"בענף הבריאות יש רוב מוחץ של עובדות נשים, וזה מדגיש גם את החשיבות של ייצוג נשי בארגון העובדים", מסבירה אלמוג קמרי, רק בת 34, אבל כבר הספיקה להוביל את ועד הפעולה של עובדי מרפאות "אסותא" בתהליך ההתארגנות והחתימה על הסכם קיבוצי ראשון, ורק לאחרונה נבחרה לראשות הוועד הארצי בבחירות הראשונות שנערכו בארגון. "לנשים יש חמלה, הבנה, ראייה עמוקה. נשים צריכות להעז, לפסוע קדימה ולעצב את עולם העבודה דרך הוועדים והעבודה המאורגנת".

לרגל יום האישה הבינלאומי, קמרי, יחד עם יו"ר ועד עובדי קופת חולים מאוחדת, שלה ונטורה, ויו"ר ועד דרום בשירותי בריאות כללית, פנינה פחימה, מספרות על המסע שלהן כמנהיגות עובדים, ועל האופי הייחודי של הנהגת נשים בארגוני עובדים.

הן לא לבד ו"תמיד יש  על מי לסמוך", כך הן מעידות, ומקבלות גיבוי בכל עת שהן זקוקות לו מעו"ד גיל בר-טל יו"ר הסתדרות המעו"ף ומעו"ד זינב מנסור ראשת חטיבת הבריאות בהסתדרות המעו"ף. בר-טל ומנסור מלווים אותן ואת הוועדים שהן עומדות בראשן במשאים ומתנים, נותנים גיבוי מקצועי, כלכלי ומשפטי ומסייעים בפתרון כל בעיה ומחלוקת שמתעוררות במקומות העבודה.

"התפקיד בוועד העובדים הוא תובעני ולא פשוט, הסתדרות המעו"ף מאוד מעריכה את החברים העוסקים במלאכה" מספר בר-טל. "כיום יש הרבה יותר נשים בתפקידי נציגות עובדים, חברות ועדים, יו"ריות ועדים – תחום שבעבר נשלט על ידי הגמוניה גברית הולך ומשתנה עם השנים כאשר יותר ויותר נשים בולטות בתפקידי מפתח מובילים, תוך שהן מביאות עמן פרספקטיבה ייחודית, דרכי פעולה וניהול שונים ומגוונים. אנחנו בהסתדרות המעו"ף רואים את השינוי מתהווה לנגד עינינו, מברכים עליו ונמשיך לפעול לקידום נשים בשוק העבודה בכלל ובתחום האיגוד המקצועי בפרט".

קמרי עובדת בתחום האדמיניסטרציה במרפאת כאב של אסותא מזה עשר שנים. "האמת שכבר הייתי עם רגל בחוץ", היא מתארת את דרכה המקצועית. "בכלל לא רציתי להישאר בארגון, כשאחת האחיות דיברה איתי על הרעיון של התאגדות. חשבתי לעצמי, אין לי מה להפסיד, ומשם התחילה המהפכה.

אלמוג קמרי, יו"ר ועד עובדי המנהל והמשק באסותא מרכזים רפואיים. "מה שמניע אותי הוא הידיעה שיש בי כוח צעיר, עוצמה ורצון לשפר את מקום העבודה הזה" (צילום: כדיה לוי)

"ההתאגדות הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית – הלכנו אל הלא נודע. בהתחלה התכוונו לארגן רק את עובדי אסותא בראשון לציון, אבל אז גילינו שקמו ועדי פעולה בכל אחד מסניפי אסותא בנפרד: בחיפה, ראשון, ובהשלום תל אביב, והחלטנו להקים ארגון עובדים ארצי".

היא, לדבריה, אף פעם לא דמיינה את עצמה בתפקיד יו"ר ועד עובדים, אבל העשייה, המפגש עם העובדים והאפשרות לשנות את מקום העבודה ולעשות אותו טוב יותר, משכו אותה. "הבנתי שזה בידיים שלי", היא אומרת. "היו אנשים שאמרו לי: 'איך ילדה בת 34 יוצאת מול ההנהלה ומתחילה לארגן עובדים'.

"רוב ראשי הוועדים הם גברים לא צעירים, וגם הסוציולוגיה של העובדים באסותא היא מבוגרת יותר, בעיקר בני 45 ומעלה. אני מבינה שזה לא מובן מאליו, אבל כשהחלטתי להתמודד, ידעתי שאני מכירה היטב את הארגון. יודעת מה צריך לשנות, ויודעת גם מה יש לי להביא אליו.

"הובלתי את המשא ומתן להסכם הקיבוצי הראשון שנחתם במרפאות ב-2022, הסכם פורץ דרך ששיפר את השכר באסותא, עם ציר התקדמות בשכר לעובדים שהיה חסר עד היום. זה הבסיס, ויש לנו עוד הרבה דברים לעשות. מה שמניע אותי, הידיעה שיש בי כוח צעיר, עוצמה ורצון לשפר את מקום העבודה הזה. מה שקורה בארגון חשוב לי".

ונטורה: "מקווה לראות יותר נשים בכל עמדה ובכל תחום"

גם ונטורה (60) הייתה מי שהרימה את הכפפה והקימה את ועד העובדים בקופת חולים מאוחדת כבר לפני מעט יותר מעשור.

לפני שהובילה את מהלך ההתארגנות בהסתדרות הכללית, היה בקופה "ועד פנימי". "אני זוכרת שב-1992 לקחו אותנו באוטובוסים של מאוחדת ל'בחירות' לוועד העובדים ואמרו לנו 'תרימו את היד'. ה'ועד' היו חמישה עובדים בכירים, בעלי תפקידים בקופה. כבר אז זה הכעיס אותי ולא סתמתי את הפה. אמרתי שאנחנו לא בובות ואנחנו רוצים לעשות בחירות אמיתיות לוועד, והוציאו אותי מהאולם.

"התנאים אז לא היו שווים לכולם, היו כל מיני צורות משונות של העסקה, ורוב העובדים הועסקו בחוזים אישיים. הייתה מעין שיטה של 'צטלעך'. אם הכרת את המנהל הוא היה נותן לך פתק ללכת למשאבי אנוש כדי לקבל תוספת שכר. איפה ואיפה".

לדבריה, האירוע שגרם לה לפעול התרחש בסוף 2010, כשיצא דו"ח מבקר המדינה שקבע שהייתה בקופה שחיתות גדולה. ונטורה זיהתה את חולשת ההנהלה והבינה שמרבית המנהלים הבכירים הקיימים, עתידים לעזוב את הארגון.

"בקרב העובדים הייתה בשלות להוביל מהפך", היא נזכרת. "אני ועוד חברה גיששנו באחד מערבי נובמבר בבית ההסתדרות. מתחמקות שאף אחד לא יראה אותנו. הגענו לחבר'ה של האגף להתאגדות ואז הסתבר לנו שהיו עוד כמה אנשים שפנו אליהם בצורה עצמאית.

"התאחדנו והובלנו מהלך להחתמת כלל העובדים שהיו אז. בתקופה הזו נסעתי בין המרפאות להציג את המהלך, לגייס פעילים. בינואר ערכנו פגישה בהסתדרות עם 40 עובדים מרחבי הארץ והחלטנו לצאת למהלך גלוי ותוך 24 שעות הצלחנו להחתים מעל 2,500 עובדים, יותר מחצי מעובדי הקופה דאז.

"אחרי זה ניסו למרוח אותנו, אבל כשנכנס המנכ"ל החדש זאב וומברנט – קיבלנו את פניו בהפגנה והוא הבין שאי אפשר לשחק איתנו יותר. בפברואר 2014 חתמנו על הסכם קיבוצי ראשון".

בספטמבר האחרון, חתמה ונטורה כבר על הסכם קיבוצי מקיף שלישי בארגון. בעוד ההסכם הקיבוצי הראשון ב-2014 טיפל בסוגיית הזכויות הסוציאליות של העובדים, וההסכם ב-2018 צמצם את הפערים בתוך הקופה ומול קופות החולים האחרות, ההסכם האחרון כלל נוסחאות ברמה הפרטנית לכל 420 העיסוקים בקופה, וקבע שכר מינימום בקופה שעומד היום על 7,200 שקלים. "עשינו תיקון משמעותי מאוד ויש אנשים ששכרם תוקן באלפי שקלים".

בינתיים נבחרה ונטורה לראשות הוועד כבר פעמיים בבחירות אישיות. "הארגון שלנו ברובו הגדול הוא נשי. על אף שהיום לצערי רוב ההנהלה הבכירה היא גברית, עד לפני שנה הייתה לנו המנכ"לית הראשונה מבין קופות החולים. יש לנו סמנכ"לית כספים, ולא מעט מנהלות אגפים. גם הוועד שלי עוד מימי ועד הפעולה, היה מורכב מרוב של נשים לאורך הדרך.

"יש לנו בוועד כמובן מכל הגוונים – נשים וגברים, יהודים, ערבים ודרוזים, וגם מגוון מקצועות: אחיות, עובדות מינהל, פיזיותרפיסטים, אנשי מערכות מידע, עובדות סוציאליות ועוד. חשוב לנו הייצוג המגוון כדי שנשמע ונכיר ונדע את כל הצרכים.

"אני מקווה לראות יותר נשים בכל עמדה ובכל תחום כדי שניקח את המדינה הזו למקומות טובים יותר", היא אומרת. "אני חושבת שכנשים אנחנו יותר פרגמטיות ומסוגלות לחשוב עם פחות אגו, וכשהאגו לא משחק תפקיד, אלא הצורך להגיע לפתרונות אמיתיים, לא משנה באיזה משבר, זה מביא לתוצאות טובות יותר.

"זה לא שאני לא יודעת לאיים כשצריך ולעמוד על הרגליים האחוריות, אבל אני תמיד מנסה למצוא את הפתרונות החלופיים לפני הסלמה, ולכן אי אפשר למצוא ברזומה שלנו הרבה השבתות ופעולות שיפגעו במבוטחים. כשצריך – אני עושה את זה. אני ממש לא מפחדת להשתמש בכלי הזה. אבל אני עושה זאת במשורה ובשום שכל, ומחפשת קודם למצות את כל הפתרונות החלופיים".

פנינה פחימה: "חובת ההוכחה עלינו והוכחנו שאנחנו יכולות"

פנינה פחימה, באר שבעית, אם לשלושה ילדים וסבתא לעשרה נכדים, היא סגנית וממלאת מקום יו"ר הוועד הגדול במדינת ישראל – הארגון הארצי של עובדי קופת חולים כללית, המונה לא פחות מ-50 אלף עובדים. פחימה מכהנת בתפקיד מזה 25 שנה במקביל לכהונתה כיו"ר ועד העובדים של מחוז דרום בקופה.

"בארגון עובדי כללית תמיד הייתה נוכחות נשית חזקה מאוד", היא אומרת, "ואני שמחה שבעשר השנים האחרונות אנחנו רואים גם יותר ויותר נשים בתפקידים של ראשות ועדים בארגון. חובת ההוכחה הייתה עלינו והוכחנו שאנחנו יכולות, ממש כמו הנשים הלוחמות ביחידות הקרביות שהוכיחו שהן מסוגלות להכל.

פנינה פחימה. "לנשים יש יותר רגישות והן מביאות את זה גם לפעילות שלהן בוועד או בארגון העובדים" (צילום: אלבום פרטי)

"עבודה מאורגנת זה ביטחון כלכלי, זה ייצוג. זו אפשרות להתחייב למשכנתאות ולגנים. אני חושבת שעבור נשים יש לזה עוד יותר משמעות – לשמירה על תנאי העבודה, על השוויון, על הזכויות הסוציאליות ותנאי הרווחה. אלה דברים שתמיד יש מקום לשפר בהם, וחשוב במיוחד לשמור ולדאוג להשוואת השכר של נשים, בעיקר בדרג הניהולי, לזה של גברים. לצערי אנחנו עוד נתקלים בישראל בתופעה של פערים בתחום הזה".

כנציגת עובדים, היא מספרת, היום יום הוא דאגה לקידום ויישום ההסכמים הקיבוציים של מגוון הסקטורים הרחב שהארגון מייצג, שמקיף את עשרות המקצועות בקופה – מאחיות ועובדות מעבדה, דרך עובדי ועובדות אדמיניסטרציה ומינהל, כוחות עזר, משק ועובדים פארא-רפואיים.

"אני גאה שבשנה האחרונה הצלחנו להקיף כמעט את כולם בשיפור השכר. העבודה שלנו היא יום יומית, לתת מענה לבעיות פרטניות, ללוות עובדים לשימועים. זה מאות פניות מדי יום לגבי בעיות פרסונליות של עובדים שיש להם מצוקה, ואנחנו משתדלים לתת לכל אחד את הקרקע היציבה שהוא צריך כדי שיוכלו לתת את השירות הכי טוב ללקוחות שלנו – וזה הוכח גם בתקופת המלחמה.

"במחוז הדרום שאני יו"רית ועד העובדים בו, פגשתי עובדים עם גבורה עילאית שהמשיכו לתת שירות רפואי גם במקומות שהיו מופגזים השכם והערב. במיוחד העובדות שהן אמהות – וזה היה לא פשוט. הקמנו מועדוניות בתוך מקלטים יחד עם ההנהלה כדי לאפשר את המשך העבודה ולתת פתרונות לעובדות ולעובדים. השתדלנו לתת ביטחון שיוכלו להגיע לעבודה ולתת שירות.

על כוחן של הנשים בארגון היא אומרת: "לנשים יש יותר רגישות והן מביאות את זה גם לפעילות שלהן בוועד או בארגון העובדים. יש מקרים שאני נתקלת בעובד שבא אליי במצוקה, ולפעמים אני ממש בוכה איתם. נשים הן רגישות. אנחנו מבינות עובדות שבאות ומסבירות את הקשיים שלהן, בין ניהול משפחה וטיפול בילדים לצד ניהול הקריירה. אנחנו מבינות את הקשיים הללו שהרבה פעמים גברים לא נתקלים בהם.

"להיות אישה עובדת זה הרבה פעמים עבודה 24/7. לכן יש משמעות גם בנציגות עובדים לנשים שרואות את זה ומבינות את זה".

לקראת יום האישה, מבקשת פחימה לחזק את ידי כל הלוחמות בשדה הקרב, ומוסיפה:  "אני מתפללת יום יום ושעה שעה שהחטופות והחטופים יחזרו כבר הביתה".