"החלטת ממשלה 549 היא פורצת דרך", קובע אילן עמית, מנכ"ל שותף ב"אג'יק", ארגון ערבי-יהודי לשינוי חברתי. "היא מפסיקה להסתכל על ענייני פשיעה ואלימות במסגרת הצרה של אכיפה, ומסתכלת במסגרת רחבה בטיפול ובמניעה. המסגרות הללו כמעט ואינן קיימות בחברה הערבית". 

במסגרת ההצעה להתאמות תקציביות, החליטה הממשלה לקצץ 15% בהחלטות הממשלה, ובמסגרתן גם בתקציב החלטה 549 למאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. במהלך הדיונים הודיע ראש המטה למאבק בפשיעה, רואי כחלון, כי לא יהיה קיצוץ בתקני השיטור.    

אילן עמית. "החלטה 549 הרחיבה את היריעה לתחום הטיפולי" (צילום: דוברות "אג'יק")

"כולנו יודעים שהפעילות של הפשיעה נובעת מהשוק האפור", מסביר עמית את חשיבות ההחלטה. "לראשונה ההחלטה התחילה להתעסק בטיפול בחובות, בייחוד של הצעירים. בפעם הראשונה הבינו את הקשר בין אלימות בתוך המשפחה לאלימות בין משפחות. 

"החלטה 549 הרחיבה את היריעה לתחום הטיפולי, הנפשי והשיקומי. אסור לדבר רק דרך אכיפה. זה לא עובד. המשטרה מגיעה אחרי הרצח. אנחנו לא רוצים שיהיה רצח. 

"הקיצוץ הוא בעיקר במרכיבים החברתיים של ההחלטה. זה לא עוד כסף מעוד תוכנית. זו פגיעה בבטחון המדינה".  

אך עמית טוען כי לא מדובר בקיצוץ חדש. "בחילופי הממשלות לפני שנה וחודשיים, כל התוכניות נעצרו והוקפאו. מרגע שפוטר ניצב אגף סי"ף (האגף לסיכול פשיעה בחברה הערבית), ניצב בדימוס ג'מאל חכרוש, התוכנית הואטה. היום מקוצץ התקציב, אך בפועל הוא קוצץ מזמן, עם סיפוח סמכויות האגף למשרד לביטחון לאומי". 

"במעבר בין תוכניות החומש (922 ו-550) הוקם מנגנון הסטות. כאשר ביצוע לא מתקיים, אפשר להסיט תקציב לתוכנית אחרת בהחלטה. השר לביטחון לאומי משתמש במנגנון כדי להוציא כסף מהחלטת הממשלה, באופן הפוך מכוונת ההחלטה. 

"חלוקת הנשק מייצרת שטח רווי בנשק בחברה היהודית והערבית", ממשיך עמית, ומעיר כי "צריך לראות איפה זה פוגש את החברה היהודית. החברה היהודית מתחמשת, החברה הערבית כבר רוויה בנשק".

עמית מזכיר את הריגת הצעיר ג'ומעה דנפירי על ידי רכז הביטחון ביישוב רתמים. "זה יכול היה להפוך לקרב ירי ארוך. אנו מתריעים על זה כבר הרבה זמן. יש פוטנציאל התלקחות שמקורותיה הם סוציו-אקונומיים, לא לאומניים. זה עוני רווי בנשק".  

"מתן הלוואות זולות על ידי המערכת החוקית"

עמית אינו אומר נואש. הוא מצייר את אפיקי הפעולה הדרושים. "נוכחותה של משטרת ישראל חייבת להימשך", הוא קובע, "אבל אי אפשר בלי מניעה, בלי הוצאת הצעירים מהרחוב, מאבק בעוני וחיסול השוק האפור.  

"אנו מפספסים הרבה דברים שקורים במישור הפלילי. הכוח של המשטרה מוגבל. צריך לצמצם את התשתית הפלילית של מחוללי הפשיעה, כלומר סגירת הברז לארגוני הפשיעה, מניעת הלבנת הון ומתן הלוואות זולות על ידי המערכת החוקית".

עמית טוען, כי נגישות להלוואות זולות וחוקיות תחסל את התשתית הכלכלית של הפשיעה ואז יתאפשר לצעירים ערבים להתנהל כלכלית כמו צעירים יהודים. הוא מזכיר את הצלחת מערך ההלוואות המתנהל בשבע רשויות ערביות.  

"האכיפה צריכה להימשך, אך ללא טיפול ומניעה היא בזבוז זמן", מסכם עמית. "עוצרים משלוח נשק מצד אחד, ומצד שני הצעירים מוצאים עבודה אצל ארגוני פשיעה. הם המעסיקים הכי גדולים במשק. אנו חייבים לעצור את התהליכים המחוללים כדי ליצור אכיפה יעילה. אנחנו עובדים הפוך".  

לאחרונה נטען על ידי גורמים במערכת הפוליטית כי הכספים של תוכניות החומש מגיעים בחלקם לארגוני הפשיעה.

"אני לא ראיתי הוכחות לכך שהכסף מגיע לארגוני פשיעה", מגיב עמית. "אם הכסף עובר לארגוני פשיעה, אז המשטרה צריכה לעשות בדק בית לפני האשמת החברה הערבית". 

לדעת עמית, משמעות הקיצוץ היא ש"המדינה שרוצה לצמצם פערים, לוקחת צעד אחורה. זה יגרום להעמקת פערים שתבוא לידי ביטוי בעלייה בפשיעה".