בשבוע שעבר נהרג זאהר בשארה מהכפר עין קינייא מפגיעת רקטה במפעל שבו עבד בקריית שמונה. ואיל מוגרבי, ראש מועצת עין קינייא, ראה את הפגיעה מחלון ביתו. "קמנו בבוקר לקולות הירי. בדרך כלל רואים קצת עמודי אבק, אבל באותו יום זיהיתי עמוד עשן עולה מהאזור. כאשר הגיעו כוחות מד"א וכיבוי אש, כבר קיבלנו הודעה. בהתחלה אמרו שיש פצוע מעין קינייא".
מוגרבי הגיע לבית החולים זיו בצפת. "המשפחה הייתה שם, הם לא הבינו מה קרה. בהתחלה הייתה טעות בזיהוי. בסביבות תשע וחצי בבוקר נקראתי לזהות את הגופה. הגיע גם אחיו התאום. באותו היום בשעה חמש כבר קברנו אותו".
מוגרבי מספר כי בשארה, בן 25 במותו, עבד במפעל חמש שנים, אך מאז 7 באוקטובר יצא לחל"ת. "הוא חזר לפני שבוע לעבוד. אביו נפטר ב-2014 ממחלה, ומאז הוא ואחיו פרנסו את המשפחה. לא יכול להיות שיוצאים להביא פרנסה לבית וחוזרים בארון".
לדברי מוגרבי, המצוקה הכלכלית המתמשכת ממנה סובלים תושבי עין קינייא הביאה את בשארה לחזור לעבודה באותו יום, למרות המצב הביטחוני.
בשונה מיישובי הגליל העליון, יישובי צפון רמת הגולן לא פונו. מוגרבי מציין, כי מרבית תושבי הכפר עובדים בקריית שמונה, מטולה ובקיבוצים באזור. עכשיו, כשהללו מפונים, התושבים נותרו ללא מקור פרנסה.
"מחצית מהכפר עובדים בקריית שמונה ובמטולה. אחרים עובדים במשגב עם, שאר ישוב, דן ודפנה. יש כאן קבלן עם 400 עובדים, היום אין לו עובד אחד".
גם שטחי החקלאות של הכפר נמצאים בטווח הירי, אך התושבים מנסים בכל זאת לעבד אותם. "עכשיו כל הפרי על העצים. אפילו אם אני קוטף, למי אמכור? מי יגיע לכאן כדי לקנות את הפרי?", הוא תוהה.
"אנחנו באותה רמת סיכון כמו מטולה"
"האנשים כאן לא חיים", קובע מוגרבי. "יש לי 50-60 תיקי רווחה חדשים מאז 7 באוקטובר. יש אצלנו מוני חשמל חכמים. לכולם יש הוראת קבע. התושבים ביטלו את הוראות הקבע וקונים חשמל בכסף מזומן, במאה שקל".
היישוב, הוא אומר, נמצא במרחק של 6 ק"מ מהגבול ולא נחשב ליישוב קו עימות. "אנחנו ממוקמים בין הר דב למחנה זאעורה. חטפנו מעל 30 טילים בשטח עין קינייא. ביום השלישי למלחמה נכנס לכאן כלי טיס עוין. בכל ירי של כיפת ברזל רסיסים נופלים עלינו. אף אחד לא מתייחס. לא מגדירים אותנו כיישוב קו עימות. איך מגדירים קו עימות? לפי המרחק? לפי השם? אני יישוב מאוים. צריך להגדיר לפי רמת הסיכון. אנחנו באותה רמת סיכון כמו מטולה".
מסלול פיצוי נוסף הוא הגדרת יישוב כ"ישוב ספר". הגדרה זו מקנה הטבות במיסוי והשקעות, והיא זמנית. מוגרבי אומר כי בתחילת המלחמה השתדלו במשרד האוצר, והכפרים עין קינייא, מסעדה ומג'דל שמס נכנסו לרשימת יישובי הספר. "לפני שבוע קיבלנו מכתב ששלושת הכפרים הוצאו מהרשימה", הוא אומר בכעס. "קצרין ובוקעאתא נכנסו לרשימה. אני לא יודע מה הסיבה".
"כרגע אנו ב'מסלול ירוק' (מסלול פיצוי רגיל – י.ש.) אבל זה לא מספיק. היום ההכנסות שלי הן 20% מההכנסות בשגרה. אנחנו בבעיה רצינית. נפגענו כלכלית מהפינוי של השכנים. אני לא יודע מה יהיה אם המצב יימשך. התושבים יקרסו אם לא תהיה התייחסות מהממשלה. צריך מינהלת מיוחדת לצפון.
"אלה שמפונים מקבלים פיצוי, יש להם ממה לחיות. מה קורה עם מי שנשאר?", תוהה מוגרבי. "צריך תמיכה לא רק לעסקים, אלא גם לאזרחים".
לאחר מותו של זאהר בשארה, הגיע הנשיא יצחק הרצוג לנחם את המשפחה. גם שרי ממשלה הגיעו. "פניתי לשרים עמיחי שיקלי ואלי כהן", מסכם מוגרבי, "הם הבטיחו לעזור ולהעביר את המסר. חייבים להקים מינהלת ליישובי הגבול. אנו שומרים על הביטחון של מדינת ישראל.
"המדינה מתחילה לאבד את הצפון. אין כאן משילות. תתחילו להתייחס לצפון כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל".
משרד האוצר: "היישובים עין קינייא, מסעדה ומג'דל שמס לא יצאו מרשימת יישובי הספר".
