חגית פאר, יו"ר נעמת, מה שלומך בימים אלו?
(פאר עונה אחרי עצירה קלה) "התקופה הזו היא תקופה הכי מורכבת שחווינו אי פעם. המלחמה הזאת הציפה את הכוח הנשי, את העוצמה הנשית, את היכולות של נשים לתפקד, גם בחזית וגם בעורף".

בראיון מיוחד ל'דבר' לרגל יום האישה, אומרת פאר: "לראות איך הנשים מתנדבות, מחזיקות את המשפחות, איך הן פותחות חמ"לים ואיך הן דואגות לנשים אחרות. אני רואה את הסולידריות הזו במלוא עוצמתה. זו הפעם הראשונה שאני רואה את העוצמה הזו ככה. זה נותן תקווה לעתיד טוב יותר. ברור לי שעתיד טוב יותר ייעשה רק על ידי נשים.

"אבל יש גם נסיגה אדירה במעמדן של נשים, בזכויות של נשים, בייצוג של נשים. אני רואה ממשלה שממשיכה לייבש את כל השירותים שהציבור צריך, גם ברווחה, בנושא של מניעת אלימות. יש לנו עדיין יותר מ-100 אלף משפחות של מפונות, ויש 8,000 ילדים שלא הגיעו לשום מסגרת. אנחנו רואים את האלימות גואה בתוך המשפחה, ואת התקציבים למניעת אלימות שמקוצצים.

"אני רואה את החוק לפיקוח אלקטרוני שאנחנו נלחמות עליו מ-2017 כדי להציל נשים שזקוקות לו כל כך, ואני בספק שייצא לדרך, אף שזה נקבע בחוק. זה מטריד אותי מאוד. אנחנו באיזשהו סיר לחץ שעומד להתפוצץ. עדיין אנחנו בתוך האנרגיה של ההתגייסות למלחמה. אבל יהיה פה גם יום אחרי. ואנחנו לא ערוכים ליום שאחרי. זה מאוד מדאיג אותי״.

המלחמה יצרה סיטואציה אחרת עבור נשים?
"במלחמה ובמשברים, נשים הן הראשונות להיפגע. וגם כאן ברור לי שאנחנו ממש לא חוזרים ליום של 6 באוקטובר. אנחנו נחזור למציאות הרבה הרבה יותר קשה. וגם אין תוכנית ואין תקציבים כדי לפתור אותה. תמונת מצב קשה מאוד. נשים שאיבדו מקומות עבודה והיו צריכות לטפל במשפחה שלהן, וכל כך הרבה נשים שנמצאות בתוך מעגל אלימות שהולך ומתרחב, ואין לנו גם איך להגיע אליהן. אין לנו אפילו נתונים. צריך להגיע אליהם כי אלה אנשים תלושים. הם לא מקבלים את הטיפול שאולי היו מקבלים אילו היו במקום קבוע, בקהילה שלהם. יש הרבה מאוד מצבים מתחת לרדאר, שרק עכשיו מתגלים ומתחילים להתפתח לאלימות במשפחה.

"יש פער אדיר שהולך ומתרחב. הרבה יותר נשים עניות, הרבה יותר אנשים. נשים שאיבדו את מקום עבודתן. הרבה יותר נשים שנכנסו חזרה הביתה לגדל את הילדים, כי הבעלים מגויסים, מחפשים מקומות עבודה או מפונים. זה גורם למשפחות עניות לנסיגה אדירה בתלות הכלכלית ולפערים בין בני הזוג".

מה התפקיד של נעמת במצב הזה?
"לנעמת יש אחריות אדירה לבנות את הכול ולהיות שם בשביל נשים, בשביל גברים במרכז אבא שלנו. אחריות לבניית החברה ולחיזוקה. ממש כמו הקמת המדינה. ככה אני חווה את זה. המצב חיזק לי את ההבנה עד כמה צריך ארגון נשים. עד כמה לתנועה שלנו יש משמעות, עד כמה היא חשובה, עד כמה צריך ביתר שאת להגביר את העשייה, עד כמה היא מחליפה הרבה מאוד שירותים שהמדינה אמורה לתת".

"הדרך לשוויון מגדרי היא לא דרך לנשים, אלא דרך של החברה"

רשת מעונות היום של נעמת מחנכת את ילדי ישראל מגיל לידה עד 3. יש צוות גדול בכל הארץ, הורים רבים וילדים המקבלים חינוך ישיר מתנועת הנשים הגדולה בישראל. בתפר בין מדינה המשלמת שכר נמוך לבין מעונות היום של נעמת, שאינם בבעלות המדינה, מתקיימים מתחים שונים.

האם יש בשורה במעונות היום של נעמת?
"זו המגמה של נעמת בהחזקת מעונות יום. זה מאוד חשוב. המטרה של לספק חינוך שהוא מודע מגזר, חינוך איכותי, שמאפשר להורים לצאת לעבודה ולדעת שהילדים שלהם במסגרת טובה במחירים שהם בסבסוד המדינה.

"העובדות שלנו עברו הדרכה לשוויון מגדרי ולחינוך מודע מגדר. צריך לשנות את התבניות האלו, והן מושרשות בהנגשת המשחקים וביכולת הבחירה.

"האתגר המרכזי הוא שבתוך תנועת נשים משלמות שכר לא ראוי לנשים. זה חוטא לקיום שלנו בתור תנועת נשים, שרוצה לקדם נשים, שרוצה שנשים יפרנסו את עצמן ושלא יהיו תלויות כלכלית באף אחד. יש מחסור אדיר בעובדות במעונות היום בנעמת ויש תחלופה אדירה, כי השכר נמוך והתנאים קשים, וזה אחד מהדברים שחייבים לפתור. עובדות נעמת הן עובדות שהמדינה לא רואה. הן העובדות השקופות ביותר.

"אי אפשר להפסיק את זה, כי ההורים צריכים את זה. המאבק שלנו הוא לגרום למדינה לשלם לעובדות שכר ראוי. עשינו דרך והצלחנו בחלק מהדרך, אבל הדרך ארוכה. גם העובדות צריכות את זה, ולהן נגמרת הסבלנות. הן צריכות את זה עכשיו. ברגע שהמדינה תבין את זה והעובדות יקבלו שכר ראוי עבור העבודה שלהן, הכול ייראה אחרת במדינה.

"החינוך לגיל הרך הוא החינוך המשמעותי ביותר והחשוב ביותר, וככל שהמדינה תשקיע יותר כסף בגיל הרך, כך בהמשך היא תפתור הרבה בעיות. יש מחקרים שמראים שעל כל דולר שמשקיעים בגיל הרך, חוסכים שבעה דולרים בהמשך".

התפקיד של נעמת הוא ברמה הלאומית. המאבק שלו על פני כלל החברה. מה התפקיד של נעמת ביחס לגברים, ואיך הוא בא לידי ביטוי בעינייך?
"הדרך לשוויון מגדרי היא לא דרך לנשים, אלא דרך של החברה, והיא חייבת לכלול את הנשים והגברים יחדיו באותה הדרך. דווקא במלחמה היו לנו הרבה פניות של גברים, גברים שהרגישו שהם צריכים את האוזן הקשבת ושהם צריכים אשת מקצוע.

"זה מאוד חשוב לנו לשמור על המקום הזה, לתת להם את המקום שלהם, מתוך ההבנה שאנחנו רואים את המשפחה כתא הוליסטי. כשטוב לגבר וטוב לאישה, אז טוב לילדים וטוב לכל התא המשפחתי. זה חלק מהאחריות שלנו. נעמת הקימה מרכז הדרכה לאבות, כדי לקרוא לגברים לקרוא להיות חלק מנעמת, חלק מהתנועה לשוויון מגדרי, כדי לקדם את המקום הזה.

״גברים פחות נוטים להתחבר בחבורה, כמו נשים שיש להן את הפרלמנטים שלהן ויכולות לחזק ולהיות בסולידריות. לגברים זה חסר. פחות מדברים על רגשות, פחות מדברים על המקומות של להביע, להיות חלק מהקהילה והקבוצה. זה מה שעשינו עבורם. פתחנו להם פלטפורמה שמאפשרת להם לגעת במקומות כואבים, לשתף, להיות ביחד, לקבל כלים, וגם מאפשרת להם להיות אבות מיטיבים יותר.

"היו לנו קבוצות של אבא מקריא לי סיפור, קבוצות של אבות בונים רובוטיקה עם בנות. היו מפגשי אבות שעברו לידה שקטה. התמודדות של אבות לתאומים. מפגשים מאוד מעניינים".

איך את רואה את השוויון המגדרי בהסתדרות? יש התקדמות?
״ארנון בר-דוד יו"ר ההסתדרות עשה פה ממש מפנה. זה מאוד חשוב לו, הוא מאמין בניהול נשי. אני רואה את זה בכך שיש סמנכ״ליות בהסתדרות, יש שתי יו"ר מרחבים נשים, שזו תפנית שנותנת מקום. בכל פעם שהוא בוחר, אלה נשים ראויות. אנחנו בנעמת כל הזמן אומרות: 'האישה הנכונה בתפקיד הנכון'. ברגע שיש איזון ושוויון, זה מצליח. זה מוכח גם במחקרים, ככל שיש ניהול מגוון יותר, כך המקום מצליח יותר. אני גאה בהן וגאה להיות חלק מבית שהוא באמת אומר ומיישם".

מה משמעות יום האישה בשבילך השנה?
"כל יום הוא יום האישה בשבילי. זאת העשייה היומיומית והשליחות היומיומית שלי. אני לא חושבת שאני מייחדת לו משמעות כיום האישה, וזה גם לא יום של חגיגות. הוא באמת מורכב ועצוב מאי פעם. יש לנו נשים שעדיין נמצאות בשבי, יש נשים שמפונות מבתיהן ועדיין מסתובבת בארץ כפליטות. יש לנו כל כך הרבה אימהות שאיבדו את היקר להן מכול. יש כל כך הרבה נשים שהצטרפו למעגל האלימות. ומצד שני, גיליתי אחיות. וכוחנו באחיותינו".

מה זה בשבילך להיות פמיניסטית היום?
"אני חושבת שהמילה נתפסת בהרבה מקומות כמילה שלילית. כנשים גבריות שנלחמות עכשיו על מקומן ועל שוויון ושורפות חזיות. אבל יש מישהו היום שהוא לא בעד שוויון? קשה לי לקבל את זה. הפמיניזם הוא שוויון. יש מישהו שהוא נגד? אם אני אשאל אנשים אם אתה או את פמיניסטים אז כנראה יגידו לי לא. אבל אם אני אשאל אם אתה בעד שוויוןף כנראה יגידו לי כן. כולם רוצים שוויון. זה טוב לכולם. אני חושבת שכיום לא מדברים על שוויון מגדרי, אלא על הוגנות מגדרית, על מתן הזדמנויות שוות. אני רוצה שגברים ונשים יקבלו הזדמנות שווה. בהתמודדויות, בתפקידים, בכל דבר. הטוב או הטובה יקבלו את התפקיד. לא שגבר יביא גבר לתפקיד כלשהו".

ספרי על קמפיין הפנתרות.
"מה שהחלטנו לעשות במלחמה זה לאסוף את הסיפורים של הנשים המופלאות. לאורך כל המלחמה תיעדנו סיפורים מופלאים. כפי שאנחנו יודעות, ההיסטוריה נוטה לשכוח את סיפורי הנשים. אז היה חשוב לנו להבליט את זה, להעלות למודעות, להנציח את הסיפורים האלה של נשים שאיתנו, וגם כאלה שלא איתנו. גם בעורף וגם בחזית.

"נכון נשים תמיד שואלות 'מתי תגיע לי כבר מדליה?' אז החלטנו לצאת עם משאית המדליות של נעמת ולחלק לנשים המופלאות. בעיניי כל אישה היא מופלאה ושווה מדליה. בין אלו שנלחמו, לבין אלו של העורף. כל אישה כל כך חזקה, מחזיקה את הבית, מביאה חיים לעולם, היא מרכז הבית, מרכז המשפחה".