עובדי ועובדות 'כלל ביטוח' הם חלון הראווה של החברה הישראלית. אלפי אנשים, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, מכל רחבי הארץ, מגיעים מדי יום לעבודתם כשעננת המלחמה מרחפת מעליהם ומותירה משקעים של מורל ירוד. המלחמה נוגעת בכולנו, באימא הדואגת לילדיה שמוצבים בחזית, בקרובת המשפחה שיקירה חטוף בעזה, באבא שלא נמצא בעבודה יותר מ-100 ימים, בכולנו.

מדי שנה בתקופה הזו, אנחנו בוועד יושבים וחושבים כיצד להרים את מסיבת הפורים המושקעת והנוצצת ביותר שאפשר לדמיין, והופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי. בזה אחר זה יורדים האמנים הגדולים ביותר כדי לשמח את אלפי העובדים שמקום עבודתם הפך מזמן לבית השני שלהם. מספר שעות העבודה שאדם משקיע ביום לעתים זהה לזמן שהותו בבית.

המחשבה של לחגוג בהפקה מושקעת, עם מוזיקה מקפיצה, משקאות, ריקודים ותחפושות בזמן שאחינו ואחיותינו נלחמים עבורנו, חטופים טרם שבו לביתם, ואי-הודאות לגבי מלחמה בחזית הצפונית גרמה לנו להחליט שהשנה נחגוג אחרת. האם אנחנו צריכים לחגוג? כן. האם אנחנו צריכים להעלות את המורל של העובד בייחוד בתקופה זו? כן. זהו תפקידו של הוועד, מעבר לארגון הדואג לרווחה של העובדים, הוא חלק משותפות גורל של העובדים.

בחודשים האחרונים חברי הוועד ואני מנחמים אבלים, מבקרים פצועים, נותנים כתף למשפחות החטופים, שומעים על טרגדיות. זה מסע קשה שאת סופו קשה לראות כרגע. דווקא עכשיו, מהמקום החשוך, חשוב להאיר לעובד את מקום עבודתו, שירים לו את המורל, ולכן השנה החלטנו לחגוג את פורים, אך אחרת. נדאג שלו לתקופה קצרצרה, העובד יחייך, יקבל אסקפיזם טהור מהמציאות, יקבל חיבוק, יקבל מקום לפרוק ולהיטען מחדש. זהו בין היתר תפקידם של ועדי העובדים.

המצב מחייב אותנו, ועדי העובדים, לחשוב אחרת ולא לשכוח את המשימה העיקרית שלנו, לראות את העובד ולדאוג לו בכל תחומי חייו ולהתאימה לימים אלו. כן לחגוג את פורים, כן לעלות את המורל של העובד, בהתאמה למלחמה.

רוני רז הוא יו"ר ועד עובדי כלל ביטוח