הדר אופיר פורר יצאה בחודש נובמבר לתחרות 15 ק"מ כביש בהולנד. היא עשתה זאת בלב חצוי, כאשר שניים מאחיה משרתים ונלחמים באותה העת בעזה. "הם בכלל לא ידעו שנסעתי לתחרות, הרגשתי לא נעים ללכת עכשיו לתחרות בחו"ל", מספרת אופיר פורר בראיון ל'דבר'. "מבחינת הקהל והאווירה של התחרות, היו אנרגיות מטורפות ובארץ, לעומת זאת, מודיעים לצערנו כל יום על מישהו שנהרג".
"זאת הייתה תחרות משמעותית עבורי. המאמן שלי דן סלפטר, אמר לי שיש תחרות בחו"ל וזאת החלטה שלי עם אני נוסעת או לא. מצד אחד אין תחרויות בישראל, אז ברור שמבחינתי להתחרות עכשיו זאת המטרה הכי גדולה. מצד שני המציאות בארץ כל כך הזויה, האופציה לצאת מהארץ הרגישה לי כל כך מנותקת ולא קשורה".
אופיר פורר בת ה-26 ממכבי תל אביב, המתמחה בריצות למרחקים בינוניים, מצאה את עצמה במאבק פנימי ודילמה האם לצאת לתחרות בזמן מורכב זה. "בסוף זה לגמרי לבחור בחיים, הרגשתי שהאופציה השנייה היא לשבת בבית ולא לעשות כלום. זאת השליחות שלי, לייצג את המדינה שלנו בכבוד".
לתחרות בהולנד יצאה אופיר פורר עם חברתה למועדון לונה צ'מטאי סלפטר, שסיימה את התחרות במקום השני בתוצאה של 47:55 דקות. אופיר פורר סיימה במקום ה-15 ב-52:46 דקות.
"באתי לקו הזינוק עם המחשבה של איך עכשיו אני עושה את הכי טוב שלי. החלטתי שאני נלחמת על הריצה הזאת כמו כל אחד שנלחם עכשיו במדינה. לא הרגשתי שאני מתאמצת, אלא היה משהו מעבר שדחף אותי קדימה. זאת הייתה תחושה מאוד חזקה והיה מאוד מספק בשבילי. נתתי את כל כולי והרגשתי שייצגתי את המדינה שלנו".
"רציתי שמישהו יראה אותי ויגיד לי שאני יכולה"
אופיר פורר, שגדלה ביישוב עפרה מהמועצה אזורית מטה בנימין, היא אחת הספורטאית הבודדות המגיעות מהציבור הדתי. כילדה היא הייתה מאוד ספורטיבית, השתתפה בתחרויות ריצה ושיחקה כדורעף באולפנה.
בכיתה ט' ניצחה במקצה ל-2,000 מטר מרוצי שדה באליפות בתי הספר הארצית וב-2014 ייצגה את ישראל עם קבוצת רצות מאולפנת עופרה באליפות העולם לבתי הספר ב-3,000 מטר מרוצי שדה שהתקיימה בעמק בית שאן. "שנות החטיבה והתיכון היו בשבילי מאוד פעילות וספורטיביות. בכדורעף הפן הקבוצתי היה מאוד משמעותי. נהניתי גם לרוץ ולצאת לתחרויות".
בסוף התיכון, אופיר פורר עזבה את עולם הספורט והמשיכה את חייה. "הלכתי לשירות לאומי לשנתיים, עשיתי הדרכת טיולים. אחר כך הלכתי ללמוד חינוך גופני. מבחינתי עזבתי את הספורט והמשכתי במסלול הרגיל".
לתחרויות הספורט היא חזרה די במקרה, במהלך לימודיה במכללה האקדמית לחינוך בגבעת וושינגטון. ב-2019 היא יצאה לאליפות אס"א עם קבוצת הכדורעף חופים של המכללה ובמהלך האליפות התבקשה ע"י חברותיה להחליף חברה שפרשה בקבוצת הריצה שהתחרתה במירוץ 5 ק"מ. "באילת חזרה לי התשוקה של הריצה. הגעתי במקום הרביעי בתחרות. אחד החברים ראה אותי ואמר לי שרצתי ממש טוב ביחס לכך שבכלל לא התאמנתי והזמין אותי להצטרף לקבוצת ריצה 'הרוח השנייה' שהוא משתתף בה".
"היה לי מאוד כיף. נהניתי והיה לי טבעי לחזור לריצה. ההתקדמות בשנה הזאת הייתה מאוד טובה ומהירה", נזכרת אופיר פורר. "שם הבנתי שאני רוצה לקחת צעד קדימה. החלטתי לעשות מעבר למאמן ברמה יותר מקצוענית. רציתי שמישהו יראה אותי ויגיד לי שאני יכולה להיות רצה של ריצות בינוניות. רציתי לראות איפה אני יכולה להיות הכי טובה שיש. אולי בריצות של 1,500 מטר או 3,000 מטר. החלטתי לעזוב את הקבוצה ולעבור למאמן אחר".
ב-2020 בתקופה בה העולם עדיין היה שרוי במגיפת הקורונה, החלה להתאמן אצל דן סלפטר. "זה היה קצת כאפה לפנים, הייתי בשוק", היא אומרת. "בשנה הראשונה והשנייה היה לי קשה המעבר מלרוץ בקבוצה לאימונים לבד. בהתחלה זאת הייתה תחושה של בדידות, היום אני כבר במקום אחר".
השנתיים הראשונות שלה במכבי תל אביב, היו ההסתגלות לרמה המקצועית, המעבר כלל לא מעט פציעות ואתגרים. "בעקבות המעבר לנעלי ספייקס (נעלי מסלול עם מסמרים) היו כל מיני פציעות. הגוף היה צריך להסתגל. זה היה להתחיל מחדש ולהבין מה קורה. אבל ברגע שעלינו על הגל אחרי שנתיים וחצי. התחלתי להרגיש שאני חוזרת לעצמי. התחלנו לראות פירות מהאימונים והתמקצעות".
העבודה הקשה השתלמה בחודש אפריל עם זכייה ראשונה בקריירה באליפות ישראל. תוך שבועיים אופיר פורר זכתה בדאבל היוקרתי בריצות 5,000 מטר ו-10,000 מטר. "חזרתי רק חודש לפני התחרות מפציעה. מבחינתי זה היה מדהים שאני בכלל עמדתי על קו הזינוק בריאה ושלמה. לא חלמתי לנצח, הגעתי במחשבה שאני אעשה את המקסימום שלי. מבחינתי זה היה הישג גדול ומשמעותי. זה נתן לי המון ביטחון להמשך ודחיפה קדימה".
השנה, החליטה אופיר פורר לקחת צעד קדימה את המקצוענות שלה בענף, עזבה את המשרה כמורה לחינוך גופני והתמקדה רק באתלטיקה. "השנה הורדתי את העבודה. אני יכולה לעשות מחנות אימונים בגובה בקניה או אתיופיה ובכך למקסם את השנה בצורה הטובה ביותר. זה כיף שהגעתי למקום הזה, שאני ממש עושה משהו שאני אוהבת מאוד ומקבלת סיפוק מהעבודה הקשה, ההתמדה והתוצאות".
"יש פרגון לצד האתגר והשוני מכך שאני מפתחת כרגע את הקריירה שלי"
אופיר פורר מספרת על התמיכה והתגובות החיוביות להן היא זוכה בחברה הדתית ובסביבה הקרובה שלה הדוחפות אותה להמשיך להתקדם ולהצטיין "אני מקבלת הרבה פרגון בישוב, שנותנים לי את הכבוד וגאים בי. גם כאשר לימדתי בבית ספר קיבלתי תמיכה מהתלמידות, הצוות וההורים. לא יכולתי לעשות את זה בלי התמיכה של המשפחה שלי ובעלי".
כספורטאית דתיה שומרת שבת ורצה עם כיסוי ראש וחצאית מעל טייץ, מתמודדת אופיר פורר עם לא מעט אתגרים. "אין הרבה ספורט נשים בציבור הדתי. אין סביבי עוד בנות שזה מה שהן עושות. החברות שלי הן בשלב אחר בחיים. בציבור שלנו הנשים בגיל שלי הן כבר עם ילדים או שניים. כן יש פרגון לצד האתגר והשוני מכך שאני מפתחת כרגע את הקריירה שלי".
מה צריך לעשות כדי שיהיו יותר ספורטאיות המגיעות מהציבור הדתי?
"אני חושבת שצריך שתהיה דחיפה מלמטה, גיבוי מבתי הספר וההורים. צריך שיהיו יותר חוגים בגילאים הצעירים לילדות ונערות המתמקצעים באתלטיקה. החשיפה לעולם הזה היא הרבה יותר תורמת. שידעו שזה אפשרי. ברגע שרואים שמישהי פורצת דרך קדימה, זה פותח פתח ללכת בדרך שונה".
"כמובן יכול להיות מאתגר לילדה דתיה בגיל חמש עשרה ללכת לקבוצת אתלטיקה ולהתאמן במקום עם בנים. אני חושבת שאם באים מוכנים ותומכים בילדה, במיוחד בגילאים האלו, אפשר לעבור את המשוכה הזאת, בעזרת התמיכה של ההורים והבית ספר שמודע לזה ומעודד".
אופיר פורר מקווה לראות בעתיד ספורטאיות דתיות נוספות המשתלבות ומככבות בספורט הישראלי. "הלוואי שנראה עוד בנות מהציבור הדתי הולכות אחרי החלום שלהן. אם יש להן תשוקה לריצה, כדורסל או כדורעף. בעיני זאת תנועה שנבנית לאט לאט וניתן לראות אותה ואני הייתי רוצה לראות עוד".
מה המטרות שלך להמשך?
"המטרה הראשונה שלי היא לייצג את המדינה שלנו בתחרויות בין לאומיות גדולות. השנה המטרה היא לייצג את ישראל באליפות אירופה ואנחנו כל הזמן עובדים על להשתפר ולהשיג את הקריטריון. המטרה השנייה שלי היא לגלות לאן אני עוד יכולה להגיע".
"חשוב לי להגיד שאני לא לבד ויש אנשים שעוזרים לי", מוסיפה אופיר פורר. "אני רוצה להודות לאגודה שלי מכבי ת"א שתומכת בכל מה שאפשר, למאמן שלי דן סלפטר, המלווה אותי בכל הדרך הזאת ולמשפחה שלי שבלעדיהם זה לא יכול היה לקרות ולבעלי שתומך בי".
