בית המשפט העליון קבע פה אחד כי על רשות האוכלוסין להנפיק תעודת לידה המשקפת את מעמדן של שתי האימהות, במקרים בהן זוגות נשים לסביות מביאות ילדים לעולם תוך הסתייעות בתרומת זרע אנונימית.
במסגרת ההליך עתרו תשע זוגות נשים כנגד שר הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה, בדרישה שיונפקו להן תעודות לידה מתוקנות המציינת הן את האם היולדת והן את שותפתה להורות שמעמדה ההורי הוסדר בהליך משפטי (צו אימוץ או צו הורות פסיקתי) כאימהות. ברשות האוכלוסין סירבו עד כה לעשות כן בטענה כי תעודת הלידה היא מסמך שמשקף את ההורות הביולוגית בעת הלידה, וככלל היא מסמך "קפוא בזמן".
ממלא מקום הנשיא, השופט עוזי פוגלמן, קיבל את עמדת רשות האוכלוסין לפיה תעודת הלידה נועדה לתעד את זהות היילוד בנקודת הזמן הראשונה של חייו, ברגע הלידה. עם זאת, דחה את הטענה כי התעודה נועדה לשקף 'הורות ביולוגית' בלבד. השופט ציין כי אין לעמדה זו אחיזה בלשון החוק, וכי היא עשויה אף לפגוע בעיקרון טובת הילד.
השופט פוגלמן הדגיש שככל שבעת הלידה היו לתינוק שני הורים המוכרים משפטית, הדרת ההורה הלא-ביולוגי מתעודת הלידה משמעה העדפת מעמדה של ההורות הביולוגית על פני הורות שכוננה משפטית. לדבריו, לאחר הסדרת המעמד ההורי מבחינה משפטית – מעמדם של שני ההורים, הביולוגי והלא ביולוגי, הוא שווה לחלוטין וכולל את אותו סל של זכויות וחובות הוריות. לפיכך, קבע כי אין מקום להבחין בין ההורים ברישום בתעודות הלידה, ואף הוסיף כי לאפליה שכזו עשוי להתלוות מסר פוגעני לפיו מדובר בקשרים שונים בטיבם ובמהותם, וכי בעוד הורות ביולוגית היא הורות 'אמיתית', הורות לא ביולוגית היא נחותה וחשודה, מעין הורות "על-תנאי". לדבריו אין לקבל מסר מסוג זה.
על פי רוב נקבע מעמדה של האם הלא-ביולוגית באמצעות צו הורות פסיקתי שתחולתו רטרואקטיבית החל מיום הלידה. במקרים אלו נדרשת רשות האוכלוסין להנפיק תעודות לידה מתוקנות הכוללות את שמות שתי האימהות. עד שנת 2014 הוסדרו מעמדן של אמהות לא-ביולוגיות באמצעות צווי אימוץ, וגם במקרים אלו ציין בית הדין כי רשות האוכלוסין תידרש להנפיק תעודות לידה מתוקנות. רק במקרים הנדירים בהם צו ההורות איננו רטרואקטיבי – לא תידרש רשות האוכלוסין להנפיק תעודות לידה מתוקנות.
השופטים רות רונן ואלכס שטיין הצטרפו לפסק דינו של ממלא מקום הנשיא. השופט שטיין אף הוסיף כי לטעמו, יש לאפשר להורים לרשום עצמם בתעודת הלידה במתכונת של 'הורה/הורה', 'אב/אב' או 'אם/אם' על פי בקשת ההורים החוקיים של היילוד. לדבריו, הדבר מתחייב מהעיקרון לפיו המדינה אמורה להיות ניטרלית ביחסה אל דפוסי הזוגיות והמשפחה שאזרחיה הבוגרים בוחרים בעבור עצמם, ו"אל לה להכתיב לאזרחיה דפוס מונוליטי אחד של זוגיות ומשפחה".
