"אסור לראות את 7 באוקטובר כתאונת דרכים", אמר תמיר היימן, יו"ר ה-INSS (המכון למחקרי ביטחון לאומי) בכנס שכותרתו 'המתודולוגיה של הערכת המודיעין', שהתקיים היום (שלישי) באוניברסיטת תל אביב בהשתתפות ראשי אמ"ן ובכירים בקהילת המודיעין בעבר. "אסור לחשוב – לו רק היה עוד כטב"ם, לו רק הידיעה הייתה מגיעה בזמן. אם מפרשים את זה ככה, מפספסים את מנוע הלמידה הגדול ביותר של ישראל מאז הקמתה, המחייב לבחון מחדש את תפיסת הביטחון הלאומי הבסיסית".

הציר השיעי, הפילוג הפלסטיני והפילוג בישראל 

היימן, שהיה ראש אמ"ן עד 2021, התייחס לתפקידו ביחס לאירועים הקשים. "אני כועס כמו חלק מהאחרים. לי יש נטל נוסף – אני נושא באחריות באופן מלא, ואין לילה שאני לא שואל את עצמי את השאלות האלה".

לדבריו, חל שינוי במצב הביטחוני הבסיסי של ישראל בשנים האחרונות, שלא נקלט על ידי גורמי המודיעין והגורמים המדיניים. הוא מנה מספר גורמים לשינוי, ברמה האסטרטגית והטקטית.

"הציר השיעי הגיע, לפי תודעתו, לעליונות אסטרטגית על מדינת ישראל. הם השלימו את בניין הכוח של חיזבאללה, בדיוק לפי התוכנית שלהם בסוף מלחמת לבנון השנייה. הם יצרו לעצמם חסינות באמצעות רשת פרוקסי מסביב – בעיראק, סוריה ומדינות אחרות – ומבחינתם השיגו לעצמם את העליונות הנדרשת לפי האסטרטגיה הבסיסית שלהם", מנה היימן את הגורם הראשון.

לדבריו, גם הפילוג במערכת הפלסטינית מייצר שינוי אסטרטגי: "המערכת הפלסטינית חווה פרגמנטציה אדירה, התפרקות טוטאלית. יש לזה יתרון למי שמעוניין בהפרדה, ויש לזה חיסרון כי זה יוצא משליטה. לכל אחד מהחלקים של הפלסטינים יש היגיון משל עצמו, ומולו קשה להעמיד הערכה קוהרנטית, למרות שאי אפשר להימנע, ואז לא מדייקים".

על גורמים אלה הוסיף היימן סיבות פנימיות לשינוי האסטרטגי: "אנחנו בתהליך מעבר בין מה שנקרא מדינת ישראל בין ברית גורל לברית הייעוד של לאן היא הולכת. המאבק הזה קשה מאד, והמלחמה הגיעה בשיא התהליך. היא לא השכיחה דבר, את הדברים שנמצאים שם, וחזרו בתקופה האחרונה לפני השטח".

מבחינת המוטיבציה של חמאס לצאת למתקפה, היימן מעריך שסיכול קאסם סולימאני הייתה נקודת מפנה מבחינת הציר השיעי והמקום של הפלסטינים בתוכו. "במרכז התפיסה של סולימאני עמדה איראן והביצור שלה באמצעות הפעילות במזרח התיכון. מי שמחליף את מקומו התפיסתי זה נסראללה, שיש לו אוריינטציה הרבה יותר מזרח-תיכונית. אפשר לומר שהוא מושך את טהרן לעזה, בעוד סולימאני משך את עזה לטהרן. לא בטוח שסולימאני ידע איפה זה נוסיראת. נסראללה יודע. זה שינה את חזית ההתנגדות למשהו מדויק יותר מול ישראל".

כך נתפסה תוכנית התקיפה 'חומת יריחו' בישראל

לדברי היימן, מבצע 'שומר חומות' יצר שינוי אסטרטגי עבור סינוואר, לאחר שהבין שאין לו כלי טוב למלחמה נגד ישראל: הטילים כבר לא אפקטיביים, והפשיטות במהלך המערכה לא מצליחות. "אבו מאזן לא ייתן לו מקום לעולם, הוא כמעט לא נבחר בעזה והתחילה פעילות נגד חמאס. הציבור רוצה לוחם ולא מדינאי. הוא הבין שהשתלטות על הרשות הפלסטינית באמצעות הרדמה ושקט לא תעבוד יותר".

הוא התייחס גם להקשר הספציפי של המלחמה, שלדבריו התחדד בעקבות מסמכי שלל שהגיעו לצה"ל בעקבות הפעילות המבצעית. "היה גם הקשר קונקרטי", אמר היימן, "הייתה תודעת איום שתקיפה ישראלית תגיע אחרי החגים. היה הרצון לשבש את התהליך האזורי של נורמליזציה עם ערב הסעודית, ותודעה שלעולם לא יצליח לשחרר אסירים מבתי הכלא, שהוא צריך משהו אחר.

"גם המשבר בתוך הזירה הישראלית שיחק תפקיד. בציר השיעי רואים בהתפרקות הפנימית של ישראל מטרה. גם הר הבית היה שם – הייתה תפיסה שישראל הולכת להפוך את סידורי התפילה בהר הבית למשותפים, בדומה לחברון".

לדבריו, סינוואר טעה ביכולתו לרתום את כל גורמי הציר לתוכנית שלו, ובתפיסה שלו לגבי המרכזיות של המאבק הפלסטיני, ונבעה מכך ששיקרו לו ואמרו לו שהוא "רכיב ליבה" בציר ההתנגדות.

עם זאת, היימן מבקר את המודיעין הישראלי על כך שלא לקח בחשבון את האפשרות שהוא טועה. "היינו צריכים להבין שטעותו לא רלוונטית. אם הוא תופס עצמו כחלק מההתנגדות, מבחינתו הוא נכנס לתודעה של עוצמה אדירה שמשפיעה על רציונליות קבלת ההחלטות. לא חידדנו את זה לעומק שגורם להבין שאנחנו באזור סכנה".

עוד ציין היימן, שלמרות המודיעין הטוב, תוכנית 'חומת יריחו' לתקיפה נתפסה באופן לא נכון בישראל. "זה נתפס כתוכנית אופרטיבית – בהמשגה ישראלית זה מצפן לבניין הכוח, ומשהו שלא קורה. אם היינו מבינים את זה כתוכנית למבצעים מיוחדים, היינו מתייחסים לזה אחרת".

"היו לנו שני מאלחשים אסטרטגיים שנתנו סיפור טוב. מול התעצמות הציר, יש לנו מב"מ – מערכה בין המערכות – אנחנו שוחקים אותם. והדבר השני היה שיש לנו מודיעין טוב".

היימן סיים ואמר שצריך לערער את הנחות היסוד – ערעור הביטחון העצמי. "אנחנו בתקופה של פוסט טראומה. זה הזמן הכי לא נעים לערער על הנחות היסוד. דווקא עכשיו צריך לצאת מהנחות היסוד".

לצד זאת, הוסיף שצריך להימנע מלמידה פופוליסטית: "לדוגמה, שעכשיו אין יותר כוונות, רק יכולות. אין דבר כזה באמת, זה להיפרד מהמשק הישראלי. והדבר השני – אין דבר כזה לחיות עם איומים. אי אפשר לחיות בלי איומים, ותמיד יהיה ניהול סיכונים".