סנאטורים דמוקרטים מנסים לקדם חוק חדש שיקצר את שבוע העבודה בארצות הברית לארבעה ימים, כשבינתיים שורה של עסקים קטנים ובינוניים שקיצרו את שבוע העבודה נהנים מעלייה בתפוקה ומעובדים מרוצים; במזרח גרמניה נאלצים מהגרי העבודה להתמודד עם העלייה בפשעי השנאה, והסנטימנט הלאומני הגובר; בקליפורניה מעלים את שכר המינימום לפי מגזרים, לעובדי רשתות המזון המהיר ולמערכת הבריאות תחילה – שינויים בתרבות העבודה בעולם השבוע.

1. הצעת חוק בארה"ב: קיצור שבוע העבודה לארבעה ימים

הסנאטור הדמוקרט ברני סנדרס הציג השבוע חוק לקיצור שבוע עבודה לארבעה ימים בארה"ב. אם תתקבל הצעת החוק, היא תפחית את שבוע העבודה הסטנדרטי מ-40 ל-32 שעות במהלך מדורג שיימשך ארבע שנים. לפי הצעת החוק, מעסיקים ייאלצו לשלם תוספת של 50% לכל שעה נוספת על שמונה שעות העבודה היומיות. עבור ימי עבודה של יותר מ-12 שעות, גמול שעות נוספות יהיה כפול מהשכר הרגיל של העובד.

בדברי ההסבר להצעת החוק שפורסמו במגזין Inc נכתב: "זהו צעד חשוב לשיתוף העובדים בעלייה הגדולה בפריון שמניעות הבינה המלאכותית, האוטומציה והטכנולוגיה החדשה".

הסנאטורית הדמוקרטית לפונזה באטלר הצטרפה לסנדרס בהצגת הצעת החוק בסנאט, וחבר הקונגרס מארק טקאנו הציג חקיקה נלווית בבית הנבחרים. תומכי הצעת החוק כוללים איגודים מקצועיים, בהם איגוד הרכב (UAW) וארגוני הסברה כמו Four Day Week Global, שהוביל פיילוט ברוח זו בחברות ברחבי העולם.

תוכניות אלה הניבו כמה תוצאות ראויות לציון: 89% מהארגונים שהשתתפו בניסוי שמרו על המדיניות של שבוע עבודה בן ארבעה ימים גם שנה אחרי הפיילוט. המחקר, שעקב אחר הניסוי שנמשך שנה בחברות שונות בארה"ב, בקנדה, בבריטניה ובאירלנד, הראה שהמשתתפים היו יעילים יותר כשעבדו ארבעה ימים בשבוע.

ברני סנדרס. "צעד חשוב לשיתוף העובדים בעלייה הגדולה בפריון" (צילום: AP Photo)

מגזין Inc ראיין עובדים ומנהלים בעסקים קטנים ובינוניים בווירג'יניה שעברו לשבוע עבודה של ארבעה ימים, וחשף את היתרונות הגלומים בשיטה. במאמר שפורסם במגזין השבוע סיפרו על יצרנית תלבושות הספורט Tones of Melanin שעובדיה דיווחו על עלייה בחיוניותם מאז קיצור שבוע העבודה.

"אנשים לא מתייחסים לשחיקה ברצינות מספקת", אמרה אשלי ג'ונס, מייסדת ומנכ"לית Tones of Melanin, שמעצבת בגדי ספורט לאוניברסיטאות כבר כמעט עשור. סקר של גאלופ מהשנה שעברה העריך שעלות השחיקה של העובדים בפריון של ארה"ב הוא כמעט 2 טריליון דולר בשנה. "יש תפיסה שגויה שאפשר פשוט להתאמץ ולפתור את השחיקה, וזה לא בריא".

לפני כן הרגישה ג'ונס שסוף השבוע קצר מכדי שיהיה לה זמן לעצמה. היא בילתה את השבת בסידורים אישיים שלא הספיקה במהלך שבוע העבודה. בימי ראשון נאלצה להתכונן לעבודה ביום שני. "לא הרגשתי שיש לי סוף שבוע אמיתי. שמתי לב שאני קורסת, ואם אני קורסת, אני יודעת שגם העובדים שלי". ג'ונס אמרה שהיא רוצה להתייחס לעובדים שלה באותו אופן שהיא רוצה שיתייחסו אליה. אז היא נתנה לכולם עוד יום אחד לעצמם, ללא הפחתה במשכורת.

קיצור שבוע העבודה הפך את העובדים שלה ליותר פרודוקטיביים. היא אמרה שהצוות שלה עבד קשה יותר והגיע לימי העבודה עם יותר מוטיבציה. זה הלך כל כך טוב, שג'ונס אמרה שהיא הגדילה את שכר העובדים, למרות קיצור שבוע העבודה. "אם העובדים שלך מרגישים טוב יותר, אתה מקבל מהם עבודה טובה יותר".

2. גרמניה: עובדים פורשים בגלל גזענות

יורג אנגלמן, מנהל חברת הנדסה כימית בקמניץ, מזרח גרמניה, סיפר לסוכנות הידיעות רויטרס שנדרשו ממנו אמצעים רבים כדי להביא עובדים זרים מיומנים. אולם ברגע שהם הגיעו, ההשמצות הגזעניות וההדרה שחוו בעיירה גרמו לכמה מהם לעזוב.

החברה שלו היא אחת מחמש חברות גרמניות שסיפרו לרויטרס שצוות העובדים הזרים שלהן עזב בגלל גזענות, אף שהכלכלה הגרמנית סובלת ממחסור בכוח אדם מיומן. חברות גדולות רבות בגרמניה ובהולנד הביעו דאגה מהקושי לגייס עובדים עקב שנאת מהגרים. כמה מעסיקים גדולים סבורים שהם מאבדים עובדים בגלל שנאת הזרים שהתפשטה באירופה בשנים האחרונות.

CAC Engineering GmbH, חברה משפחתית להנדסה כימית שמנהל אנגלמן, איבדה כחמישה מתוך 40 העובדים הזרים שלה בשנה האחרונה בשל הפגיעה הגזענית בעובדים. "יש חלקים באוכלוסייה שלא מבינים שמדובר בעובדים מיומנים שרוצים לתרום מהניסיון שלהם בגרמניה".

משרד הפנים הגרמני דיווח על עלייה של יותר מפי 3 בפשעי שנאה שתועדו ברחבי גרמניה בין 2013 ל-2022, וכעת מדובר על יותר מ-10,000 אירועים של פשעי שנאה מדי שנה. "בסופו של דבר", אמר אנגלמן בציניות, "עליית מחירי האנרגיה מדאיגה את הציבור יותר".

ההערכות הרשמיות בגרמניה מצביעות על כך שלמדינה כולה יחסרו 7 מיליון עובדים מיומנים עד 2035, אז כוח עבודה שלה ימנה כ-46 מיליון. האקלים העוין מורגש יותר במזרח גרמניה, שם לאחר נפילת הקומוניזם, סגירת מפעלים, ופיטורי ענק נרשמה הגירה שלילית גדולה של צעירים ושיעור ילודה נמוך. תושבי מזרח גרמניה עניים יותר, מבוגרים יותר, וכן – לפי נתונים סטטיסטיים – גזענים יותר.

קמניץ במדינת סקסוניה, סמוך לגבול עם צ'כיה, מנסה למשוך עובדים מיומנים. המשרד של אנגלמן אומר שהוא עוזר לארגן לעובדים דיור זמני, שיעורי שפה ואפילו שיעורי נהיגה כדי לעודד אותם לבוא.

מפגינים נגד מהגרים בקמניץ, גרמניה. "לפני כמה ימים בחשמלית ילד אמר בקול 'כאן יש רק אפגנים שרוצים לגנוב'" (צילום: רויטרס)

העיר הפכה למוקד של התנגדות לזרים. מאז 2018 נערכו בעיר כמה הפגנות נגד מהגרים שהתפתחו למהומות אלימות. העיר, שהייתה אחת העשירות ביותר בגרמניה בתחילת המאה הקודמת, הוחרבה במלחמת העולם השנייה ונבנתה מחדש בתקופת השלטון הקומוניסטי, שנתן לה את השם קרל-מרקס-שטאטה. מאז איחוד גרמניה ב-1990, אוכלוסייתה הצטמצמה בכ-20% לקצת יותר מרבע מיליון. שיעור הזרים עמד בתחילת המאה ה-21 על כ-2%, וזינק לכמעט 14% לפי נתוני מכון FOG לחקר החברה בקמניץ.

מדי יום שני ב-18:00 צועדים בעיירה כ-250 מפגינים בריטואל קבוע שזכה לשם "הפגנת יום שני" ומטרתו להתריע מפני "השתלטות הזרים" על המרחב הציבורי, ולקדם את מפלגות הימין הקיצוני, שנציגיהן הם רבע מחברי מועצת העיר. המפגינים נוהגים לשיר שירים לאומניים, לצעוק סיסמאות בגנות הזרים, תוך שהם מניפים את דגלי סקסוניה, גרמניה ורוסיה.

התושב פריד מוקביל, בן 31, מצרי שהגיע לגרמניה ומועסק בתור מורה לגרמנית של מהגרים דוברי ערבית, אמר שהוא מאושר מחייו בעיירה: הוא אומנם חווה גזענות לעתים קרובות, אבל לא לוקח אותה אישית. "בשבוע הראשון כאן הלכתי לקניות בסופר, ואישה מבוגרת פשוט הסתכלה עליי. אני לא בטוח אם זה היה המראה שלי – אבל היא פשוט התחילה לצעוק עלי בגרמנית", אמר. "יש מצבים מוזרים כאלה. לפני כמה ימים בחשמלית ילד אמר בקול 'כאן יש רק אפגנים שרוצים לגנוב'".

כריסטין וילאואר, בת 84, תושבת קמניץ כל חייה, אמרה שהיא מרגישה שמבקשי מקלט בגרמניה קיבלו הטבות כספיות על חשבון הקשישים. "כשאני בעיר, יש ימים שאני מרגישה שכבר אין הרבה אנשים שמדברים בשפת האם שלי", אמרה. "אני מתגעגע לנימוסים הישנים".

דובר העירייה מתיאס נובאק אמר שרוב האנשים בקמניץ מתנגדים לקיצוניות, והוסיף כי ללא מהגרים קמניץ "תתפרק". הוא ציין ש-40% מעובדי מערכת הבריאות בעיר הם זרים.

3. קליפורניה: שכר המינימום הועלה בשני ענפים

שני חוקים שעברו לאחרונה בקליפורניה יובילו להעלאת משכורותיהם של 900 אלף עובדים: שכר המינימום לעובדי רשתות המזון המהיר בקליפורניה יעלה ב-1 באפריל ל-20 דולר לשעה, ושכר המינימום של עובדי מערכת הבריאות יעלה ל-18 דולר. כבר ב-2016 עבר בקליפורניה חוק שקבע ששכר המינימום יהיה 15 דולר לשעה – מה שהציב אותה, נכון לאותה העת, בתור אחת המדינות עם שכר המינימום הגבוה ביותר בארה"ב ובעולם. החוק הכיל מנגנון של תיקון השכר בהתאם למגמת האינפלציה, וכעת שכר המינמום בקליפורניה עומד על כ-16 דולר. בחישוב האינפלציה והשכר הריאלי, שכר המינימום בקליפורניה נמוך מזה שהיה לפני שמונה שנים, לפי אתר החדשות קל-מטרס.

בנובמבר הקרוב ייערך משאל עם בקליפורניה, שבו יצביעו הבוחרים אם להעלות את שכר המינימום ל-18 דולר לשעה. מי שמוביל את היוזמה למשאל העם הוא היזם ג'ו סנברג. בשל העיכוב בעדכון השכר, הושגה פשרה בין ארגוני העובדים למושל קליפורניה גאווין ניוסום, שלפיה יועלה שכרם של עובדי רשתות המזון המהיר ושירותי הבריאות, דבר שצפוי להשפיע על השכר הענפי במשרות השירות – עובדי ענף המסעדנות, שהמשכורות בו צפויות לעלות בעקבות העלאת המשכורת לעובדי רשתות המזון המהיר; ומנקים ועובדים סניטריים שמשכורותיהם צפויות לעלות בעקבות העלאת השכר בשירותי הבריאות.

"בשוק עבודה צפוף", הסביר ג'ון לוגן, פרופסור ללימודי עבודה באוניברסיטת סן פרנסיסקו סטייט, "סביר להניח שחברות נוספות ייאלצו להגדיל את השכר כדי לשמר עובדים במגזר שסובל ממחסור כרוני בעובדים".

שלט של רשת טאקו בל בסקרמנטו, קליפורניה. שכר התחלתי של 18-15 דולר לשעה (צילום: AP Photo/Rich Pedroncelli)

בינתיים, עובדים בתעשיות אחרות בקליפורניה נאבקים על העלאת שכר המינימום שלהם. בלוס אנג'לס ייקבע שכר מינימום של 25 דולר לעובדים בענף התיירות לקראת מונדיאל 2026 שייערך בין היתר בעיר, ואולימפיאדת לוס אנג'לס 2028. לפי ההסדר שנקבע עם עובדי ענף התיירות בעיר, שכר המינימום יעלה עד פתיחת האולימפיאדה ל-30 דולר לשעה.

ג'ובן יוסטון, עובדת אבטחה בנמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס, אמרה שהיא עובדת שם כבר שש שנים ומרוויחה 19.78 דולר לשעה. לדבריה, העלאת שכר "תעזור מאוד" לה ולבנה בן ה-13. הם גרים עם אחייניתה וארבעת ילדיה באותה דירה בשל הקושי לשלם שכר דירה בעיר המלאכים.

"זה צפוף, אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לעבור", אמרה יוסטון והוסיפה כי יש לה עמיתים לעבודה שעובדים בשתיים או שלוש משרות כדי לשרוד. "הם ישנים מאחורה בהפסקות כי הם עייפים".

יוסטון מודאגת מהאפשרות שהחברה שהיא עובדת בה תקצץ במשרות אם תיאלץ לשלם לעובדים יותר. "הם עלולים לפטר עובדים", אמרה יוסטון, "אני בהחלט מודאגת מזה". עם זאת, יוסטון משתתפת במאבק להעלאת שכר המינימום.