העצרת המרכזית של מטה משפחות החטופים התקיימה הערב (שבת) בכיכר התרבות בתל אביב, בצלן של ידיעות בתקשורת על התקדמות אפשרית במו"מ על עסקת חטופים חדשה בעקבות "פסגת פריז השנייה".

קודם לכן צוטט גורם מדיני בכיר שאמר כי "אנחנו עדיין רחוקים מעסקה, אבל חמאס ירד מחלק מדרישותיו״.

גל, חברתה של נועה ארגמני, החטופה בעזה, אמרה: "אזרחי ישראל מסרבים לנרמל את המצב שבו אחינו ואחיותנו חטופים בעזה. הם נמקים לאט-לאט בזמן שהחיים במדינה נמשכים. אין לנו להמשיך בשגרה בלי שהחזרנו אותם הביתה". גל הוסיפה: "נועה, מי מחבק אותך כשקר לך ומי אומר לך שמותר לך לבכות מתחת לשמיכה. ועל מה את חולמת? על היום שאחרי? על עכשיו? זה תיכף ייגמר, תאמיני לי. ומי אומר לך 'זה בסדר, זה העולם שמשוגע?'".

נדב סגל, דודו של אליקים ליבמן, שנחטף לעזה מהמסיבה ברעים, אמר: "כל פעם שהעם הזה היה מפולג, חטפנו מכות קשות ואם אליקים היה פה, הוא היה אומר שרק יחד ננצח".

שחר לוי, בנו של איתן לוי, שגופתו מוחזקת עדיין על ידי חמאס בעזה, נאם בעצרת: "היום קשה לי יותר מתמיד. כי היום הוא היה צריך לחגוג יום הולדת 54. אני פה, למרות הקושי, כדי להיות ליד המשפחה החדשה שלי – משפחת החטופים. אנו אומרים כי אנחנו מאמינים בנציגי ישראל בפריז. היפכו כל אבן ואל תרפו עד שתשיגו עסקה שכוללת את כולם. גם את הנרצחים. גם את גופת אבי, כדי שתחזור לקבורה יהודית בארצנו… די למשיכת הזמן. אוזלים הסיכויים. די לכאב המשפחות".

פרופ' איתי פסח, מנהל ביה"ח ספרא לילדים שטיפל בחטופים ובחטופות שחזרו מהשבי: "אני עומד לפניכם היום כנציג של כל מי שטיפלו בשבות ובשבים, ילדים, נערים ונערות, נשים וגברים, צעירים ומבוגרות שחזרו משבי חמאס. עמדנו נרגשים חסרי מילים אני ואנשי הצוות שאיתי, בבית חולים ספרא לילדים ובשיבא ובבתי החולים האחרים לקבל את פני אלו שחזרו. יחד עם המשפחה היינו הראשונים לפגוש אותם, לבכות דמעות של אושר והקלה, אבל גם הראשונים להבין ולראות את הנזק והפגיעות הקשות שחוו. הבנו מיד שלמרות שכלפי חוץ מול המצלמות הן נראו חזקות הפגיעה בהן קשה והנזק גדול. הפציעות והצלקות שנגרמו להן בחטיפה כשלגופן רק פיג'מה, יחפות נגררו על החצץ בשדות, הוכו, הושפלו, חוללו ,נסקלו באבנים ומקלות על ידי ההמון ומנסות לגונן על הילדים שאיתן. פציעות אלה עדיין ניכרות. ספק אם אי פעם יחלימו".

איל אשל, אביה של רוני אשל ז"ל, שנרצחה ב-7 באוקטובר בבסיס הצבאי בו שירתה, אמר: "כל כך הרבה אנשים לא נמצאים פה. רק התמונות שלהם. הלב מתכווץ מכאב… מעבר לאסון הנורא של אותה שבת שחורה שקרתה לכולנו, הגילויים החדשים שנחשפים כמעט מדי יום, מזעזעים לא פחות. אני מתבייש. כל מה שגדלתי עליו התפוצץ לי בפרצוף. נשברתי כשרוני שלי, הבכורה שלי, נרצחה באכזריות בצורה שפלה, אבל התרסקתי כשהבנתי שלא טרחו לתת לבנות נשקים, שלא היתה דרך מילוט – ההבנה המזעזעת היא שהן היו חיילות של אף אחד".

"אם החיילים שברחו מהחמ"ל היו לוקחים איתם את החיילות, הכול היה נראה אחרת. ערכי צה"ל נמחקו באותו יום. גם כל הצוות של החיילות של נחל עוז נמחק באותו יום. זה אחד האירועים הקשים ביותר בתולדות צה"ל והוא חייב להיחקר ללא משוא פנים".

אלוף (מיל') עמירם לוין: "לא משאירים פצועים, שבויים וחטופים בידי האויב. על הצו המוסרי הזה קמה מדינת ישראל ועליו שמר העם היהודי לאורך השנים. בלעדיו אין לנו זכות קיום כאן. הדילמה בין ניצחון על חמאס לבין ניצחון מוסרי של החזרת חטופים כלל לא קיימת. חמאס, כמו גם חיזבאללה, לא בא לנצח את צה"ל, אלא לפורר את החברה שלנו ולערער על עצם קיומנו – לכן, הניצחון היחידי הוא החזרת החטופים. עוד נזדקק לצבא חזק ולחיילים שיחרפו את נפשם, אבל בלי החטופים זה פשוט לא יקרה".

השחקן האמריקני מייקל רפפורט, הגיע לעצרת ונשא דברים: "הייתי פה בדצמבר ולא האמנתי שאהיה פה שוב אחרי 70 ימים… אני מבין כמה קשה לכם, כמה אתם מתאמצים כדי להחזיר את בני המשפחה שלכם הביתה. עשיתם הכל, פגשתם את כולם, אפילו את האפיפיור. זה מחליא אותי שאתם צריכים להתחנן בפני האנשים שיכולים להחזיר אותם ושנטשו אתכם. כולם צריכים להתבייש. מגיע לכם יותר טוב מזה… אני יודע שזה לא הרבה, אבל אני רוצה לתמוך בכם, לגעת בכם, להקשיב לכם, ולהגיד לכם שיש הרבה אנשים שתומכים בכם ואוהבים אתכם. אנחנו מתפללים עבורכם. אני קורא לשחרר את כולם. עכשיו!"