עבודותיהם של שלושה מנרצחי 7 באוקטובר, ענבר היימן (PINK), אביתר (תרי) קיפניס ורועי עידן; ושל החייל יונתן חצור שנפל בעזה, מוצגות בתערוכה "שבעה באוקטובר", שנפתחה שלשום (ו') במוזיאון "אנו" בתל אביב, בנוכחות קהל רב.

בתערוכה, המוגדרת כ"מרחב של כאב, אובדן, זכרון, זעם וצער", מוצגות עבודות של 25 אמנים, בהן גם כאלה שנוצרו על ידי אמנים שחוו בעצמם את אירועי השבת השחורה, ועבודות שנוצרו עוד לפני האסון, אך קיבלו משמעות חדשה לאורו.

מיצב שבעה באוקטובר, קיר המוקדש לענבר היימן ז"ל. עבודה של פינק (צילום: לאוניד פדרול)

ענבר היימן, אמנית גרפיטי, נרצחה במסיבה ברעים. חבריה מספרים שהבחירה בשם PINK קשורה לאהבתה לצבע שמאפשר מבט אופטימי על העולם. מלבד עבודת הגרפיטי, מוצג בתערוכה קישור לסריקת קליפ, "קשה לי" – מילים של היימן שהלחין פטריק סבג.

אביתר (תרי) קיפניס, חבר בארי, נרצח יחד עם המטפל הפיליפיני שלו פול וינסנט קסטלווי. בת זוגו, לילך קיפניס, שהוגדרה תחילה נעדרת, נרצחה גם היא. קיפניס היה איש אשכולות, החל מעיסוקו בקידום השלום ועד תפקיד ריכוז בעמותת "פעמונים", המסייעת למשפחות לצאת ממצוקה כלכלית. שנים רבות הוא עסק באמנות וצורפות, למרות מגבלותיו הגופניות.

נוף בארי עם אקליפטוסים שרופים. ציור של אביתר (תרי) קיפניס ז"ל. אקריליק על בד (צילום: יובל חי)

צלם העיתונות רועי עידן ז"ל מכפר עזה, נרצח ב-7 באוקטובר עם בת זוגו סמדר. ילדיהם הגדולים, מיכאל ועמליה, התחבאו בארון וניצלו. הבת הצעירה, אביגיל, נחטפה לעזה וחזרה משבי החמאס לאחר 50 ימים. "רועי אהב לצלם אירועים והתרחשויות, אך יותר מכל אהב לצלם את הטבע", מצוטטים בני משפחתו ליד סרט ווידאו אודותיו המוצג בתערוכה.

ללא כותרת. עבודה של יונתן חצור ז"ל. טכניקה מעורבת על נייר 21X15 ( צילום: Jerusalem fine art)

החייל יונתן חצור נפל בקרבות בעזה. "יונתן אהב לצייר חיות, ציפורים ועופות", ספרו חבריו, "הוא אהב לחקור דימויים של שילובים בין אדם לחיה, אדם ומכונה ואנושיות ומפלצתיות".

צריפי החיילים, פנורמה. עבודה של זיווה ילין 2018, אקריליק וזפת על בד 60X120 (צילום: רן פלוטניצקי)

זיוה ילין, חברת בארי ואוצרת הגלריה הקיבוצית שנחרבה ב-7 באוקטובר, כתבה ליד עבודתה המוצגת בתערוכה: "האדום הוא הרגש הטהור, עוצמה רגשית ומהפנטת, תשוקה ואהבה. כשהוא חובר לנופי ילדותי ולדמויות שאני מציירת, הוא מקבל משמעות עמוקה של שייכות וקשר למקום שאני חיה בו: לדרכים, לעצים, לילדה שהייתי ועדיין חיה בתוכי. מסרבת לעזוב".

לילה בקיבוץ מפלסים. עבודה של אבישי פלטק. שמן על פשתן 2018. סדרת לילה בקיבוץ (צילום: רן פלוטניצקי)

חלק מהעבודות בתערוכה נוצרו לפני 7 באוקטובר, אך קיבלו משמעות חדשה לאחריו. אחת מהן היא סדרת ציורים של פנסי רחוב בקיבוצי עוטף עזה בלילות, של האמן אבישי פלטק. בתערוכה מוצג גם הסרט "יומן מלחמה", שנוצר בשיתוף "עדות מקומית", וכולל 300 תמונות של צלמי עיתונות מ-7 באוקטובר עד חודש דצמבר. אוצרות התערוכה הן כרמית בלומנזון ומיכל הומינר, והיא תינעל ב-1 בנובמבר 2024.

"התערוכה אינה מסכמת דבר, ואינה מתיימרת אפילו לספק פרספקטיבה למתחולל באמנות הישראלית מאז 7 באוקטובר", אומרת אוצרת המוזיאון, ד"ר אורית שוחם-גובר, "היא מבקשת רק להעמיד תמונת מצב רגעית ולהעיד על פרץ היצירה הייחודי שעלה בחברה הישראלית מאז תחילת המלחמה. אנו מרגישים שגם כאשר תסתיים המלחמה, לא ניתן יהיה לחזור לשגרה בלי לזכור ולהזכיר דרך קבע את הכאב, האובדן, התסכול, הזעם והצער העמוק".

עוד משתתפים בתערוכה: שי אזולאי, אודליה אלחנני, אייל אסולין, רז בן עמי, סופי מקאי-ברזון, שירה גלזרמן, יוסף ז'וזן דדון, שיראל הורוויץ, מרים כבסה, צביקה לחמן, חיים מאור,  אורן פישר, עמית קבסה, עירית רגב, ניל וקארן רומנו, שירלי שור, ליאור שטיינר, דינה שנהב וקרן שפילשר.

התערוכה תימשך עד 1 בנובמבר 2024