סטטיק ובן-אל תבורי הם הדבר החם היום בעולם המוזיקה הישראלי. הם "מרימים את התכנית" כשופטים ב"כוכב הבא", כל מי שרוצה להישמע עדכני יחמיא להם, אביב גפן נזקק להם כדי למצב את עצמו.

לפני מספר חודשים עקף שירם "ברבי", את "דרך השלום" של פאר טסי במספר הצפיות ביו-טיוב. השיר זוכה גם להשמעות רבות ברדיו, בני נוער רוקדים לצליליו במסיבות, באופן כללי קשה להתחמק ממנו.

אבל כמה מכם הקשיבו למילותיו לעומק? מי יודע מהו התוכן האמיתי של השיר הקליט והמקפיץ הזה? מהו המסר המובע בו, ועובר בתת המודע של כל הנערים והנערות, הצעירים והצעירות שרוקדים אותו?

ובכן, בשיר זה מצאו סטטיק ובן-אל את הפתרון להטרדה המינית!

לא פחות.

הטרדה מינית משמעותה מעשה של גבר בגופה של אישה בניגוד לרצונה, כמו גם אמירות מיניות של גבר לאישה שלא מעוניינת בכך.

כלומר, אם נשכנע את הבחורה להסכים, לא תהיה זאת הטרדה.

ומה עושים סטטיק ובן-אל? הם מסבירים לכל אישה ונערה, מבעוד מועד:

"אני קורא לך ברבי את עונה לי קן,
זה ברור שהיא עונה לי כן,
זה ברור שהיא עונה לי כן"

יאמר הקורא, אולי מלכתחילה היא רצתה? אולי מראש אמרה כן?

ובכן, התשובה ניתנת במפורש כמה שורות קודם כן:

"ואני עוד מחכה כה כה כה כה
למה זה איתה כל כך קשה שה שה שה שה
שאומרים עליה כל מה שאומרים עליה רק כי זה ברור שהיא בובה
כולם יודעים שלא נגעו בה
אני טורף היא חלבית כמו תנובה
ואם יופי היה כסף אז אני לא בן של מלך
אבל היא כמו גברת יצחק תשובה
ולא רוצה לפגוע
אז וואלה מאמי סורי
היא לא רוצה לשמוע
אמרתי לה תבואי
ענתה, די תבורי"
(ההדגשות לא במקור).

דהיינו – היא לא רוצה! וחוזרת שוב ושוב על כך. מבקשת במפורש "די, תבורי".

אבל תבורי לא מוותר. הוא ממשיך וממשיך, עד שהיא מבינה את תפקידה. "זה ברור שהיא עונה לי כן". פעמיים, לשם ההדגשה.

כי תבורי, כנראה, לא מוכן לקבל לא.

אולי אפילו יותר גרוע – כי תבורי לא מקבל את רצונה החופשי של האישה וזכותה לומר "לא".

כשקוראים את המילים אם כן, מבינים כי מדובר בשיר סקסיסטי ומסוכן.

כי המסר המובע הופך להיות מסר אוניברסלי בין גברים ונשים – זה ברור שתפקידה של האישה לומר כן אם הגבר ינסה מספיק פעמים ובמספיק דרכים.

ואם יותר לי – אם הסוף ידוע מראש, למה להתאמץ ולומר לא?

ולא רק זה, השיר "ברבי" גם מחזיר אותנו, כחברה, קרוב לשלושים שנים אחורנית בביטוי הפזמונאי של יחסי גברים ונשים.

בשנת 1962 כתב דן אלמגור את השיר "כשאת אומרת לא", ללהקת התרנגולים. בשיר שואל אלמגור:

"כשאת אומרת 'לא', למה את מתכוונת?
למה את מתכוונת, כשאת אומרת 'לא'?
[…]
כי את אומרת 'לא' כל כך בחן
שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ'כן'."

בשנת 1988, לאחר גזר הדין במשפט האונס בשמרת, הבין אלמגור את המסר המסוכן של השיר, והחליט להוסיף לו בית נוסף, עם תשובה לשאלה:

"כשהיא אומרת 'לא' לזה היא מתכוונת,
לזה היא מתכוונת כשהיא אומרת 'לא'.
לכן ה'לא' שלה סופי, מוחלט,
רק היא קובעת, לא שום בית משפט,
אז תהיה לי תרנגול
ואל תהיה חכם גדול.
היא לא רומזת 'כן', או 'אולי' או 'בוא',
כשהיא אומרת 'לא', היא מתכוונת 'לא!'"

הדברים שכתב אלמגור בבית הנוסף ברורים ומפורשים, הם לא משאירים מקום לספק.

ובחזרה ל-2016, גם סטטיק ובן-אל לא משאירים מקום לספק. הם מעבירים לכל נערה המזמזמת את שירם מה תפקידה – לומר כן!

הגבר הוא הנסיך, והוא בעל הכח.

ולכן, אחרי שלושים שנה, כבר לא נשאלת השאלה למה את, אני וכל נערה, צעירה, בחורה ואישה מתכוונת כשהיא אומרת "לא".

היום ברור שאנחנו אומרות "כן".

וזו טעות!

מותר לנו להגיד לא!

ואם אנחנו לא רוצות – אנחנו חייבות להגיד לא!!!

ואנחנו צריכות להיאבק בכל מסר תרבותי אחר, למען כל הנערות והצעירות, שעדיין לא יודעות זאת.


גל סלע היא מחנכת וחברה בתנועת דרור ישראל