ב-9 באוקטובר היה אמור להיפתח הטורניר הבינלאומי בטניס כיסאות גלגלים ברמת השרון. שחקנים בכירים מכל העולם כבר הגיעו לארץ לקראת הטורניר, שבוטל יומיים לפני תחילתו בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר ותחילת המלחמה.
"המלחמה עצמה תפסה אותי ממש יומיים לפני תחילת הטורניר", מספרת ל'דבר' מעיין זיקרי, שחקנית הטניס בכיסאות גלגלים הבכירה של ישראל. "לקח לי המון זמן לקלוט מה קרה. הרבה אנשים שהכרתי היו במסיבת ה'נובה' וחלקם נרצחו. זה השפיע עליי מאוד קשה. בחודש הראשון לא יכולתי להתאמן. מנטלית לא הצלחתי, הייתי מגיעה למגרש הטניס ומתחילה לבכות. לא הבנתי מה הפואנטה לעשות ספורט כאשר דברים כאלו קורים".
האירועים הקשים השפיעו עמוקות על זיקרי, שהכירה חלק מהנרצחים והנפגעים. "היה לי מאוד קשה, כי הספורט אצלי חלק מאוד גדול בחיים וזה פשוט הפיל אותי. הלכתי מהלוויה להלוויה והיה לי קשה להתמודד".
זיקרי בת ה-21 דורגה בחודש אוקטובר במקום ה-19 בעולם, דירוג השיא שלה. שמירה על המקום בדירוג העולמי היה מבטיח לה את הכרטיס היוקרתי למשחקים הפראלימפיים בפריז 2024. אך בעקבות המלחמה שפרצה נאלצה לפספס חצי שנה בסבב העולמי ולא שיחקה מאמצע ספטמבר עד אמצע ינואר ובכך איבדה ניקוד יקר ערך והתדרדרה עד המקום ה-32 בעולם.
"שייראו שאנחנו קיימים ולא נעלמים לשום מקום"
מה גרם לך לחזור?
"מצד אחד זה היה קשה, מצד שני אני עושה את זה במטרה שייראו אותנו בעולם, שאנחנו בתחרויות ואנחנו לא מוותרים. אנחנו קיימים ואנחנו לא נעלמים לשום מקום. זאת הסיבה שאני ממשיכה להתחרות. אני רוצה להגיע למשחקים הפראלימפיים ולייצג אותנו. תמיד רציתי לייצג את המדינה, אבל עכשיו זה הרבה יותר חשוב לי".
טורניר החזרה שלה לסבב היה באריזונה שבארה"ב. "זה היה שונה לחזור פתאום לשחק אחרי חצי שנה הפסקה. עשיתי תוצאות שבעיני לא מספיק טובות ביחס ליכולת שהייתה לי, אם הייתי ממשיכה להיות בסבב בלי הפסקה".
להפתעת המשלחת הישראלית, במהלך הטורניר הגיעו ישראלים רבים להעניק תמיכה ולעודד את שחקני הטניס הישראלים. "זה בדרך כלל לא קורה אצלנו. זה ממש חיזק ונתן גב לי ולכל שאר השחקנים הישראלים שהיו איתי שם. ראו את זה גם בתוצאות, כשאני ועוד שני ישראלים הגענו לגמרים".
מאז החזרה לסבב העולמי, זיקרי משחקת עם סרט צהוב על הכיסא שלה לזכר החטופים שעדיין נמצאים בשבי החמאס. היא עושה זאת גם מתוך היכרות אישית. "אחת החטופות, אגם ברגר, למדה איתי באותה השכבה בבית הספר. אני חושבת עליה המון וזה מאוד קשה. אני מסבירה את המצב בארץ לאנשים בחו"ל, מה קורה לנו ומה עבר עלינו. רובם מבינים אותנו ומקבלים אותנו. לא נתקלתי בסבב בהתנהגויות של שונאי ישראל. הם מכירים אותי אישית, אז הם יודעים כמה הדברים האלו משפיעים עלינו וגם הרבה מהם היו בארץ כאשר הכל התחיל".
אגם ברגר, בת 19, מתנדבת עם נוער בסיכון ומוזיקה היא חייה.
ב-7 באוקטובר המוזיקה פסקה. אגם נחטפה באכזריות לעזה על ידי ארגון הטרור חמאס.
לאגם יש אחות תאומה ושני אחים קטנים וכולם מתגעגעים אליה ודואגים לה מאד.
אגם עדיין נמצאת בשבי. אל תשכחו אותה. לא עוצרים עד שכולם חוזרים הביתה.… pic.twitter.com/oW9ttrWaRF— מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים (@BringThemHome23) December 17, 2023
בחודשיים האחרונים השתתפה זיקרי בארבע טורנירים בארה"ב ובבריטניה, והיא ממשיכה בעבודה הקשה עד השגת המטרה שהיא המשחקים בפריז. "התחלתי להחזיר נקודות דירוג, עליתי למקום ה-28, אבל יש עוד שמונה מקומות כדי להגיע עד הכרטיס למשחקים הפראלימפיים", היא אומרת. "אנחנו מקבלים את הכרטיסים רק ביולי אז יש לי עוד זמן לחזור לטופ 20".
"לא חשבתי שאגיע לאיפה שאני היום עם הנכות שלי"
כשהייתה בת 10 נסעה זיקרי לטיול משפחתי בהולנד. בבילוי בפארק השעשועים "וואליבי", החליקה בירידה ממתקן ורגלה נתפסה בשרשרת שחיברה בין האבובים. בעקבות התאונה הקשה רגלה נקטעה. "הייתי שבוע בבית חולים בהולנד, משם הטיסו אותי לשיקום בתל השומר, שם הייתי בשיקום של חודשיים", מספרת זיקרי.
כחלק מתהליך השיקום בארץ הגיעה זיקרי למרכז הספורט של ספיבק ברמת גן, שם החלה להיחשף לספורט הנכים. "התחלתי עם שחייה אבל אז הבנתי שזה לא מתאים. אחרי שנה וחצי התחלתי לשחק כדורסל על הרגליים בחוג ליד הבית שלי".
בעקבות ניתוח נוסף של קטיעה שעברה בגיל 11, היא לא יכלה להמשיך לשחק כדורסל. פגישה מקרית עם שני מאמני כדורסל בבית חולים, הביאה אותה לכדורסל בכיסאות גלגלים. בגיל 14 השתתפה באליפות אירופה עם נבחרת העתודה בנים. בעקבות שינוי בחוקים נאסר על נשים לשחק עם הגברים במסגרת בינלאומית וזיקרי החלה לחפש ענף חדש להתמקצע בו.
בגיל 15 הגיעה זיקרי לאימון טניס בבאר שבע והתאהבה בענף החדש. "זאת הייתה הפעם הראשונה שנגעתי במחבט טניס, בהתחלה אהבתי את זה שזה מאוד דומה לכדורסל, כל התזוזה עם הכיסא והכדורים", היא מספרת. "אני אוהבת שאני אחראית על המשחק שלי, אני שולטת בהכל, אם אני מצליחה במשהו זאת אני ואם אני טועה במשהו זאת אני. אני אוהבת את המשחק עצמו, אני אוהבת את האווירה".
בשנה שעברה נכנסה זיקרי לראשונה ל-20 הראשונות בעולם. "זה ריגש אותי, זה הראה לי כמה אני התקדמתי", היא מספרת. "אני יודעת כמה אני עובדת קשה וזה משתקף בתוצאות. בכל פעם שאני עולה בדירוג זה נותן לי תחושה של ביטחון. עכשיו גם במהלך המלחמה אני רוצה להראות לאנשים אחרים, זה שאת נכה אין לך מה לעצור. זה בסך הכל משהו קטן שאפשר להתמודד איתו ולהמשיך להתקדם קדימה ואפשר לעשות דברים מדהים איתו. לא חשבתי שאגיע לאן שהגעתי היום עם הנכות שלי".
מה היה רגע השיא שלך עד כה?
"במשחקים האירופאיים ב-2023 שיחקתי מול דידאה דה גראט מהולנד (מדורגת 1 בעולם עם 21 תארי גרנד סלאם ביחידים). היא לא הפסידה אף משחק מאז 2018. זאת הייתה הפעם הראשונה ששיחקתי עם חולצה של נבחרת ישראל וזה מבחינתי היה רגע השיא, לייצג את המדינה שלי! המשחק היה כיף. בפעם הראשונה ששיחקתי מולה היא ניצחה אותי בפחות מחצי שעה והפעם הצלחתי להחזיק איתה מעמד שעתיים. זה מראה על ההתקדמות שלי בשנים האחרונות".
במשך חמש שנים זיקרי הייתה הישראלית היחידה בסבב הנשים. בשנה האחרונה הצטרפה אליה שירן מדר. כעת זיקרי מקווה שהשתיים יצליחו להעפיל ביחד לטורניר הזוגות בפריז 2024. "זה הדבר הכי משמח שיכול היה להיות, אנחנו מסתדרות מצוין ביחד. שיחקנו עכשיו בטורניר הזוגות באריזונה ויש בינינו תקשורת מעולה, זה חשוב במיוחד בזוגות. זה מדהים שיש עוד שחקנית ישראלית ואנחנו רוצות להראות לכמה שיותר אנשים שזה ספורט כיפי ושיצטרפו אלינו".
מה הסיכויים שלכן להיכנס לטורניר הזוגות במשחקים הפראלימפיים?
"20 הראשונות בדירוג העולמי נכנסות אוטומטית ו-12 נוספות מקבלות 'ווילד קארד'. אז הסיכוי שלי להיכנס הוא הרבה יותר גדול, כי אני מדורגת במקום יותר גבוה. אז אם אני נכנסת אוטומטית (20 הראשונות), הסיכוי שלה לקבל 'ווילד קארד' הוא הרבה יותר גבוה. כי הם ירצו שנשחק זוגות ביחד, אז הם יכניסו אותה גם ליחידים".
מה המטרות הבאות שלך?
"המשחקים בפריז הם כמובן אחת המטרות. אני מאוד רוצה בשנה וחצי הקרובות להגיע לדירוג של ארבע הראשונות ולהיכנס לאחד הגרנד סלאמים. אני מאוד רוצה שזה יהיה הרולאן גארוס, לא יודעת עם זה כל כך יקרה. אני אוהבת מאוד את הטורניר הזה, זה הגרנד סלאם האהוב עליי. אבל כמו כל שחקנית טניס החלום שלי הוא להגיע לגרנד סלאם, להשתתף וכמובן לזכות".
