הפסנתרנית והיוצרת דריה מוסנזון מוציאה היום (חמישי) את "דריה" – אלבום הבכורה שלה, בו מנגנים לצידה נגן העוּד שרלי סבח ונגן כלי ההקשה הלל אמסלם. באלבום ארבעה קטעים מקוריים ועיבוד ליצירה מתוך המוזיקה האנדלוסית המרוקאית.

המראה הג'ינג'י המוקפד של מוסנזון (34) רחוק מאוד לכאורה מהשורשים של המוזיקה האנדלוסית שהיא חוקרת בשנים האחרונות. "התחלתי לנגן בגיל 5", היא אומרת ל'דבר'. "המשפחה שלי מצד אימא הייתה עמוק מאוד במוזיקה קלאסית". סבתא שלה, הפסנתרנית אורה רותם נלקן, הייתה ידועה בביצועים שלה למוזיקה קלאסית ישראלית, ועבדה עם מלחינים ישראלים רבים. "גדלתי בתוך קהילה אדוקה מאוד. כל הילדים של סבתא שלי ניגנו, כל הנכדים והנכדות ניגנו מוזיקה קלאסית, וזה היה עניין במשפחה".

דריה מוסנזון. "הפסנתר נכנס לתוך המוזיקה המרוקאית העתיקה ונוצרה שפה שיש לה מצד אחד חוקים וכללים ברורים, ומצד שני יש גם הרבה חופש" (צילום: רונן גולדמן)

מוסנזון סיימה תואר במוזיקולוגיה. "ידעתי תמיד שאני רוצה לעסוק במוזיקה, אבל לא ידעתי איזו. התעניינתי גם במוזיקת ג'אז, ובסוף מצאתי את עצמי מעמיקה במוזיקה המרוקאית שאליה הגעתי במקרה".

חבריה ללימודי המוזיקה התחילו ללמוד אצל נגן הכינור אלעד לוי והשמיעו לה הקלטה שלהם מנגנים. "שמעתי את המוזיקה בהקלטה בטלפון באיכות נמוכה, אבל המוזיקה הייתה יפה כל כך. שמעתי משהו שלא שמעתי אף פעם, וזה רגע שקרה בו משהו, שגרם לי פשוט לרצות את זה. להבין מה קורה שם, להיכנס לזה ודי".

מוסנזון התחילה ללמוד אצל לוי ועם הפסנתרן והמעבד עומרי מור, שגם הוא מנגן מוזיקה קלאסית וג'אז לצד המוזיקה האנדלוסית, ואז הגיעה הנסיעה למרוקו. "הופעתי שם ולמדתי עם כמה מורים. במרוקו יש אסכולה שלמה של נגני פסנתר מרוקאי. לא מאוד גדולה אבל מאוד יפה".

הפסנתר, שהוא כלי מערבי, הגיע למרוקו בתחילת המאה ה-19 עם הכיבוש הצרפתי. "הפסנתר נכנס לתוך המוזיקה המרוקאית העתיקה ונוצרה שפה שיש לה מצד אחד חוקים וכללים ברורים, ומצד שני יש גם הרבה חופש".

תלמידי מוזיקה במרוקו מתחילים ללמוד בלי כלי מוגדר. "מתחילים בללמוד לשיר, במקצבים, שיש דרך מאוד ספציפית לנגן אותם, במחיאות כפיים שנקראות טווסיד. זה מאוד מורכב ומאוד מעניין. קודם בכלל מנגנים במחיאות כפיים ובשירה, כך שהבסיס הוא שכולם יודעים לשיר ולתופף את המוזיקה הזאת. לפני  שמנגנים בכלים. שנה אחרי זה מוסיפים טאר, כלי שדומה לתוף מרים, אחר כך מוסיפים דרבוקה, ואחרי זה אתה יכול לתפוס כלי אחר.

איך הרגשת עם המעבר ממוזיקה קלאסית למוזיקה מרוקאית?
"כבר כשהתחלתי לנגן את המוזיקה המרוקאית הקלאסית הרגשתי בבית, כך שמבחינת המוטיבציה היה לי מאוד קל, כי נהניתי, וזה עניין אותי, אז היה לי מאוד קל להשקיע בעבודה, אבל יש המון עבודה, זה באמת לדבר שפה חדשה".

מוסנזון המשיכה גם לתואר שני במוזיקולוגיה, אבל הפסיקה אחרי שנה. "אני זוכרת את הקורס היחיד שהיה לנו שעסק במוזיקה מהמזרח, עם פרופ' אדווין סרוסי, שהוא חוקר מדהים. גם בהקשר של מוזיקה מרוקאית. זה שיש רק קורס אחד כזה בארבע שנות לימוד זה מאוד בעייתי בעיניי. וזה שהיה את פרופ' סרוסי זה בבחינת היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל".

ובכל זאת יש שינוי איטי של השנים האחרונות שמוסנזון היא חלק ממנו. "אני חושבת שזה מאוד כיף שאתה יכול לשמוע יותר ויותר מוזיקה מרוקאית, עיראקית, מצרית. אפשר ללכת לבארבי, לקונצרטים של התזמורת האנדלוסית של אשדוד. זה מתחיל להיות יותר ויותר, אבל עדיין יש המון עבודה לעשות כדי לתת מקום שבעיניי ראוי שיהיה לסגנונות האלו, לקהילות האלו".

מוסנזון כבר יצרה מופעים לפסנתר סולו ולטריו עם סבח ואמסלם, ושיתפה פעולה עם  אומנים כמו ריימונד אבקסיס, נטע אלקיים, ליאור אלמליח, אלעד לוי, ללה תמר ועוד. "זה דבר שמאוד מעניין אותי בשנים האחרונות, המוזיקה של הדור שהיגר ממרוקו לארץ וחי חיים קשים של מהגרים, ויצר מוזיקה שהקשר שלה למרוקו מאוד חזק, וגם הקשר שלה לארץ".

הקהילה היהודית במרוקו הייתה מאוד מוזיקלית. ליצירות ולשירים רבים יש גרסאות במרוקאית ובעברית. "זאת מוזיקה מאוד עשירה שמבטאת המון דברים והרבה רבדים. אנשים בארץ מסתכלים על מוזיקה מרוקאית באופן מאוד סטריאוטיפי, מוזיקה לאירועים. יש שירים שאפשר לבצע כשיר מאוד שמח או מאוד עצוב, כי המוזיקה עמוקה מספיקה כדי לתת את המקום הזה לפרשנות".

האלבום היה צריך לצאת באוקטובר, והמלחמה דחתה את מועד היציאה, והשפיעה גם על המוזיקה. "המלחמה טלטלה אותי, דברים אחרים מעסיקים אותי כרגע, וזאת הייתה חוויה חזקה לחזור למוזיקה הזאת, ולגלות שאני יכולה להביע דרכה את מה שאני מרגישה עכשיו. מוזיקה מרוקאית היא מוזיקה של חיים, והיא נועדה לבטא כל דבר שקורה לך בחיים. ".

מוסנזון מעבדת את המוזיקה שלה בעצמה. פרויקטים שלה עלו בפסטיבלים כמו פסטיבל העוד, ויצירותיה זכו לתמיכת מפעל הפיס, קרן רבינוביץ', בית אבי חי ועיריית תל אביב. ב-2023 היא הופיעה סולו במרוקו, בספרד ובפורטוגל, ובהונגריה עם הטריו.

"קצת אחרי שהתחלתי לעסוק בעיבודים, התחלתי גם לכתוב מוזיקה ממקום שבו אני מחברת את האהבה המאוד גדולה שלי למוזיקה מרוקאית, לדברים שגדלתי עליהם. כך שהאלבום הוא לא המוזיקה המרוקאית הקלאסית, אלא משהו אישי". מוסנזון מקיימת דו-שיח עם המוזיקה המרוקאית. "יש תמיד איזו זהירות. לא גדלתי במשפחה מרוקאית. אני לא יכולה להיות מישהו אחר. ואם אנסה להיות, זה לא ייראה ולא יישמע טוב. אני מביאה את מי שאני, עם כבוד גדול למוזיקה המרוקאית".