כל הכרטיסים להופעות של כרמלה גרוס ואגנר נמכרו מראש. הסיבוב מתקיים לרגל הוצאה חגיגית של גרסה חדשה לאלבום "פרח שחור", הוא הצצה למדינת ישראל שונה ואחרת שכבר נעלמה.

האולם הדחוס של הבארבי החדש בנמל יפו התמלא אמש (רביעי) בבני דורו של ערן צור, ילידי שנות ה-60, רבים מהם דור שני לניצולי שואה, שגדלו בפריפריה השקטה של ישראל, שהסתובבו בה דמויות כמו חלפן הכספים גרוס שהגיע מרומניה, ואגנר האמן אכול התסכולים שהגיע מפולניה עם מספר על היד, וה"מכשפה" כרמלה שעלתה מבגדד.

אלבום המופת "פרח שחור" יצא שלוש שנים אחרי "אפר ואבק" של יהודה פוליקר ויעקב גלעד. גם צור, כמו פוליקר וגלעד, גדל בקריות, ליד בתי הזיקוק ומפעלי הפלדה, ונדד אחרי המוזיקליות שלו לעיר הגדולה תל אביב.

הבארבי התמלא בבני דורו של ערן צור, ילידי שנות ה-60 (צילום: אורית פניני)

צור בפעולה. "כשיצא 'פרח שחור' עדיין לא היה בארבי" (צילום: אורית פניני)

וכאילו לא עברו 30 שנה, ניצב ההרכב המקורי בבארבי, אורי פרוסט נגן הגיטרה המחונן, אבשלום כספי הקלידן ואורי בלק המתופף, שעושה דרך ארוכה עם צור עוד מימי להקת "טאטו" – והם חדים מתמיד ומנגנים כמו יחידת קומנדו מאומנת וקשוחה.

"כשיצא 'פרח שחור' עדיין לא היה בארבי", אמר צור, "הופענו במועדון הליקוויד בתל אביב והסיטי הול בחיפה". למשך שעה וחצי, המועדון התל אביבי המחודש לבש צורה של מועדון פאנק אפלולי של תחילת שנות ה-90, כשקיר הגיטרה של פרוסט, הבס האגרסיבי של צור והתופים המדויקים של בלק ממלאים את החלל בצלילי פאנק-רוק נפלאים.

אבל המילים היו תמיד במרכז העשייה של צור. גם בכתיבה שלו וגם בבחירת השירים שהופיעו באלבום וכתבו אחרים, כמו "תמונה אימפרסיוניסטית" ו"נשים כותבות שירה" של עמל זיו, שבהופעה הצטרפה לשירתם אלונה דניאל, וגם גרסאות הכיסוי שעשו ל"נשל הנחש" של מאיר אריאל ול"אלינור" שכתב ג'קי מקייטן.

אלונה דניאל מתארחת (צילום: אורית פניני)

המילים של צור החזירו את הקהל אל ישראל ההיא, לפני רצח רבין, כשהעולם נאבק במחלת האיידס ("עד תודבר המחלה"), ברחובות הסתובבו משוגעים שהגיעו מאירופה של המלחמה ההיא ("החבר של המשוגע"), ולבני נוער היו פנטזיות מיניות של טרום תקופת הפורנו ("רטוב וחם", "בגן שלך").

בסוף ההופעה, צור הקדיש את השיר "פרח שחור" לחטופים "שנמצאים עכשיו מתחת לאדמה, או בדירות מסתור כאלו ואחרות", ולבני משפחות הנרצחים וההרוגים במלחמה, וכשהקהל שר יחד איתו "אך בלילה יזקוף קומתו / השדה יתמלא בפליאה / איך שהוא שר את שירו / פרח משוגע", התקרה רעדה והלבבות רטטו בערגה לשיגעון נורמלי.