כאשר שואלים את אורנה אבידן איך הגיעה להיות יו"ר מרחב ההסתדרות בתל אביב, היא עונה: "נורא פשוט, ארנון (בר-דוד, י"א) התקשר והציע פגישה. שקלתי יומיים וחצי את מה שהוא מציע לי ונפרדתי מעיריית תל אביב אחרי 32 שנות עשייה".  

התיאור אולי פשוט, אבל המציאות מורכבת ממספר נקודות משמעותיות לאורך הדרך, שהובילו את אבידן להיות מנהיגת עובדים באחד המרחבים הגדולים של ההסתדרות, והאישה הראשונה בתפקיד מזה 100 שנה.  

"מזכירה לעצמי שאני זו אני וזה מספיק טוב"

20 שנה היא עסקה בחינוך פורמאלי ובלתי פורמאלי בעיריית תל אביב ובמשך עשור הייתה מזכ"לית ארגון העובדים של עיריית תל אביב.  

"כשארנון צלצל, זה לא היה משהו צפוי. עיריית תל אביב, היא מחדשת, יוזמת, מרעננת. זה ארגון של 15 אלף עובדים. מי עוזב את עיריית תל אביב?". 

לדבריה, מאחר שההצעה הגיעה קצת לפני הבחירות להסתדרות, רבים אמרו לה לא לעזוב את העירייה אלא לקחת חל"ת ולשמר את מקום העבודה אם נושא ההסתדרות לא יצליח.

"אמרו לי: 'תראי אם זה בכלל ימצא חן בעינייך, או שאת תתאימי למה שאת חושבת שזה'". במבחינתה של אבידן לא הייתה באמת שאלה. "כמובן הסתכלתי ימינה ושמאלה והחלטתי שאין דרך אחרת. אני יוצאת לדרך חדשה. קיבלתי החלטה ללכת לתפקיד חדש עם כל הסיכון והסיכוי".

את השינוי הגדול הזה היא מכירה כבר מהחלטות עבר שעשתה. מחינוך היא עשתה מעבר לתפקיד מזכ"לית ארגון עובדי עיריית תל אביב. גם מעבר זה היה דרמטי והשפיע על המשך מסלול חייה.
"כשהייתי בעיריית תל אביב ועסקתי בחינוך, הייתי מנהלת מחלקת גני ילדים. היו לי מאות סייעות, ונראה היה לי שזה תחום שצריך לטפל בו – לטפל בהן ולחבק אותן. אני אשת חינוך. יש לי תואר ראשון ושני בחינוך, ואמרתי: 'מה אתם רוצים ממני?'. 

"ואז יו"ר הארגון, רמי בן גל, הזמין אותי לבית קפה. הרמתי גבה. הוא שאל הרבה מאוד שאלות ואני – בכלל לא בכיוון, כי כל העתיד שלי זה חינוך ולא ארגון עובדים. וכשהוא הציע לי את זה ואמר לי בואי תהיי מזכ"לית ארגון עובדים, לא כל כך ידעתי מה זה. הייתי עסוקה בעשייה חינוכית ופחות בוועדים, ארגון והסכמים. 

"כשהוא אמר לי בואי להיות מזכ"לית, לקח לי שבוע-שבועיים. הוא אמר לי: 'את מכירה רק את הקומה השנייה – של החינוך, ועכשיו אפתח לך את כל העירייה. וגם אף פעם לא הייתה מזכ"לית אישה לארגון'".

למה קיבלת את ההצעה?
"אני מרגישה שכמו בכל מקום עבודה שאליו אני באה – אני רוצה להיות הכי טובה. זה שאני אישה? אי אפשר להתעלם מזה שיש רק תמונות של גברים על הקיר – ראויים מאוד. אבל ביום יום זה לא עובר לי בראש אפילו לשנייה אחת. אני יודעת שאני צריכה להיות אני בשביל שייצא משהו טוב.  

"אני לא עסוקה במקום הזה של 'אני ראויה וחזקה'. זה לא מעסיק אותי. אני רוצה להיות אני, ואם חלק מהאני שלי זה גם להוכיח לעצמי וגם לאחרים את המנהיגות הזאת, אז זה צריך לבוא לידי ביטוי. 

"להיות אישה ראשונה בתפקיד מזכ"לית ארגון העובדים אחרי תשעים-מאה שנה, ולהיות יו"ר ראשונה בעיריית תל אביב, אחרי שאף פעם מ-1920 לא הייתה אישה בתפקיד, זה וואלה".  

ההתקדמות שלך קשורה לדעתך גם להזדמנויות שקיבלת?
"בטח, אבל לצד ההזדמנויות שקיבלתי, גם קיבלתי החלטות. את כל המסלול המקצועי הזה של החיים עברתי בתל אביב בשבעה תפקידים שונים. אף פעם לא נשארתי באותו מקום יותר משבע שנים.

"זו אחת הבעיות של הנשים. הן לא מעזות יותר מדי. אני העזתי. לעשות מעברים זה לא קל. לא פשוט לעבור מלהיות מרכזת גני ילדים, למנהלת מחלקת גני ילדים, ומשם למזכ"לית ארגון העובדים, שזה תפקיד לכאורה גברי. זה לא קל".

איפה היו האתגרים?
"כשהגעתי להסתדרות המעבר היה מאוד קשה. קשה במובן שאף אחד לא יודע מי את. ושאין מיילים וטלפונים ומה יש לך לתת. זה לא קל. וגם ללמוד מקום עבודה חדש לגמרי. זה לא פשוט".

מה סוד הצלחתך?
"קודם כל, אני מקווה שאני מצליחה. מה שחשוב לי זה שהעובדים שלי במרחב יהיו מרוצים וירגישו משמעותים ושתהיה עשייה. איתם אני בונה את זה.  

"ידעתי שאני מגיעה למקום לא קל. היה לי דף על השולחן ועשיתי רשימה ארוכה של מה אני רוצה לעשות אחרת. איך אני רואה את זה אחרת. מתוך ההתבוננות שלי הסתכלי וראיתי מה אני יכולה לעשות אחרת".

את מרגישה שיש קשר לזה שאת אישה?
"בטח. אי אפשר להתעלם מזה. כמו שהיה היום כנס מרחבים והיינו שם רק כנרת (נחמן-שלו, י"א), יו"ר מרחב עמקים, ואני. אי אפשר להתעלם מזה. את נכנסת לחדר שרובו גברי.  

"גם כשהייתי מזכ"לית הייתי נתקלת בעיקר בגברים, וגם פה בישיבות. ואני כל פעם מזכירה לעצמי שאני זו אני וזה מספיק טוב.  

"אני חושבת שאחת הבעיות שלנו היא שלפעמים אני נכנסת לחדר ורואה גברים בתפקידים בכירים, ואומרת שאין לי ספק שאם הוא לא היה גבר הוא לא היה שם בכלל. חלק מהעניין שלנו כנשים זה להיות במקום אחד הרבה זמן ולא להעז וללכת הלאה. גם אם קשה. ומעברים, שזה קשה. אני חוזרת הביתה ואומרת: 'מה אני צריכה את הדבר הזה? מה היה לי רע?'. אז אוקיי. מסתכלים ימינה ושמאלה וממשיכים".  

"בסופו של דבר האחריות היא עלייך"

את המקום הנשי היא בוחרת לייחד ולטפח, ועל כן הקימה פורום נשים במרחב.  

"הקמתי פורום נשים במרחב תל אביב. לקחתי יושבות ראש או חברות ועדים – קבוצה של 15 או 18 נשים, ואנחנו נפגשות פעם בשלושה שבועות עם מנחה מקצועית ורואות מה אפשר לעשות בתחומים הנשיים במקומות עבודה".
יש בדידות במקום שבו את נמצאת?
"אני צריכה בכל יום לקבל הרבה מאוד החלטות ויש בדידות. יש לי הרבה אנשים להתייעץ איתם, אבל בסופו של דבר האחריות היא עלייך. אני וכנרת לא מספיק מתייעצות ומתראות.
"מרחב תל אביב הוא אחד משלושת הגדולים ביותר, וזה מונח על הכתפיים שלי.

"לתל אביב יש לה את הייחודייות שלה, היא באמת משהו מיוחד. קיבלתי תפקיד שאני מאוד שמחה בו. יש הרבה מה לעשות ולחבק את הוועדים ולשמור עליהם. וכן, אנחנו רוצים להיות מרחב מוביל ואני מזכירה לעצמנו ששם אנחנו צריכים להיות".  

"יש עוד הרבה מאוד תקרות שלא הצלחנו לפרוץ"

היא מספרת בגאווה שהיא תל אביבית מאז ומתמיד. "מתה על העיר הזו", היא מדגישה.

היא בת 64 ובזוגיות כ-35 שנה עם גדי. היא אם לשלושה וסבתא לנכד אחד, וכשהיא מדברת עליו קולה משתנה. "אין בשפה העברית מילה לאהבה הגדולה בין סבתא לנכד", היא קובעת.  

היא מעידה על עצמה שהיא זקוקה לשילוב בין משפחה לעבודה. "יש בי אהבה גדולה לעבודה, אבל אהבה גדולה יותר לנכד. זה מקור כוח. אחרת זה קשה מאוד. זה לא רק משפחה או רק עבודה. הוא ישן אצלי בשישי ויש דברים שצריך לשמר". 

יכולת לצאת לפנסיה ובחרת שלא.
"אני אביא את המרחב הזה לאן שאני אביא, אחרי שארגיש שעשיתי הכל. בשבילו באתי".  

מה הוא יום האישה בשבילך?
"יש הרבה אירועים ליום האישה. חודש של מופעים והרצאות והצגות. לצערי, עוד הרבה שנים נצטרך לעשות יום האשה, כי יש עוד הרבה מאוד תקרות שלא הצלחנו לפרוץ במדינת ישראל. חלק מהעניין זה לשים את האישה במרכז. להתייחס לזה ולשמור על זה ולדעת שעדיין יש מרחק ואנחנו צריכות לעבור אותו.  

"אני חושבת שחלק מהעניין הוא שהפורום הוא מקום של לדחוף נשים קדימה. זוזו מהמקום הנוח, לא לפחד. ויש עוד דרך לעבור. בכל תחום יש פערים. גם בשכר ובכל תחום". 

נכנסת לתפקיד במלחמה. איך התמודדת עם זה?
"הייתי מאפריל עד אוגוסט ואז זה. היו פה המון מפונים בתל אביב, חבילות לחיילים ועבודה עם גמלאים. תל אביב הייתה מקור של הרבה דברים. בינתיים התכנסנו חזרה לעבודה השגרתית יחסית שלנו. היו כמה חודשים שהיינו רק בזה. זו תקופה חשובה ומאתגרת, אבל עשינו דברים טובים".  

"כל בוקר הוא כמו היום הראשון שלי בעבודה"

הקולגה של אבידן, כנרת נחמן-שלו, היא יו"ר מרחב עמקים בהסתדרות.  

לאחר שיו"ר המרחב האחרונה שולה כהן סיימה את תפקידה ב-2008 במרחב כרמיאל, ושנים שבהנהגת המרחבים לא נראתה אישה, הצליחה נחמן-שלו להיבחר ולשנות את המפה, ומאז חודש מאי 2022 כאשר נכנסה לתפקיד, הביאה איתה תקווה מרעננת להסתדרות. 

היא בת 48, נשואה ואם לארבעה, ועובדת בהסתדרות כ-30 שנה, תחילה כרכזת הנוער העובד והלומד בעפולה, כמזכירת איגוד מקצועי, וכרכזת איגוד מקצועי במרחב. בהמשך מונתה לסגנית יו"ר מרחב העמקים בהסתדרות ובשנתיים האחרונות היא יו"ר המרחב. 

איך זה להיות האישה הראשונה בתפקיד יו"ר מרחב עמקים?
"אני שמחה שאני מצליחה לפרוץ תקרות זכוכית ולהגיע להרבה דברים. כל בוקר אני מרגישה שזה היום הראשון שלי בעבודה. זה המתכון שלי להצלחה. ההבנה שצריך לשלב בין נתינה ומקצועיות. בהחלט מרחב עמקים מגיע להישגים מרשימים בגלל המוטו הזה".  

 איך מרגישה העבודה שלך כאישה בסביבה גברית?
"הסביבה הגברית בהחלט מורגשת, אבל חשוב לי לציין שמאז כניסתי לתפקיד מרחב העמקים עבר שינוי והמין הנשי שולט.  

"עם כניסתי, רוב העובדים שלי הוחלפו לנשים. הם לא הוחלפו בכוונה תחילה, אלה כי הנשים שבאו לראיונות עבודה ולמכרזים התאימו יותר. 

"הצוות שלי התרענן והמין הנשי תפס מקום משמעותי מאוד. יש לי צוות נהדר, מקצועי, עם לב ענק, עם אהבה. אני חושבת שהצלחתי להדביק אותם בחיידק הזה שנקרא אהבה למקום העבודה. אני אוהבת אותם. הם עושים עבודה נהדרת וזה צוות נהדר".  

האם הנשים הן בשורה לאיך מקום אמור להתנהל?
"בהחלט כן. חד משמעית. הן גאות ומרגישות גאווה גדולה, וזה מתבטא ביום יום בתחושת הגאווה שלהן. הן לא מפסיקות לומר שזה מודל לחיקוי ועל הדרך שלנו ושיטת הניהול והמסלול שאנחנו סוללים יחד.  

"אני חברה של העובדים שלי. אני יודעת לנהל, אבל אני גם יודעת לחבק וללטף, ואצלנו זה בנוהל. כל יום. אנחנו נפגשים בבוקר בחיבוק". 

מה בדרכך בנה אותך להיות אישה-מנהיגה בהסתדרות?
"התחלתי את דרכי בהסתדרות הנוער העובד. ריכזתי את הקן של הנוער העובד בעפולה, ולאחר מכן עברתי לחינוך המקצועי של הנוער העובד. שם שאבתי את השורשים הנכונים. כל התחנות שעברתי בשנותיי בהסתדרות ביחד הביאו אותי למקום של היום".  

יש הבדל לדעתך בין יו"ר מרחב אישה לגבר?
"אני רוצה להאמין שזה לא מה שגורם לשינוי. שאין הבדל בין גבר לאישה. כל אחד יכול לעשות כל תפקיד ללא הבדל מגדרי".

מיד לאחר מכן היא מוסיפה שאולי יש הבדל. "ייתכן שלאישה יש חשיבה יותר רגישה.  לפעמים אנחנו יכולות לעבוד מתוך הלב, ואני עובדת הרבה עם הלב. ברצון של נתינה והקשבה והכלה. אולי זה התוסף שאני מביאה איתי לתפקיד. יש יותר רגש. יש יותר התחשבות. לאשה יש ראייה שונה מגבר. גבר מסתכל על דברים בצורה פחות מעמיקה ויותר שבלונית. אנחנו, הנשים, יודעות גם לפשט וגם להעמיק, לכן אולי יש שוני".  

אולי התשובה המורכבת הזאת היא ביטוי למורכבות התפקיד. התפקיד עבורה לא נבחן רק בהיבט המגדרי, אלא הוא מקום שמאפשר להתפתח ולהנהיג.  

"כאישה, צריך לשאוף קדימה ולהגשים לעצמך חלומות. לא נכנסתי להסתדרות כדי להגיע לתפקיד יו"ר ההסתדרות. בשנים האחרונות התחילו דיבורים על זה. בהתחלה, כשדובר על תפקיד יו"ר המרחב, לא כל כך התלהבתי. זה בגלל שהדרך שעשיתי בהסתדרות הייתה בלי יעד. ביצעתי את התפקיד שלי במאה אחוז נתינה. לא התעסקתי בתפקיד הבא אף פעם. ֿאני באה מהלשכה המשפטית ובזכותי יש את התפקיד של מנהלת לשכה משפטית. היה חשוב לי להעצים את התפקיד".  

איך את רואה את המשך הקדנציה שלך?
"אני כל יום מגלה דברים חדשים שאפשר לעשות במרחב, לתת ולשנות. אני נהנית ממה שאני עושה עכשיו וחשוב לי לעשות את המרחב הכי טוב ולהביא אותו קדימה. במלחמה השגנו תרומות כספיות, ערכות קפה בשטח, הקמנו שלושה מחסנים לוגיסטיים ענקיים. המרחב התנדב גם עם ילדים עם מוגבלויות. זה לא משהו שאנחנו חייבים, זה משהו לנשמה".  

מה הוא יום האישה עבורך?
"יום האישה מסמל עבורי שכל אישה יכולה להגיע גבוה ולעוף לאן היא שרוצה. הרבה מוותרות בגלל הילדים, בגלל הבית, בגלל הבישולים, הגיהוצים, אבל אפשר לעשות את זה. הרצון העז והאמונה שאת יכולה. את התואר במשפטים עשיתי כשהיו לי ילדים קטנים ונסעתי ארבע פעמים בשבוע לרמת גן, וכשחזרתי הביתה הייתי עוד מכינה אוכל למחר וכביסות, ויום למחרת לעבודה ומשם רצוף ללימודים. במשך שלוש שנים וחצי.

"ידעתי שהמטרה שלי היא לעשות את התואר הזה. והיה קשה. במקום לצאת לטיולים בשבתות עם הילדים נשארתי ללמוד. ויתרתי על טיולים, אבל לא ויתרתי על עצמי. אבל ידעתי שזה לפרק זמן קצוב. התמיכה היא גם מבית. הסיוע לא מובן מאליו. בעלי תומך ומפרגן. לא מספיק רק להאמין בעצמך, אלא גם תמיכה מבית היא קריטית. אמונה ותמיכה זה מה שמוביל להצלחה".  

מה השפיע על התפיסה שלך כמנהיגת עובדים?
"השכבות המוחלשות – אנשים עם מוגבלויות בעבודה, עובדות משק בית. אני עם תיק המשקם. גם בני נוער הם מוחלשים כי הם לא יודעים את הזכויות ולא יודעים מה מגיע להם.

"הייתה לי עובדת עם מוגבלות שהתנדבה במרכז רפואי שמונה שנים. החלום שלה היה להתקבל כעובדת מן המניין בשכר. היא הגיעה אליי עם תיק ענק של בקשות שהגישה. אמרתי לה: 'את אמנם לא חברת הסתדרות, אבל אני לוקחת אותך כפרויקט'.

"אחרי שישה חודשים וחצי היא נקלטה. הייתי מאוד גאה בעצמי שאישה עם מוגבלות הצליחה להיכנס ולהיות שווה בין שוות. הרגשתי שזה כל עולמה. היא הייתה לבד בעולם בלי משפחה והיא כל כך רצתה לעבוד.  

"עד המינוי לתפקיד היו"ר, וגם כשהייתי סגנית, לא ויתרתי על תיק עובדות משק בית. זה תיק מורכב. קשה לאגד אותן למקום אחד. מרחב העמקים היה המרחב היחיד שהוציא יום גיבוש לעובדות משק בית. הן לא מכירות אחת השנייה. כל אחת חששה מלהירשם לטיול. לכל אחת הבטחתי שאני אחזיק לה את היד באופן אישי.

"תוך דקות הן התחברו והתחילו לדבר. יש להן קבוצת ווטסאפ, ועד היום הן מברכות אחת את השנייה. זה הפך למסורת שפעם בשנה אני עושה להן משהו.  

"זה מחזיר אותי ל־לא לוותר על עצמך. גרמתי להן לא לוותר על התנאים שלהן. בבחירות הן הגיעו והצביעו ברגליים. מי שלא הגיעה ננזפה על ידי רעותה. הבאתי אותן לקדמת הבמה והן חשובות. שנים עד שהגעתי לכך שאני נותנת להן מקום, ערך. גם כשנבחרתי לתפקיד יו"ר המרחב הן נלחצו, כי חשבו שאהיה איתן פחות. 

"זה שאני נותנת להן את הכוח, זה גורם לי לקבל כוח. אני מבינה כמה אני צריכה להיות חזקה עבורן. כשהן יוצאות ממני עם מכתב, הן יודעות שאלה כל הזכויות שלהן בלי לוותר על שקל. זו גם תמיכה נשית".  

כאישה יחידה במרחב, היא לקחה גם את התיק של ההטרדות המיניות. "זה תיק מורכב שצריך המון תעצומות נפש ודיסקרטיות. הצוות שלי חדש, ואני מתכוונת לשחרר רק כשאדע שיש לי אישה חזקה שתדע לקחת את זה. זה יהיה בשילוב איתי כדי לשמור עליו. זה תיק של שמונה או תשע שנים.  

"השבוע היה לי סיפור של שתי סייעות שאחד המורים שתל להן מצלמה בשירותים. אמרתי להן שזה שהן הקורבן לא אומר שהן לא נלחמות. הן לא הצליחו ללכת לעבודה, אבל עכשיו הן בטיפול וסיוע וחוזרות בהדרגה". 

הראיון מתקיים כאשר נחמן-שלו שוהה באילת עם גמלאי המרחב. היא מדברת על מצבה עכשיו כדוגמא להתפתחות המרחב. "אני נמצאת בגימלאידה שלא הייתה אף פעם במרחב. אנחנו עם 250 גמלאים מיקנעם, בית שאן, עפולה, המושבים והכפרים. יש לנו מגוון גדול של אנשים מכל המגזרים כאן. זה חלק מההתחדשות שלנו. כבוד הוא לי להנהיג את מרחב עמקים. המרחב שלי מתחיל מיקנעם עד בקעת בית שאן. מרחב גדול, מרחב מגוון שהוא בהחלט גורם לי לעשייה מאתגרת ומהנה".