"האם פלסטין היא המקום היחיד בעולם להגירת יהודים? מה עם אדריכלי הצהרת בלפור, ידידיכם הגדולים מבריטניה, מה עם ארצות הברית, הם לא היו מאושרים לקחת אליהם יהודים? מדוע לבנות מדינה על חשבון הפלסטינים שאינם אירופאים ולא קשורים לעליית הנאציזם?"

במילים אלה נפתח פודקאסט ארוך במיוחד, שבו לקס פרידמן מנסה להבין את עומקי הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעימות בין שני צדדים: תומכי ישראל ומתנגדיה. בקטע החריף הזה מערער מועין רבאני, פרשן פוליטי הולנדי-פלסטיני, על עצם קיומה של מדינת ישראל. הוא רוצה שיהודי ישראל יחזרו אל העולם ויבקשו מהן קרקע למדינה חדשה.

האנטישמיות בעולם מרימה ראש ויש לה סיסמאות חדשות, כאלה שמקעקעות את הזכות שלנו לחיות כאן במדינת ישראל. הם רוצים שניעלם מהמרחב המזרח תיכוני, שהוא לדידם ערבי.

בעוד אנחנו ממשיכים כאן את הוויכוח על שתי מדינות לשני עמים, העולם הולך רחוק עוד יותר, למדינה אחת לעם אחד – העם הפלסטיני.

אפשר להתווכח לנצח אם הפלסטינים הם עם, אבל גם בלי הגדרות הם כבר עובדה קיימת ושחקן מרכזי בזירה העולמית. שחקן קולני במיוחד שמצליח לסחוף אחריו צעירים ומבוגרים אחר המסר שאנחנו, היהודים ה"לבנים", באנו לישראל מתוך כוונות קולוניאליסטיות להשתלט על ה"שחורים" הפלסטינים. אל תבלבלו אותם עם העובדות, שרוב היהודים אינם לבנים.

הסיסמה "מהנהר לים פלסטין תשוחרר", הוכרה בגרמניה כקריאה להשמדת יהודים וגירושם ולכן נאסרה. בשבוע שעבר נעצרה שם אישה שנשאה קריאה זו, וברשתות מיהרו לגנות את המשטרה ואת החוק.  הקונצנזוס בעולם המערבי מתחיל להיות נגד עצם קיומנו.

1,400 אנשי מוסיקה מפינלנד קראו להוצאת ישראל מהאירוויזיון, אליהם הצטרפו רבים באירופה, כולל 10,000 איש ואישה מאיסלנד. באיסלנד עצמה נבחרה זמרת לייצג את המדינה, היא ניצחה זמר פלסטיני, שהתמודד מולה. מיד לאחר הניצחון הואשמו היהודים בקנוניה בינלאומית להצבעה נגד הפלסטיני, שהרי איסלנד היא תומכת פלסטינים ואם אלה לא נבחרים לייצג אותה, תמיד יש יהודים להאשים.

מגזין הספרות 'גרניקה' הסיר מאמר של הסופרת והמתרגמת הישראלי ג'ואנה חן בעקבות מחאה במערכת העיתון על כך שנותנים במה למי שמכחישה את "השאיפות הקולוניאליסטיות של ישראל ואת רצח העם שהיא מבצעת בעזה".

סצנת האמנות בעולם סוערת וגועשת נגד ישראל, אנחנו מואשמים ברצח עם, "ג'נוסייד" בסגנון מה שעשתה צרפת בקונגו, כי הרי לדידם אנחנו לבנים כמו הצרפתים, והפלסטינים שחורים כמו הקונגולזים.

יהודים בעולם מעידים על עלייה בתקיפות אנטישמיות לנוכח המלחמה בעזה, והקהילות מתפצלות על רקע המחלוקות לגבי צדקת המלחמה ומדיניות ישראל. יהדות ארצות הברית הולכת ומתרחקת מהזדהות עם ישראל.

מי שתומך בנו משלם על כך מחיר כבד, מקדונלד'ס וסטארבקס העידו על פגיעה ברווחיהן בעקבות האשמתן בתמיכה בישראל וקריאה להחרמתן.

באוניברסיטאות רבות בארצות הברית ובאירופה מתקיימות עצרות להכחשת הטבח ותפיסתו כמלחמת חירות של הפלסטינים. באותו פודקאסט טוען ההיסטוריון נורמן פינקלשטיין כי אנשי חמאס ביצעו את הטבח מכיוון שאין להם שום אפשרות אחרת לקבל את חירותם.

גם אם נחשוב שאפשר להסתדר בלי אירוויזיון, בלי ביאנלה בוונציה ובלי האקדמיה העולמית, בא כדור השלג, או שמא מפולת הבוץ, להוכיח לנו שלגרביטציה כוחות משלה, והיא תמשיך להתגלגל עד שכל הבוץ יכסה אותנו כליל.

מאירופה כבר עוצרים אספקת רכיבים חיוניים לתעשייה הביטחונית, ארצות הברית מבקשת הבהרות לגבי השימוש בנשק שהיא מספקת לנו כדי להבטיח שלא נעשה בו שימוש ל"רצח עם".

נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, ממשיך לתמוך בישראל ביחד עם הממשל, אך כל יום מתגלים עוד בקיעים בתמיכה זו. ביידן עצמו עומד לפני בחירות, כשאצלו במפלגה הדמוקרטית גוברים הקולות להפסקת הלחימה בישראל בטענה של "רצח עם".

סיכמה את הסנטימנט כלפי ישראל המרצה באוניברסיטה העברית פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן: האונס והטבח הם שקר, את הציונות יש לבטל. בישראל אפשר להשעות ולסלק מרצה כזו, אך בפקולטות למדעי החברה והרוח בעולם יש רבים מסוגה שימשיכו לחנך דורות של מנהיגי עתיד.

כל אלה ועוד דוהרים לכיוון אחד: בידודה של ישראל והחרמתה. ראינו איך זה קורה לדרום אפריקה, ועכשיו מזהים את אותם תהליכים ואותו הנרטיב ביחס לישראל.

"עם לבדד ישכון" זו לא תכנית ריאליטי שישראל הצטרפה אליה ויכולה להרשות לעצמה להפסיד בה. בדרך אל ההפסד לא נתקיים כאן יותר.

ישראל תלויה בארצות הברית ובאירופה. הנעת נושאות המטוסים האמריקאיות אל עבר ישראל בתחילת המלחמה ורכבת אווירית של תחמושת מנעו כנראה הצטרפות של איראן וחיזבאללה למתקפה האכזרית. תמיכת האיחוד האירופי בישראל אפשרה את המבצע ועצרה את האו"ם מהחלטות קשות נגדנו.

אנחנו תלויים בכסף, בטכנולוגיה, בנשק ובתמיכה של העולם. פתיחת השוק לייבוא מזון הגביר את התלות עוד יותר, אנחנו צורכים אוכל מהעולם ותלויים בו. בעולם מרושת גלובלית מדינה לא יכולה להתקיים ללא תמיכה חיצונית, בעיקר לא מדינה מוקפת אויבים. אנחנו צודקים, אבל אין כל כך מי שיצדיק אותנו, ולכן עלולים למצוא עצמנו צודקים לבד ללא משאבים להשיב מלחמה.

על קברניטי המדינה להתעשת, להפסיק לשחק את ה"אבו-עלי" הביריון על ידי הצהרות חסרות אחריות שכולן רוח וצלצולים. כל התבטאות של שר או שרה בנוסח "אין חפים מפשע" או "שיטוח עזה" מצוטטת בכל העולם כהוכחה לרצח עם של עזתים. מאמפתיה חוצת גבולות למצבנו ב-7 באוקטובר, אנחנו הופכים לשנואים וקיומנו לא לגיטימי.

אין הסברה ישראלית. יש רק ראש ממשלה אחד שרץ בין אולפנים בעולם ומסביר בעיקר את עצמו, ושרים בממשלה שנמצאת במלחמת קיום עדיין חיים בתודעת טוקבקיסטים.