המשטרה תפצה שוטרת לשעבר שהוטרדה מינית על ידי מפקדה, מכיוון שלא מילאה את חובותיה החוקיות להגנה על עובדות מפני הטרדה מינית – כך קבע בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין שהותר השבוע לפרסום. השופטים קיבלו את ערעורה של השוטרת, וקבעו שהמשטרה תשלם לה פיצוי בסך 40 אלף שקלים, ועוד 10,000 שקלים בהוצאות משפט.
בפסק הדין, שניתן על ידי השופטים סיגל דוידוב-מוטולה, חני אופק-גנדלר ואילן סופר, נקבע כי המשטרה, מתוקף היותה מערכת היררכית הבנויה על כפיפות פיקודית במסגרת בה מוקנה כוח רב לדרג הפיקודי, מהווה מקום עבודה שיש בו סיכון אינהרנטי רב מהרגיל להתרחשות הטרדות מיניות באופן המצדיק הקפדה יתרה על אמצעי המנע האפשריים.
לדברי השופטים, "משטרת ישראל היא מקום עבודה שיש בו סיכון אינהרנטי רב מהרגיל להתרחשותן של הטרדות מיניות, ובהתאם, על המשטרה להקפיד הקפדה יתרה על אמצעי המנע האפשריים לצורך מניעת הטרדות כאלה וטיפול בהן". עוד נקבע ש"פערי הכוחות בין מפקדים גברים לנשים הכפופות להם… בהיבטים של מעמד, דרגה, סמכויות, גיל, מגדר וניסיון – עלולים להוות כר פורה להטרדות מיניות".
פסק הדין ניתן בעניינה של שוטרת בדרגת רס"ר, שכיהנה בתקופה המדוברת כמפקדת מתנדבים. מתואר בו כיצד בשנת 2013, עם כניסתו לתפקיד של מפקד התחנה בה שירתה, כינס המפקד פגישת היכרות בהשתתפות כ-10-15 שוטרים, בהם המערערת, ובמהלך הפגישה שאל אותה באיזה חודש להריונה היא נמצאת. לאחר שהשיבה כי היא נמצאת בחודש החמישי, הצהיר המפקד בנוכחות יתר הנוכחים בפגישה: "הפנטזיה שלי היא לעשות סקס עם אישה בהריון".
בעדותה ציינה השוטרת כי כלל המשתתפים בפגישה, כולל היא עצמה, צחקו במענה לדבריו, אולם טענה כי צחקה משום שהייתה בהלם וחשה כי היא חייבת להתנהג כאילו שהיא "חלק מהחבורה". "הרגשתי נבוכה, הרגשתי כאילו הוא מפשיט אותי, הרגשתי בושה", העידה והוסיפה כי לא התלוננה סמוך לאירוע משום שלא רצתה לסכן את עתידה התעסוקתי.
בהמשך, לאחר ששבה השוטרת מחופשת הלידה, שלח לה מפקד התחנה מסרון ובו ביקש ממנה ללבוש חצאית לאירוע יחידתי, ולשלוח לו תמונה בעודה לבושה כך. בעקבות זאת החליטה השוטרת להגיש נגד המפקד תלונה.
בתום חקירה במח"ש בחשד ל"ניהול קשרים אסורים על רקע אינטימי עם פקודותיו", הוצא המפקד לחופשה כפויה, ובהמשך, לאחר שנה, ב-2016, הוחלט על פיטוריו. לבקשתה של השוטרת, היא הוצבה בתחנת משטרה אחרת – אלא שבתחנה אליה הועברה לא היה תקן פנוי לתפקיד אותו הייתה אמורה למלא.
בחלוף שלושה חודשים, ועל אף בקשתה החוזרת ונשנית להצבה בתפקיד עם תקן קבוע, ואף לאחר שהגישה תביעה נגד המשטרה, הופסק שירותה במשטרה מסיבות רפואיות.
השוטרת הגישה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה, ובה טענה כי מלבד ההטרדות המיניות סבלה גם מהתנכלות, התעמרות ויחס בלתי הולם כלפיה כתוצאה מתלונתה. התביעה הוגשה נגד המפקד שפגע בה מינית וכן נגד המשטרה עצמה, בטענה שיש לה אחריות שילוחית. בית הדין האזורי לעבודה חייב את מפקד התחנה בפיצוי השוטרת בסכום של 40 אלף שקלים, אך דחה את תביעתה נגד משטרת ישראל.
השוטרת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, שהטיל כאמור אחריות על משטרת ישראל, וחייב אותה בתשלום פיצוי על סך 40 אלף שקלים נוספים וכן בתשלום 10,000 שקלים עבור הוצאות משפט. בית הדין קבע כי המשטרה לא מילאה אחר מלוא חובותיה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, משלא ניתנה הגנה מספקת לשוטרת מפני פגיעה בה לאחר תלונתה.
בית הדין הבהיר, כי העברת השוטרת הנפגעת לתחנה אחרת בהתאם לבקשתה לא יכלה להוות את סיום הטיפול בשיבוצה מחדש, ולא פטרה את המשטרה מחובתה מכוח החוק והתקנות לוודא כי התפקיד החלופי אליו הועברה הוא תפקיד שווה ערך בכל ההיבטים, ולא רק מבחינת שכר ותנאים כספיים, וכי אין בשיבוץ פגיעה כלשהי בה – ישירה או עקיפה.
ממשטרת ישראל טרם נמסרה תגובה.
