"איך אפשר לעבור את החג הזה? רק כאן במאהל משפחות החטופים", כך אמרה הבוקר נעמי ספיר, מתנדבת במטה משפחות החטופים, בקריאת מגילה שהתקיימה הבוקר (שני) במאהל בירושלים לרגל שושן פורים.

כמאה איש השתתפו באירוע. להבדיל מקריאות מגילה מסורתיות, לאירוע הזה התבקש הקהל להגיע לא מחופש. קול רעשנים כמעט ולא נשמע, וחלק מהמקריאים בחרו להקריא בטעמי האבלים של מגילת איכה.

קריאת המגילה. "אם יש כאן אינספור לבבות שצועקים ומתפללים, אז יש לילדים שלי תקווה כאן" (צילום: קרן שמש)

הרבה תמר אלעד-אפלבאום אמרה בפתיחת האירוע: "לא יודעת איפה עוד אפשר הבוקר לקרוא את מגילת אסתר, איפה עוד אפשר לצעוק ולקוות. בסוף קריאת המגילה אומרים 'שושנת יעקב צהלה ושמחה', שמחת חג פורים היא שמחה על הצלת העם היהודי. בלי הצלה לא תהיה צהלה, ואנחנו נמצאים כאן כדי לומר שזאת משימתנו.

"עמלק היה עולם של קור ואפתיה, מי שאומר שהוא ממשיך עם החיים שלו והשאר יסתדרו. ההפך מעמלק, ההפך מקר זה יקר – להסתכל על תמונות החטופים ולהגיד שזה יקר לנו ולשם כך ניתן את כל כוחות התפילה והתקווה שלנו, יחד, אנשים מכל הדעות כל המגזרים, המינים והמגדרים. צריך לקרוא את המגילה בכוונה גדולה. כולנו אחראים לקרוא, לכוון, לבקש ולהתחייב שנעשה בעולם הזה יקר. לא ננוח לא נשקוט, עד שנחזיר את החטופים שהם הדבר הכי יקר ברגע זה".

הרבה תמר אלעד-אפלבאום. "צריך לקרוא את המגילה בכוונה גדולה" (צילום: קרן שמש)

"לקראת תענית אסתר מצאתי את עצמי מארגנת את המרחב של מאהל החטופים", אמרה הדס סבתו שהשתתפה באירוע. "ברגע מטלטל אחד אני רואה שהתמונה שאני תולה היא של כפיר ביבס, בזמן שהתינוק שלי, בן השלושה חודשים, ישן עליי במנשא. המחשבה הראשונה שחלפה לי בראש הייתה, לאיזה עולם אני מביאה את הילד שלי? עולם חסר הגנה ופוצע. המחשבה השנייה שהגיעה שבריר שניה לאחר מכן, היא שאם יש כאן אוהל שפוקדים אותו אנשים ונשים, אינספור לבבות שצועקים ומתפללים ושאכפת להם, אז יש לילדים שלי תקווה כאן. זה מה שאנחנו מחזיקות ומחזיקים כאן בפורים, תקווה משותפת, של ערבות ושל שותפות גורל".