"ישראל יצאה למערכה הדיפלומטית בכוחות מדולדלים ומוחלשים, וההישגים בהתאם", אומר ל'דבר' יגאל פלמור, מנהל הקשרים הבינלאומיים של הסוכנות היהודית ובעבר דובר משרד החוץ. "משרד החוץ הוחלש במכוון במשך שנים. זה התבטא בפגיעה תקציבית ובהחלשה מקצועית. כעת ישראל עומדת במבחן וזקוקה לצבא דיפלומטי חזק, אמצעים ויכולות, במקום זה שירות החוץ מגיע למערכה ללא חמצן. זה כמו שצבא יצעד לחזית ללא תחמושת, עם חיילים שלא התאמנו. ובראש הצבא במקום מפקד מוערך עם עבר קרבי וניסיון פיקודי, מובילים את שירות החוץ שרים שניסיונם המדיני פחות ממרשים".
פלמור סבור שהפגיעה המתמשכת בשירות החוץ פוגעת חזרה במדינת ישראל גם בימי שגרה, אולם הפגיעה בתקופה הנוכחית מורגשת יותר, למרות המאמץ העילאי של עובדי משרד החוץ. "עובדי המשרד עושים לילות כימים. לא ישנים, לא רואים את הבית, עושים מאמצים אדירים, אבל כשהמערכת במצב הזה, ההישגים אינם גדולים.
"הקרדיט המדיני שדיפלומטים מקבלים אינו מגיע מכישוריהם האישיים גרידא, אלא גם מהמסרים הישירים והבלתי אמצעיים שהממשלה מעבירה. הממשלה הנוכחית שחקה עד תום את הקרדיט ממדינות מערביות עם התבטאויות חסרות אחריות שמהדהדות ברחבי העולם. אנחנו חושבים שמה שאיזה שר אומר בתחנת רדיו מקומית או באירוע שבתרבות לא ישפיע החלטות של ממשלות בפריז, בלונדון או ברומא, אבל זה לא נכון. מסתובבים בארץ עיתונאים, והם מהדהדים החוצה את הדברים האלה".
פלמור טוען שמלבד הייבוש המתמשך של משרד החוץ, מסרי הממשלה בעייתיים. "התרגלנו לשמוע את חברי הממשלה מדברים בשיח מרחיק ולעומתי, 'נעשה מה שאנחנו רוצים, אתם לא תתערבו לנו', במקום שיח מקרב שמנסה לייצר שותפות. השיח עם מדינות אירופיות, למשל, צריך להתחיל בשאלה מה מפריע להן, וברור שחלק ממה שמפריע להן כרגע – לפחות בנוגע למלחמה בעזה – לא נוכל לפתור.
"אבל זה המקום להציע להן להיות חלק מהפתרון, לדרוש מהן מעורבות. ככה יוצרים שותפות. אתה לא יכול לדבר רק על עצמך כל הזמן, ולצפות שתמיד יכילו אותך. זה לא עובד בין בני אדם – זה גם לא יעבוד בין מדינות. שותפות נוצרת כשהאינטרסים גלויים ומנסים להגיע להבנות לגביהם – לא כשצועקים 'אל תיגע לי בזה'".
איך זה מסתדר עם הצורך של ישראל בריבונות בניהול המלחמה?
"אף פעם אי אפשר לפתור את כל הקונפליקטים, אבל צריך לשתף את מי שניתן בבעיות שלך בצורה שהוא יוכל להרגיש שהוא משפיע. הסברה לא עושים אחרי שהכול נגמר. ההסברה איננה מטאטא לנקות את הלכלוך. הסברה עושים מראש, מתכננים את התוכניות עם רכיב הסברתי, ומונעים את הבעיות. הסברה צריכה להיות חלק מהתכנון, במיוחד במהלכים מדיניים וצבאיים.
"יכולנו לגשת למשל לבנות הברית החשובות ביותר שלנו באירופה, גרמניה, צרפת ובריטניה, כבר בתחילת המלחמה, ולומר להן: 'תראו, זה לא יהיה פיקניק. יהיה פה משבר הומניטרי אדיר ואנחנו זקוקים לכם כדי להתמודד איתו. תיכנסו למטבח, תעזרו לנו לנהל את זה'. בסוף תעשה מה שתעשה, אבל זה לא מספיק להראות את הזוועות שחמאס חוללו. צריך גם לשתף את בנות בריתנו במענה לבעיה הזו".
שירות החוץ לא יכול לעשות זאת גם ללא הממשלה?
"אני מקווה מאוד שזה מה שהשגרירים שלנו עושים, אבל בסופו של דבר מגיע שגריר לדבר עם ציבור, חברי פרלמנט, אנשי ממשל, תקשורת, או כל ציבור אחר, והדגלים שמתנופפים מעל לראשו הם הדגלים שמניפה הממשלה. הדגלים מעבירים מסרים שמרחיקים את הקהלים, כי מה לעשות, המסר של הממשלה חזק יותר מכל מה שהשגריר יגיד. אם אתה דיפלומט מוכשר, תוכל אולי להעלים שפן קטן בשרוול, אבל אי אפשר להעלים פיל מהחדר".
זה לא טבעי שממשלת 'ימין על מלא' מעבירה מסרים שנשמעים טוב יותר לימנים בחו"ל?
"זה יוצר לנו בעיות גדולות, כי מצד אחד, הממשלה מרחיקה את ציבורי המרכז והשמאל, את הליברלים, הסוציאליסטים וכיוצא בזה, ומצד שני, נבחרי הציבור הימנים הפופוליסטים, כמו דונלד טראמפ וג'ורג'ה מלוני, ראש ממשלת איטליה, מסתייגים מאיתנו. הברית איתם לא בהכרח נותנת את המענה שהיינו רוצים. אנחנו יוצאים קירחים מכאן ומכאן".
מה היית מגדיר הצלחה דיפלומטית בימים כאלו?
"במלחמת לבנון השנייה נראינו רע בערוצי החדשות האירופיים, כי לכאורה הפצצנו אזרחים בלבנון, ושודרו תמונות של פליטים בורחים מבתיהם. בכל זאת, בסוף המלחמה חמישה ראשי ממשלה מאירופה התכנסו אצלנו בבלפור למסיבת עיתונאים משותפת בבית ראש הממשלה ואמרו שהם תומכים בישראל ללא סייג. היו שם ראשי הממשלה של צרפת, של איטליה, של גרמניה, של בריטניה ושל ספרד, לצד אולמרט. כך נראית הצלחה דיפלומטית.
"זה הצליח כי הדיפלומטיה עבדה. משרד החוץ לא התמקד רק בארה"ב. נעשתה עבודה מאומצת גם באירופה. אף מדינה לא ביטלה או השהתה משלוחי נשק. מובן שזאת הייתה מלחמה קצרה יותר וקשה להשוות, אבל ההצלחה הדיפלומטית הייתה חד-משמעית. הדיפלומטיה גייסה את האו"ם, גייסה מעצבי דעת קהל וזה הקרין גם על התקשורת הבינלאומית".
מה אתה מציע שישראל תעשה כעת?
"ישראל צריכה להתאמץ יותר עם השותפות האירופיות. צריך לפנות למדינות המרכזיות באירופה ולבקש מהן עזרה, לשאול אותן מה הן מציעות לנו לעשות. לא חייבים לקבל את עצותיהן, אבל אסור שיחשבו שזה לא מעניין אותנו מה הם חושבים. יש מדינות שמלכתחילה הראו תמיכה חד-משמעית בנו, כמו צ'כיה ואוקראינה. צריך לטפח את הקשר עם המדינות האלה, גם אם אין להן הרבה מה להציע לנו".
אילו מדינות הכי חשובות לנו כעת?
"קודם כול יש את ארה"ב, זה ברור. זו המדינה החשובה ביותר לישראל והברית האסטרטגית המשמעותית ביותר. מצער לראות שבשביל צרכים פוליטיים פנימיים כאלה ואחרים נראה שביידן ונתניהו מאבדים את האמון זה בזה. אחרי זה יש את אירופה, ששם הכי חשוב זה גרמניה, בריטניה וצרפת, אבל גם יתר המדינות חשובות, וגם האיחוד עצמו משפיע. צריך לערב אותם יותר.
"מבחינה אזורית צריך למצוא דרכים, ואני מאמין שיש דרכים, להגביר את התקשורת עם ערב הסעודית, ולערב יותר את איחוד האמירויות, את מצרים ואת ירדן. אלה השכנות שלנו, וצריך למצוא את הדרך לחצות את שדה המוקשים שעזה יצרה בינינו. מדינה נוספת שהייתי מנסה לערב היא הודו. להשקיע בזה מחשבה ומשאבים. הקשר עם הודו מוכיח את עצמו לאורך השנים. הגיע הזמן לעשות צעד נוסף בקשר הזה ולערב אותם גם ברגעי משבר".
מה לגבי רוסיה וסין?
"בתקופות אחרות הייתי אומר שצריך לנסות לדבר איתן על המלחמה, אבל עכשיו נראה שזה כבר די אבוד. גם המדינות החשובות באמריקה הלטינית לא יעזרו לנו כרגע – בברזיל יש ממשלה שמתנגדת לנו, במקסיקו זה לא ממש עובד, ובארגנטינה, שיש לה נשיא אוהד, זה נחמד, אבל הוא לא סוחף אחריו אחרים, אז זה לא יעזור לנו הרבה".
