8 באוקטובר היה אמור להיות יום חג לעורך הדין רנדי שנברג מלוס אנג'לס. הוא כבר היה במלון בתל אביב, מתכונן להקרנת הבכורה של הסרט שאותו יזם על המסע שערך אל ההיסטוריה המשפחתית שלו אי שם באיטליה של שנת 1500, אלא שאז פרצה המלחמה. 

"בשבת בבוקר עדיין ישנו במלון שלנו בתל אביב", הוא מספר ל'דבר' בראיון מביתו שבלוס אנג'לס, "ואז התחילו האזעקות. כמובן שלא ידעתי מה קורה והתקשרתי לשאול את המכרים הישראלים שלי. בערב כבר ידעתי שהבכורה לא תתקיים". 

למי שהשם 'שנברג' מצלצל לו מוכר, כנראה שראה את הסרט "האישה בזהב" שמספר את סיפורו של עורך הדין היהודי הצעיר שלקח על עצמו משימה בלתי אפשרית להשיב לידי ניצולת השואה מריה אלטמן ציורים של האמן גוסטב קלימט שנלקחו ממנה על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. 

בתום מאבק משפטי בן שבע שנים, נחל שנברג ניצחון מזהיר על הרשויות באוסטריה, שנאלצו להחזיר לאלטמן את היצירות השדודות.  

בזכות שכר הטרחה שקיבל התפנה שנברג לתפקידים ציבוריים ופעילות פילנטרופית. בין היתר כיהן כנשיא מוזיאון השואה בלוס אנג'לס ויצא למסע חיפושים אחרי שורשי משפחת שנברג. 

מסע בין-דורי של אב ובנו

"בגיל 8 התחלתי לחקור את שורשי המשפחה שלי ומאז לא הפסקתי", אומר שנברג. "העץ המשפחתי שלי גדל וגדל ללא הפסק. במהלך הקורונה ביקרתי את בת הדודה שלי סרינה, שהיא אמנית וקולנוענית, ואמרתי לה שאני יכול למתוח קו אחד בין הדור שלנו עד לתחילת המשפחה שלנו לפני 500 שנים. אז היא הציעה שאולי אעשה על זה סרט".  

עו"ד רנדי שנברג עם מריה אלטמן. השיב את התמונות של גוסטב קלימנט שנגזלו (צילום: קורל וולטר)

הוא חזר הביתה ופגש חבר בלוס אנג'לס שהפגיש אותו עם הבמאי הישראלי-אמריקאי מת'יו מישור. "הצגתי לו את הרעיון לסרט, המשפחה של מת'יו ממזרח אירופה ומגיעה ממנטאליות שונה. הוא היה מאוד סקפטי לגבי שיתוף הפעולה שנקבל מהאירופים, אבל מאוד התעניין באופטימיות שלי והסכים לקחת את המשימה". 

בשלב מסוים, הצטרף לפרויקט הבן ג'ואי, שהיה בן 18 בזמן הצילומים. "ההצטרפות שלו הוסיפה רובד נוסף שהוא מסע בין-דורי של אב ובנו. אנחנו בקשר טוב, הוא הבן השלישי, הוא רוצה להיות שף ומתעניין בבגדים וממש לא בהיסטוריה המשפחתית. זה היה מאוד מעניין לצרף אותו ולהראות לו שיש עוד דברים בעולם מלבדו ומלבד ההווה שבו הוא חי.  

"זה לא היה קל לעניין אותו בנושא. הוא צעיר, ומתעניין בדברים של צעירים, וחלק מהזמן הוא היה משועמם בצילומים, אבל בשורה התחתונה הוא נהנה גם מלהיות חלק מעשיית סרט וגם מהגילויים שמצאנו. זה קצת כמו הקהל הרחב שיצפה בסרט – צריך למצוא לו נקודות עניין משותפות ודרכים להכניס אותו לסיפור".  

"פיורטה הוא סיפור אוניברסלי, כולם רוצים לדעת מהיכן הם הגיעו"

הסרט מציג באופן עדין ומרתק את הקשר בין התאווה של שנברג לגילוי השורשים המשפחתיים והידע העצום שצבר, לבין חוסר ההיכרות של הבן, שחשב "שזה רעיון טוב לטייל באירופה", ושוקל איזה קעקוע לעשות. 

עו"ד רנדי שנברג עם בנו. "הנחלת הידע לדור ההמשך" (צילום: מתוך הסרט "פיורטה")

"זה הביטוי המעשי לפעולת החיפוש של השורשים והנחלת הידע לדור ההמשך", אומר שנברג. במהלך הסרט הם מסיירים בבתי קברות ונתקלים במלכים, מיסטיקנים, משיחי שקר וגם באנשים הפשוטים שנשכחו מזמן, שהיו עדים לעבר הקרוב והרחוק של אירופה: הגירוש, השואה, הקומוניזם וגם משבר הפליטים שזרמו בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה. 

"פיורטה הוא סיפור אוניברסלי, כולם רוצים לדעת מהיכן הם הגיעו", הוא אומר. "זה חיפוש אחרי אוצר, אחרי 500 שנות יהדות עם עליות וירידות, ויש הרבה דברים שנשכחו ולכן החשיבות הגדולה שלו. 

"לשואה יש מקום עצום בהיסטוריה היהודית, אבל כולם מדמיינים את היהודי כמו טוביה החולב ב'כנר על הגג', אבל במסע שערכנו מצאנו גם יהדות אחרת, מבוססת, קהילות שהיו להן חיי תרבות ומדע מפותחים, והשתלבו בתוך המדינות בהן חיו.

אפליקציה שמאפשרת לגלות קשרי משפחה לגדולי היהדות

שנברג גדל בבית רפורמי, אך נחשף ל'טעמים שונים' של היהדות. "יהודים אוהבים לחשוב שהם שונים אחד מהשני, אבל הם מאוד דומים, למרות שכל אחד חושב שהוא נוהג באופן הנכון. העברית שלי לא כל כך טובה, אבל ככל שאני קורא וחוקר יותר את ההיסטוריה של היהדות, אני מגלה כמה אנחנו דומים, למרות שישנם אשכנזים ומזרחים, רפורמים ואורתודוכסים, כולם מבוססים על תורה אחת עם מנהגים שונים. 

"בסרט ניסינו להביא דברים מוחשיים, חפצים יהודיים, מסמכים, תעודות, בתי קברות, שיכולים להמחיש את היהדות. להבדיל מבתי הקברות האמריקנים, באירופה הם הקדישו זמן רב, כסף ומחשבה. בתי הקברות באירופה מציגים באופן 'חי' מאוד את הדמויות שקבורות בהם, ודרכם ניתן לראות המגוון הגדול של האנשים שחיו בקהילות הללו". 

הסרט יוקרן במוזיאון העם היהודי 'אנו' בתל אביב. לשנברג יש קשר מיוחד עם המוזיאון בעקבות האפליקציה שפיתח, שתאפשר לכל מבקר לגלות את הקשרים המשפחתיים שלו ועד כמה הוא מקורב לאישים גדולים בעם היהודי.  

"המבקרים יוכלו להכניס את השם שלהם ולגלות עד כמה הם קרובי משפחה של מבקרים אחרים במוזיאון, תוך שניות. מסתבר שבסוף כולנו קשורים והשאלה היא רק דרך אילו קשרי משפחה ומהו המרחק בעץ השורשים".