות תוך כדי התקוממות פנימית מהסוג שפריגוז'ין עשה בקיץ האחרון.
"בתוך רוסיה יש עדיין תחקירים מקומיים על שחיתות, הפגנות תמיכה באוקראינה, נגד המלחמה וביקורת על היחס לחיילים בחזית, אבל אלו איים קטנטנים, ללא כסף או כוח, מנותקים אחד מהשני, ואין להם שום יומרה להשפיע על השלטון. האמת המרה היא שהשלטון דרס לחלוטין כל מוקד התנגדות קיים, ועם רציחתו של נבלני, הוא סיים בהצלחה את המעבר ממשטר של דיכוי והשתקה למשטר של טרור גלוי לעיני כול".
