ורדה ושוקי מיניביצקי ממתינים כבר תשע שנים למידע אודות בנם, דניאל, שמוגדר כנעדר. מאז שיצא מהבית ולא חזר, הם פועלים לסיוע למשפחות אחרות של נעדרים, ומנסים לקדם הצעת חוק שתחייב הכרה וסיוע של המדינה, אך היא מתעכבת בכנסת כבר מספר שנים. "החלק הנפשי כמובן הכי קשה, נגיד עם הבן שלי זה נורא", מספרת מיניבצקי ל'דבר', "אבל ההתמודדות עם הצד החוקי גם קשה".

בני הזוג מיניביצקי הקימו את עמותת 'בלעדיהם' המסייעת למשפחות של נעדרים אזרחיים. הצעת החוק שיזמה העמותה נועדה לאפשר סיוע למשפחות של נעדרים להתמודד עם הבירוקרטיה והסוגיות המשפטיות והכלכליות הקשורות בבן או בת המשפחה שנעלמו. שש שנים עברו וחמש כנסות כבר התחלפו מאז שההצעה הוגשה לראשונה, אבל הם לא מוותרים.

ורדה מיניביצקי ובנה הנעדר דניאל. "הצעת החוק אמורה לתת מענה" (צילום: באדיבות המרואיינת)

הצעת חוק 'הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים' הוגשה לראשונה ב-2018 על ידי חבר הכנסת דאז אייל בן ראובן. לפי ההצעה תוקם ועדה בין משרדית עם נציגי משרדי הרווחה, אוצר, בריאות ובטחון פנים, שתגבש נהלים לסיוע כלכלי, לוגיסטי ובירוקרטי למשפחות. מאז היא הוגשה עוד מספר פעמים על ידי חברי כנסת שונים, ובכנסת הקודמת עברה בקריאה ראשונה והחלה הכנתה לקריאה שנייה ושלישית, עד שפוזרה.

עקב היעדר החקיקה, בתחילת המלחמה המדינה לא יכלה לסייע למשפחות החטופים והנעדרים האזרחים ממתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, ונדרשו מספר שבועות עד שהסיוע להם הוסדר בחקיקה, שלא כללה את כל הנעדרים האזרחיים. חברת הכנסת נירה שפק (יש עתיד), אחת ממגישות ההצעה בכנסת הקודמת, הגישה בקשה להחיל עליה 'דין רציפות', כך שיתאפשר להמשיך את הליך החקיקה מהנקודה בה הופסק בכנסת הקודמת. ועדת השרים לחקיקה היתה אמורה לדון השבוע בעמדת הממשלה בנושא, אך המשך הדיון נדחה והטיפול בהצעה יידחה ככל הנראה למושב הקיץ.

"הצעת החוק אמורה לתת מענה", היא אומרת. "בינתיים, שוקי בעלי, שהוא רואה חשבון, מסייע למשפחות שאיתנו בעמותה". 

כל שנה מצטרפים להגדרה "נעדר" בין 15 ל-20 אנשים

לפחות 600 נעדרות ונעדרים מוכרים במדינת ישראל. כ-5,000 תיקים בנושא נעדרים נפתחים מדי שנה, רובם המוחלט נסגר, וכל שנה מצטרפים להגדרה "נעדר" בין 15 ל-20 אנשים. 67 משפחות נעדרים הן חלק מ'בלעדיהם' שהקימו הזוג מיניביצקי, והם יודעים שלמרות שאף אחד לא רוצה בזה, המציאות מספרת שהמספרים רק יגדלו. "כמו שזה קרה לי, זה יכול לקרות לכל אחד", אומרת מיניביצקי, "לכן צריך חוק".

בימים הראשונים של המלחמה, כשהתחילו להתברר המספרים של האזרחים החטופים והנעדרים, החליטו בעמותה לנסות לסייע. "חילקנו בינינו מספרי טלפון של משפחות שהבנו שהילדים שלהן נעדרים, לא כולם, רק מי שיכול היה", מספרת מיניביצקי, "זה מאוד קשה, וניסינו לסייע. יש משפחות שמצב הנעדר שלהן כבר התברר – נרצח או חטוף, שאני עדיין בקשר איתן", 

חלק מהנעדרים בישראל. "חילקנו בינינו מספרי טלפון של משפחות שהילדים שלהן נעדרים" (צילום: באדיבות המרואיינת)

לאחת העצרות בכיכר החטופים הגיעו המשפחות עם שלטים עליהם כתבו "המקרים שונים אך הכאב דומה". 

את משפחתה של הילדה בת ה-9 היימנוט קסאו, שנעדרת מביתה במרכז הקליטה בצפת כבר למעלה מחודש, מיניביצקי עוד לא ביקרה. היא נוהגת בזהירות בנושא הצטרפות של משפחות למעגל הכואב שהיא חלק ממנו. "הייתי בקשר עם הדודה, ואני מתכוונת לנסוע", היא אומרת. "בגלל העברית זה קצת קשה. אני לא רוצה להציע להם להצטרף אלינו, כי הם חדשים, שלא תהיה הרגשה שהם חלק מאיתנו. לרוב אני מחכה חצי שנה ואז פונה. 

"לפני תשע שנים, כשהיה בן 35, דניאל יצא מהבית, אחרי שגר איתנו, ולא חזר. הוא היה הבן שלי והיה בחור משגע, שירת במגל"ן והחיים לא האירו לו פנים לאחרונה. אמר שהוא יוצא לעשן ולא חזר. בדיעבד אנחנו חושבים שהוא רצה לעשות משהו אחר עם עצמו. הצענו פרס של 100 אלף שקלים למי שיביא מידע עליו, הצבנו תמונות שלו על אוטובוסים, שכרנו חוקרים פרטיים, אבל לא לכולם יש את האפשרות הזו. הדבר שאני אוהבת, זה לדבר עליו, זה עושה לי טוב". 

מפגש עמותת 'בלעדיהם' עם נשיא המדינה. "חיים עם חוסר ודאות"  (צילום: אלבום פרטי)

יש פעמים בהן אחרי תקופה ארוכה מגיעה תשובה כזו או אחרת למשפחה, אבל אלה מקרים נדירים. על דניאל, בנה של מיניביצקי, אין מידע חדש כבר תשע שנים, למרות המאמצים הרבים.

הצעת החוק, לדבריה של מיניביצקי, תהיה מזור מסוים לחוסר הוודאות המצמית שחוות המשפחות. "אנחנו חיים עם הדבר הזה. חוסר ודאות, אתה לא יודע מה קורה, אי אפשר לבכות ואי אפשר לשמוח. מצד שני, עובדה שהוא לא נמצא ואני ממשיכה לחיות. אני חושבת שילדה קטנה זה קשה פי אלף".