למרות שרבים מתושבי שדרות כבר חזרו לבתיהם, חלק מתושבי העיר עדיין נמצאים במלונות, והילדים במרכזי למידה שמאפשרים להם חזרה הדרגתית לשגרה. בחדר הגדול שבקומה התחתונה של מלון 'קראון פלאזה' בתל אביב, פועל מרכז הלמידה. במרכז שולחנות עבודה, פינות משחקים וקולות של ילדים עסוקים בשיעורי בית, ובהדרכה של מתנדבים מהנוער העובד והלומד ותנועת דרור ישראל, שמאפשרים גם זמן למשחקים ולהפסקות ככל שנדרש.
ברחבי החדר גם פינות ישיבה ואזורים עם צעצועים ומשחקים. אחד מהם עם אוהל של קרקס ונראה כאילו הוא לקוח מתוך גן ילדים. המרכז מיועד לתלמידים ביסודי, ובקומה מעל מרכז הלמידה נמצא משפחתון 'חיבוקים' לילדים בגילים צעירים יותר.
אחד החניכים, כבן 9, שואל מתי ההפסקה, והדר נעים המדריך אומר לו שאם הוא צריך הפסקה, הוא יכול לקחת. הילד קורא לחבריו בהתלהבות לצפות בסרט. 'פה?' שואל נעים, 'זה לא יעשה רעש לכולנו?'. הילד מבין.
לא תמיד החניכים משתפים פעולה עם המדריכים. בלובי שבכניסה למרכז הלמידה, אחת המדריכות מנסה לשכנע חבורה של חניכות בגילים שונים המחזיקות עגלת תינוק ריקה להישאר בפעילות ולא לעלות לחדרן. 'אפשר לדעת מה אתן עושות למעלה?' שואלת המדריכה והחניכות בתגובה מצחקקות. אחת הילדות מרצינה ואומרת 'משעמם לי פה!', והמדריכה מנסה בכל זאת, 'אז אולי תגידו לי מה אתן רוצות לעשות?'. ילדה אחרת מנסה לפייס אותה ואומרת 'אנחנו עולות לקומה אחת ונחזור אחר כך טוב?' והמדריכה מנסה את מזלה בפעם השלישית: 'רגע. הכנתי פעילות עם צבעים ואנגלית. אתן לא רוצות לעשות?' והן רק אומרות לה 'אנחנו נחזור! אנחנו נחזור!' ובורחות למעלה. לפעילות הן לא חוזרות.
שדרות, ירושלים, תל אביב: "רוצה לחזור הביתה"
"אני אוהבת להסתובב בדיזנגוף סנטר ובקניון רמת אביב", אומרת אמה שטרית (8) משדרות, הלומדת במרכז הלמידה. שטרית מתגוררת בימים אלו במלון 'דברה בראון' בתל אביב. "אבל אני רוצה לחזור הביתה. אני מתגעגעת לאוכל של בית. אנחנו לא חוזרים לשדרות בזמן הקרוב, כי אח שלי מפחד ויש לי אח קטן בן שלושה חודשים".
עד השבוע היא למדה ב'משיב הרוח' מסגרת חינוכית שהוקמה בתל אביב לילדי שדרות בזרם הממלכתי דתי. "אהבתי את הטיולים שטיילנו ואת המורה דבי שהייתה ממש חמודה". בחדר במלון אליו הגיעו לאחר שהות קצרה בירושלים, נמצאת אמה עם שני אחיה והוריהם. "נחמד לי במלון. אני מסתובבת עם חברות".
"יש לי אפליקציה בפלאפון של פרופסור שלומדים בה דברים חדשים. חוץ מזה אני אוהבת לצייר", אומרת שטרית, "החלום שלי הוא להיות רקדנית מספר אחת בארץ. אני כבר רוקדת את 'יוניקרן' ו'פרובוקטיבית' של נועה קירל".
"המלון שלי ארבע דקות הליכה מפה", מתארת שטרית מהלך יום טיפוסי במציאות החדשה,"אני קמה בבוקר ואחרי שאני מצחצחת שיניים מחליפה בגדים ואוכלת ארוחת בוקר, אני מגיעה ומתחילה ללמוד כאן, במלון של הבית ספר. אחרי היום לימודים אני חוזרת למלון, מבלה עם החברות לפני ואחרי ארוחת צהריים, מבלה קצת עם ההורים וצופה בטלוויזיה".
נערים מכל הארץ מגיעים לעזור: "רציתי לראות את המצב מקרוב"
"ההורים התלוננו בפנינו שסוגרים את המסגרות החינוכיות שהקימו במיוחד בשבילם וייקח להם זמן למצוא מסגרת חדשה", מסבירה אורטל אפריאט, המרכזת יחד עם עפרי אלקבץ את פעילות הנוער העובד והלומד במלון מאז תחילת המלחמה, "הבנו שיש צורך במענה זמני והחלטנו להעמיד כזה".
זו אינה הפעם הראשונה בה התנועות מעמידות מרכז למידה במלון. "באוקטובר ובחצי מחודש נובמבר העמדנו יחד עם משרד החינוך מסגרת חינוכית", היא אומרת. בשל הניסיון המוצלח נרשמו 40 הורים. "כלל הילדים הגיעו ביום הראשון ומאז המספרים יורדים. אני חושבת שההורים ציפו לקייטנה כי שקיימנו בחנוכה ואנחנו מקיימים מרכז למידה".
המרכז פועל בשבועיים האחרונים בכל יום מהשעה 9:00 עד 13:00, עד להתחלה הרשמית של הלימודים בשדרות. חניכי הנוער העובד והלומד מכל הארץ מגיעים לסייע בכל יום, כשהפעם אלה חניכי שכבת י"ב של קיני המועצה האזורית משגב. "לצערי לא יכולתי להגיע למשלחות הקודמות של השכבה שלי באילת ובים המלח", אומרת לוטם ערבה, חניכה בשכבת י"ב מהיישוב מכמנים. "הפעם זה הסתדר ורציתי לבוא לראות את המצב מקרוב ולסייע ככל הניתן".
הפעילות החברתית הועברה על ידי חניכי שכבת י"ב שהגיעו ממשגב, לצד קומונרים בשנת שירות של הנוער העובד והלומד, המפעילים את הפעילות במלון מתחילת המלחמה. הפעילות כללה תחרות של ידע כללי בין החניכים בשאלות כמו מהי בירת ישראל , מה שמה של בת ים הקטנה ואיך אומרים כחול באנגלית. לצד ילדים שהשתתפו בהתלהבות, חלק מהילדים העדיפו לשבת בצד עם מדריכים אחרים, ששוחחו ושיחקו איתם.
"אני אוהבת את הביטחון העצמי של ילדים ישראלים, ילדים בריטים הם הרבה יותר מאופקים ומכונסים בתוך עצמם"
לפעילות של 'דרור ישראל' הצטרפו גם מתנדבים נוספים, בהם אמילי בנטלי (57), שעלתה מאנגליה לפני חמש שנים. "בישראל אני מרגישה בבית. ישראל ממלאת אותי ברמה הרוחנית". אומרת בנטלי. "עליתי ב-2019 ושנייה אחרי שעליתי החלה הקורונה".
"בימים אלו אני לא עובדת ורק מתנדבת איפה שצריך. זו הפעם השלישית שאני מגיעה למרכז למידה ואני מתכננת להמשיך להגיע לכאן כי העבודה כאן מעניקה לי משמעות", היא אומרת בהתרגשות, "בדרך כלל עבודה עם ילדים היא לא תחום שהייתי בוחרת, הילדים שלי הם די והותר בשבילי אבל כאן במפגש עם הילדים אני מרגישה משמעותית".
"אני אוהבת את הביטחון העצמי של ילדים ישראלים", היא צוחקת, "ילדים בריטים הם הרבה יותר מאופקים ומכונסים בתוך עצמם. לא שמעתי סיפורים קשים או משהו כזה כי אני לא שואלת. אני לא רוצה ללחוץ, אם הם ירצו הם יספרו".
