לקראת סוף הדיון בנוגע להמשך העלייה מאתיופיה שנערך הבוקר (שני) בוועדת העלייה והקליטה, יו״ר הוועדה עודד פורר (ישראל ביתנו) אמר ש״בסוף תהיה על זה ועדת חקירה ממשלתית". הנוכחים בחדר נדרכו. אמנם ועדת חקירה היא לא בהכרח הרת גורל עבור מי שנושא באחריות, אבל היא בכל זאת דבר רציני, רציני בהרבה מהעיכוב והסחבת מהם סובלים אלפי הממתינים לעלייה מאתיופיה במשך שנים ארוכות.

באוגוסט האחרון הגיע לישראל העולה ה-3,000 בגל העלייה גל שהתאפשר מכוח החלטת הממשלה 713 מנובמבר 2021, במה שכונה 'צור ישראל'. בכך הסתיים התקציב בסך 570 מיליון השקלים שהשיגה שרת העלייה לשעבר, פנינה תמנו, עבור קליטת עולי אתיופיה בארץ.

אמנם הכסף נגמר, לטענת הממשלה, אבל הצורך לא. לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, כ-14 אלף אנשים שנמצאים באתיופיה ממתינים לעלייה בישראל. הממתינים חשופים לסבבי לחימה חוזרים ונשנים, בשל מלחמת האזרחים באתיופיה. מתוכם, לפחות 1,226 ממתינים לעלייה שעלייתם אושרה, כאלו העומדים בכל הקריטריונים שהציבה החלטה 713 ועברו את כל הבדיקות השונות, עדיין לא עלו, בשל סיבות תקציביות.

היו"ר פורר, שזה הדיון הרביעי שהוא מוביל בנושא, היה הפעם חד וברור: "מדינת ישראל לא צריכה להתנהל עם מכסות עולים". חבר הכנסת ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה מיקי לוי (יש עתיד), שניהל את הדיון עם פורר, פנה אל הח"כים מהקואליציה שנכחו בחלק מהדיון, צגה מלקו (הליכוד) ומשה סולומון (הציונות הדתית), ושאל מדוע הצביעו בעד התקציב האחרון אם אין בו שקל אחד לטובת המשך העלייה מאתיופיה. ח"כ סולומון אמר שהובטח לו שהכסף יעבור ברגע שהוועדה בראשותו של תא"ל במיל' הראל כנפו תגיש את המלצותיה.

כנפו, שמונה לתפקיד הפרוייקטור לעלייה מאתיופיה, הבטיח בדיון שהמסקנות של הוועדה בראשותו יוגשו אחרי פסח. גם אם מתעלמים ממשך הזמן שבו המשרד לא נוקט עמדה, (ובכך נוקט עמדה בפועל) בנוגע להמשך העלייה, לא ברור מדוע המדינה והפרוייקטור לא דורשים למצוא את מקור תקציבי עבור 1,226 העומדים בקריטריונים. עבורם אין צורך באף וועדה, רק בכסף. ח"כ לוי הציע שאת 200 מיליון השקלים, הדרושים על פי הערכת משרד האוצר לצורך העלאתם, תספק פדרציית ניו-יורק, קרן המנוהלת על ידי הסוכנות היהודית.

"כשאני פושטת את המדים, אני במערכה על האחיות שלי"

בארגוני הקהילה ובקרב משפחות מעוכבי העלייה חוששים שהוועדה בראשה עומד כנפו היא דרך נוספת להימנע מקבלת החלטות. האמון במוסדות המדינה נשחק עד דק בשנים של חוסר שקיפות ויחס מתנשא. אך רוב המשפחות והפעילים לא מוותרים.

אסרס דמלש, ששתיים מאחיותיה מאם ואב ממתינות להעלאתן מאתיופיה, דיברה בפני הוועדה לאחר 100 ימי מילואים במלחמה, בהם שירתה כקצינה בדרגת סרן: "אני במסע כבר 9 שנים. ב-2015, לאחר שסיימתי קורס קצינים, טסתי לאתיופיה כדי לפגוש את האחיות שלי בפעם הראשונה. המפגש היה מרגש, אבל הן שאלו אותי שאלה פשוטה: למה כל המשפחה עלתה לישראל ואנחנו פה? לא ידעתי להגיד להן שום דבר, מלבד ההבטחה, שאעשה הכול כדי שיעלו ארצה".

"השכל הישר שלי אמר – אני עליתי לארץ, הן אחיות שלי מאם ואב, למה הן לא עולות?" היא הוסיפה, "כל כך תמים. פגשתי מערכת אטומה, שרק הטילה ספק, פגעה בתחושת השייכות שלי, וגרמה לי לחוש לא שייכת לכאן. ב-7 באוקטובר התייצבתי במערכה לטובת המדינה, אבל כשאני פושטת את המדים, אני במערכה אזרחית על האחיות שלי, מול המדינה שלא מחזירה לי אהבה".

אבג'ה לאקה העיד בפני הוועדה שהוא ומשפחתו עלו לפני כ-17 שנה, אך אחותו מאם ואב נותרה עדיין באתיופיה. זאת לאחר שבהיותם בגונדר "סרקו אותם במסרקות ברזל" כדי לברר את יהדותם, לדבריו. הוא אמר שאחותו כלולה ברשימות המיועדים לעלייה. נציגת משרד האוכלוסין אמרה שלא מצאו בקשה על הפרק, הדובר אמר כי יש לה מספר תיק.

באמצע הדיון הפסיק היו"ר פורר את הישיבה, בטענה שיש התפרצויות של משפחות, וכי הוא מחויב לשמור על תרבות הדיון. "תרבות הדיון" נוטה להפוך לערך עליון כשלגורמים הרשמיים אין תשובות טובות. כך, לדוגמא, נציגת משרד החוץ טענה בדיון שעובדי המשרד לא הגיעו לביקור במחנות מאז אוגוסט בשל חשש ביטחוני, ובמקביל טענה שאין חשש לביטחון הממתינים שם. ברוח דומה, נציגות לשכת האוכלוסין טענו שוב ושוב ביחס למקרים שבהם המשפחה כולה עלתה מלבד אדם או שניים, כי מדובר בסך הכול בבעיה ברישום.

דבריו של הרב דוד מהרט, העוסק זמן רב ביחס המדינה לעלייה, ושילדיו משרתים בצה"ל בזמן המלחמה, ביטאו היטב את תחושותיהם של רבים מהנוכחים: ״רק ליהודי אתיופיה יש מכסות בבתי הספר, מכסות בקבלה לעבודה, ובעליה לארץ. אולי תעשו גם מכסות בצבא? הייתי ישן יותר טוב בלילה״.