בחלקו הדרומי של חבל הקווקז מנהלים שיחות שלום, אך מזהירים מפני חידוש המלחמה בין ארמניה לאזרבייג'ן כבר בימים הקרובים; נשיא צרפת עמנואל מקרון מתייצב בחזית האוקראינית בקו הניצי החדש שהוא מוביל; ובסודאן נכשלו המאמצים להביא להפסקת אש זמנית לרגל הרמדאן. מעט שלום והרבה מלחמה בעולם השבוע.
1. ארמניה-אזרבייג'ן: משיכות בחבל
נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב הכריז השבוע כי ארצו "קרובה מתמיד להגיע לשלום עם ארמניה". יומיים לאחר מכן הזהיר ראש ממשלת ארמניה מפני מלחמה. נציגי המדינות עורכים מזה שלושה שבועות משא ומתן ישיר במטרה להגיע להסדר מדיני, אולם נראה שהפערים ביניהן נותרו גדולים והאפשרות של חידוש הלחימה טרם ירדה מהפרק.
בסרטון שפורסם השבוע בארמניה נראה ראש הממשלה ניקול פשיניאן משוחח עם אזרחים ש אזרבייג'ן כבשה את הכפרים שלהם לפני 30 שנה ומחזיקה בהם מאז. פשיניאן מנסה לשכנע את הכפריים שאין ברירה אחרת מלבד לוותר על ביתם, ואף מזהיר: "אזרבייג'ן תפתח במלחמה נגדנו אם לא נסכים להתפשר בסוגיות הכפרים שבגבולות". ראש הממשלה הארמני מכריז בפני האזרחים המודאגים כי הוא "יודע איך תיגמר המלחמה הזו", שעלולה לפרוץ לדבריו "עד סוף השבוע", ורומז שארמניה לא תוכל למנוע את ניצחונה של אזרבייג'ן, שידה על העליונה.
בספטמבר האחרון כבשה אזרבייג'ן את חבל המחלוקת נגורנו-קרבאך, שהיה בשליטה ארמנית מאז פירוק ברית המועצות, מה שגרם כמעט לכל 100 אלף הארמנים ברפובליקת ארצאך להימלט לארמניה, ומאז הם חיים בה בתור פליטים.
שתי המדינות טוענות שהן שואפות כעת לחתום על הסכם שלום רשמי, אך השיחות הסתבכו בנושאים הכוללים תיחום של הגבול המשותף שאורכו כ-1,000 ק"מ, וצבאות שתי המדינות פרושים משני צדיו, ומגיעים למצב של חילופי ירי חדשות לבקרים.
ארבעת הכפרים, שאינם מיושבים כבר יותר מ-30 שנה, מצויים מחוץ לנגורנו-קרבאך, ויש להם ערך אסטרטגי עבור ארמניה, מפני שהם יושבים על הכביש הראשי בין הבירה ירוואן לגבול הגיאורגי. אזרבייג'ן אמרה כי החזרת אדמותיה, הכוללות גם כמה מובלעות זעירות המוקפות במלואן בשטח ארמני, היא תנאי מוקדם להסכם שלום שיסיים 35 שנים של סכסוך עקוב מדם בחלק הדרומי של חבל הקווקז.
פשיניאן אותת בשבועות האחרונים שהוא מוכן להחזיר אדמות בשליטת ארמניה לאזרבייג'ן, והציע לשנות את תוואי הכבישים של ארמניה כדי להימנע ממעבר בשטח אזרבייג'ן, מה שמעלה חשש בקרב תושבי האזור, לפי רדיו אירופה החופשי. גם אזרבייג'ן ממשיכה להחזיק באזורים שעל פי הקהילה הבינלאומית נחשבים חלק מארמניה.
אלייב אמר ביום ראשון כי ארצו "קרובה מתמיד" לשלום עם ארמניה, אחרי שיחות עם מזכ"ל נאט"ו ינס סטולטנברג בבאקו. סטולטנברג ביקר השבוע גם בארמניה, שמוצבים בה על בסיס קבוע כוחות רוסיים. לאחרונה הידרדרו יחסיה של מוסקבה עם ירוואן, שטענה שרוסיה נכשלה בהגנה עליה מפני אזרבייג'ן. בעקבות זאת, ארמניה הפנתה את מדיניות החוץ שלה כלפי המערב, למגינת ליבה של מוסקבה. בכירים טוענים שהיא אף צפויה להגיש בקשה לחברות באיחוד האירופי. האיחוד האירופי החליט השבוע עקרונית לתמוך במהלך כזה מצד ארמניה.
בהצהרה שפורסמה ביום שלישי בטלגרם, אמרה מריה זכרובה, דוברת משרד החוץ הרוסי, שהעמקת הקשרים של ירוואן עם המערב הם הסיבה לכך שארמניה נאלצה לעשות ויתורים לאזרבייג'ן.
2. רוסיה-צרפת: הצל של נפוליאון
"כדי להבטיח את השלום באירופה, יש להתכונן למלחמה", אמר השבוע נשיא צרפת עמנואל מקרון בראיון לערוץ החדשות France 2. "אסור לנו לתת לרוסיה לנצח". מקרון הסביר את ההיגיון שעומד מאחורי הרוח הניצית שהוא דוגל בה בשבועות האחרונים: "אם רוסיה תנצח במלחמה הזו, האמינות של אירופה תצטמצם לאפס. אם רוסיה תנצח, חייהם של הצרפתים ישתנו. נעשה כל מה שצריך כדי להשיג את מטרתנו שרוסיה לא תנצח במלחמה הזו".
השאלה שנותרה באוויר: האם תשלח צרפת את חייליה להילחם ברוסיה, ומתי?. סרגיי נרישקין, ראש מודיעין החוץ של רוסיה, אמר השבוע: "צרפת נערכת לשלוח לאוקראינה 2,000 חיילים", אולם משרד ההגנה הצרפתי מיהר להכחיש טענה זו, וקרא לה "דיסאינפורמציה".
השבוע פרסמה הצלמת המקצועית של מקרון, סוזי דה לה מיסיונר, תמונות של הנשיא מתאמן באגרוף. התגובות לא אחרו לבוא: גולשים ברשתות החברתיות ראו בתמונות קריאת תיגר נגד הנשיא פוטין, המרבה להצטלם במצבים המדגישים את גבריותו. אחרים ייחסו לתמונות משמעויות רבות כמו "גישה ניאו-פופוליסטית בדומה לפוטין", "תמונה שוביניסטית" וגם "מכה אנושה לתנועה הפרוגרסיבית".
View this post on Instagram
חוקרים ועיתונאים ברחבי העולם תוהים אם המניע של מקרון להסלים את המאבק נגד רוסיה נובע מנקמנות על הצלחותיה של מוסקבה לדחוק את פריז מחבל הסאהל; או שמא משאיפות אימפריאליות וניסיון לתקן את המורשת הכושלת של נפוליאון.
מצד אחד, שורה של הפיכות צבאיות שבוצעו בשנים האחרונות במדינות הסאהל בעזרת שכירי חרב רוסים, דחקו את צרפת החוצה וצמצמו מאוד את נוכחותה בכמה מדינות אפריקאיות שפריז מצאה בהן מענה לאינטרסים החיוניים שלה – מאלי, ניז'ר ובורקינה פאסו. המשותף להפיכות, ולמשטרים החדשים שקמו במדינות אלה, הוא האיבה כלפי צרפת. ניכר כי עלייתן של חונטות צבאיות במדינות בסאהל מציבה בפני צרפת אתגר אסטרטגי ממדרגה ראשונה ומחייב אותה לשינויי מדיניות במערב אפריקה, כפי שמסביר ד"ר בובקר חיידרה מהמרכז הבינלאומי ללימודי סכסוכים בעיר בון, גרמניה.
מצד שני, העמדה הניצית של מקרון רומזת על שאיפתו להגדיל את מרחב ההשפעה הצרפתי. "אל תעשה את הטעות של נפוליאון", הזהיר את מקרון ויאצ'סלב וולודין, יו"ר הדומה (הפרלמנט הרוסי). הכישלון של נפוליאון בערבות רוסיה לאחר שפלש לרוסיה ב-1812 עם צבא אדיר ושב הביתה בלעדיו סימל את סופו של המצביא הדגול, ובנה את המיתוס שלא ניתן לכבוש את רוסיה בשל ממדיה העצומים – מיתוס ששרד שתי מלחמות עולם.
הנשיא פוטין התייחס לרוח הקרב שצבעה את ארמון האליזה: בנאום הניצחון שלו בבחירות בתחילת השבוע התייחס נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לאיומיו של מקרון ואמר: "הכול אפשרי בעולם של היום, וברור לכולם שהצטרפות צרפת למלחמה תהיה צעד אחד ממלחמת עולם שלישית בקנה מידה מלא".
אלא שמקרון אינו מתכוון לכבוש את רוסיה. התייצבותו הנחרצת לצד אוקראינה היא בגדר מעט מדי ומאוחר מדי, מה שמאיר את הדברים באור אחר: אולי הוא בסך הכול מבקש לארגן לעצמו אליבי לשעת מפלה. אירופה נכשלת בהגנה על אוקראינה בת בריתה, ומקרון לא רוצה להיות מזוהה עם הכישלון הזה. יו שופילד, כתב ה-BBC בפריז טען כי מקרון משתמש "בשפה צ'רצ'יליאנית" כדי לקרב את המצביעים הימנים בארצו לקראת הבחירות שייערכו בעוד שלושה חודשים לפרלמנט האירופי, שבהן הימין הקיצוני (מארין לה-פן בצרפת) צפוי להגדיל את כוחו.
רוב מנהיגי אירופה מיהרו לגנות את האיומים המרומזים של הנשיא מקרון. מי שבלט בגינוייו התקפים הוא קנצלר גרמניה אולף שולץ. אולם היו גם מי שברך את מקרון – מנהיגי פולין ומנהיגי שלוש המדינות הבלטיות, ליטא, לטביה ואסטוניה, ארבע מדינות אירופה שהחשש מרוסיה בהן מיידי. ראש ממשלת אסטוניה קאיה קאלאס הציע השבוע שחובת ההוצאות של המדינות החברות בנאט"ו תוגדל מ-2% ל-3% מהתמ"ג – מה שיגדיל את התקציבים הביטחוניים של מדינות אירופה ב-50%.
גם נשיא המועצה האירופית שארל מישל ושר החוץ של אירופה ג'וזף בורל התייצבו לצד מקרון: מישל אמר השבוע כי אירופה מוכרחה לחזק את יכולותיה ההגנתיות ולעבור לכלכלת מלחמה כדי להתכונן לאיום הנשקף מרוסיה. "אם לא נגיב בהתאם ולא ניתן לאוקראינה את התמיכה המתאימה נגד רוסיה – אנחנו הבאים בתור". בורל הציע לאיחוד האירופי שכ-90% מהרווחים של הנכסים הרוסיים המוחרמים ישמשו לרכישת נשק לאוקראינה".
3. סודאן: זוועות וחשש שרצח העם נמשך
מלחמת הגנרלים בסודאן נמשכת אף על פי שמועצת הביטחון של האו"ם קראה להפסקת אש בחודש רמדאן. המלחמה, שפרצה ב-15 באפריל 2023 בין שני הצבאות הגדולים במדינה, הביאה לזוועות בקנה מידה שלא נראה כמותו בעשור האחרון בעולם.
תחקיר ה-CNN השבוע חושף כי 'כוחות ההתערבות המהירה' (RSF) הטילו מצור על שטחים נרחבים במדינת המחוז אל-ג'זירה היושבת דרומית לחרטום כבר בדצמבר, ומאז הם מגייסים בכפייה מאות ילדים מהאזור, מתעללים בכפריים ומנהלים משטר הרעבה מכוונת.
ה-BBC פרסם תיעוד של מעשי זוועות בחבל דארפור, וטען כי גובר החשש שרצח העם שהחל שם לפני 20 שנה נמשך. נשים שנמלטו מדארפור לצ'אד השכנה סיפרו ל-BBC כי אנשי מיליציה אנסו אותן, לעתים כמה פעמים. גברים במחנות סיפרו שברחו כי ראו שרוצחים אזרחים ברחוב.
המידע על הלחימה בסודאן מועט. הרשת הסלולרית והאינטרנט נותקו ברוב חלקי המדינה, וצוותי תקשורת לא רשאים להסתובב בה. להבדיל מהמלחמה בעזה, שכמעט כל אירוע בה מסוקר בכל רשתות התקשורת העולמיות והארציות, סודאן נעדרת מסדר היום העולמי. "אף אחד לא רוצה לעזור לנו", אמר המרואיין אחמד לגרדיאן.
דוח חדש של נציבות האו"ם לזכויות ילדים חושף כי מאז פרוץ המלחמה באפריל 2023 תועדה שורה ארוכה של זוועות המוניות. "היו דיווחים מדאיגים על אונס של אזרחים, כולל ילדים, שלילת גישה לסיוע הומניטרי והפרות אחרות של החוק הבינלאומי, לרבות הפרות של זכויות כלכליות וחברתיות של ילדים", אמרה הוועדה בהודעה לעיתונות.
קרוב ל-24 מיליון ילדים סודנים מצויים בסכנה, 14 מיליון נזקקים לסיוע הומניטרי דחוף, 19 מיליון חסרי מסגרות חינוכיות ו-4 מיליון עקורים מבתיהם. "התנאים שלהם מחרידים", נכתב בדו"ח. התושבים סובלים ממחסור חריף במזון ובמי שתייה נקיים ומגישה מוגבלת לשירותי בריאות ותרופות. הוועדה הזהירה מפני עלייה חדה במספר הילדים שנהרגו או נפלו קורבן לאלימות מינית כנשק מלחמה.
"ילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר בדארפור ובאזורים אחרים, כולל מזרח סודאן", נכתב בדוח. "בתי ספר ברחבי סודאן נהרסו, ולפחות 170 קמפוסים הפכו למקלטי חירום לעקורים, מה שעלול לשלול את זכותם של ילדים לחינוך לשנים רבות קדימה וחושף אותם לסיכון של ניצול מיני וסחר".
